המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה הִיא שֶׁבְּאִם בָּאוּ לִפְנֵי הַדַּיָּן עָנִי וְעָשִׁיר לְדִין תּוֹרָה, שֶׁלֹּא יֹאמַר הַדַּיָּן בְּלִבּוֹ: ''הֶעָנִי דַּל הוּא, וְהֶעָשִׁיר מָלֵא בְּכָל טוּב, אֲזַכֶּה אֶת הֶעָנִי וְאָדוּן אֶת הַדִּין לְטוֹבָתוֹ''.
אֶלָּא יַעֲשֶׂה מִשְׁפַּט צֶדֶק וְדִין אֱמֶת לְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב וּלְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס לְמַעֲמָדוֹ הַדַּל וְלִצְרָכָיו שֶׁל הַנִּדּוֹן וראה דין זה ופרטיו בשלחן ערוך (חושן משפט סימן י''ז סעיף י') ובאחרונים שם. .