המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
הִזְהִירָה הַתּוֹרָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה בְּעֵת שֶׁבָּאִים הֵם לֶאֱכֹל אֶת בְּשַׂר קָרְבַּן הַפֶּסַח שֶׁלֹּא יֹאכְלוּהוּ ראה ברמב''ם (פרק ח' מהלכות קרבן הפסח) בדיני הענין, וראה עוד ב''מנחת חינוך'' על מצוה זו שדן אם הכלל של ''מליח כמבושל'' חל גם כאן והעלה שלא. מְבֻשָּׁל, וְלֹא נָא (חֲצִי מְבֻשָּׁל), אֶלָּא צָלוּי בָּאֵשׁ בִּלְבַד. וְהָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר קָרְבַּן הַפֶּסַח בְּלֵיל הַפֶּסַח כְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׁל בַּמַּיִם אוֹ נָא הֲרֵי זֶה חַיָּב מַלְקוֹת.
רמב''ם שם. הַגְדָּרַת ''נָא'' הִיא כָּל שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילַת אָדָם. וְאִם לֹא נִתְבַּשֵּׁל כְּלָל אֶלָּא אֲכָלוֹ חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלָאו, אוּלָם בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל אֲכִילַת הַקָּרְבָּן כְּשֶׁהוּא צָלוּי כְּדִלְקַמָּן.
הַגְדָּרַת ''מְבֻשָּׁל'' הִיא כָּל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כן למדו בגמרא (פסחים מ''א ע''א) מלשון הכתוב ''ובשל מבושל'' – לרבות כל אופן של בישול. בֵּין בְּמַיִם וּבֵין בִּשְׁאָר מַשְׁקִין. וְאַף אִם צָלָהוּ וּלְאַחַר מִכֵּן בִּשְּׁלוֹ אוֹ בִּשְּׁלוֹ וּלְאַחַר מִכֵּן צָלָהוּ הֲרֵי זֶה חַיָּב מַלְקוֹת.