המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה הִיא שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשְׁבוּ הַדַּיָּנִים לָדוּן בְּבֵית הַדִּין וְלֹא יַגִּיעוּ כֻּלָּם לְהַסְכָּמָה מְלֵאָה, אֶלָּא יִהְיוּ חֶלְקָם מְזַכִּים וְחֶלְקָם מְחַיְּבִים, אֲזַי מִצְוַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּפְסֹק וְנַכְרִיעַ אֶת הַדִּין עַל פִּי דַּעַת הָרוֹב - שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה הַדֵּעָה הַמַּכְרַעַת וְהַקּוֹבַעַת, וְהַדֵּעָה הַשְּׁנִיָּה תִּבָּטֵל מֵאֵלֶיהָ וראה ברמב''ם (הלכות סנהדרין פרק ח') ובשלחן ערוך (חושן משפט סימן י''ח סעיף א') כיצד נוהגים כשאחד מזכה ואחד מחייב ואחד אומר איני יודע. ואכמ''ל. .
בְּדִינֵי מִצְוָה זוֹ מָצִינוּ הֶבְדֵּל בֵּין דִּינֵי נְפָשׁוֹת לְדִינֵי מָמוֹנוֹת: שֶׁבִּפְסִיקַת גְּזַר דִּין מָוֶת הִצְרִיכָה הַתּוֹרָה רוֹב הַנִּכָּר, דְּהַיְנוּ רוֹב שֶׁל שְׁנַיִם לְכָל הַפָּחוֹת, מֵחֲמַת חֻמְרַת הָעִנְיָן לְהוֹצִיא אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לַהוֹרֵג כנזכר לעיל במצוה ע''ו. עיין שם. . אוּלָם בִּשְׁאָר הַדִּינִים וְהַמִּשְׁפָּטִים שֶׁאֵינָם דִּינֵי נְפָשׁוֹת דַּי בְּרֹב שֶׁל אֶחָד כְּדֵי לְהַכְרִיעַ אֶת הַדִּין וְלִפְסוֹק כְּדַעַת הָרוֹב אַף לְחִיּוּב.