אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ

בְּהֶמְשֵׁךְ לְמִצְוַת הַהַלְוָאָה, הִזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְבַל נִלְחַץ אֶת הַלּוֹוֶה לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹ כַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ מִנַּיִן לְפָרְעוֹ. וַאֲפִלּוּ שֶׁזְּמַן הַפֵּרָעוֹן כְּבָר הִגִּיעַ עִם כָּל זֹאת לֹא נִלְחָצֵנוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ''לֹא תִּהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה''. חַכְמֵי הַגְּמָרָא בֵּאֲרוּ שֶׁבִּכְלַל הַדְּבָרִים וכלשון רש''י הקדוש בפירושו על התורה: ''אם אתה יודע שאין לו אל תהי דומה עליו כאילו הלויתו, אלא כאילו לא הלויתו. אל תכלימהו''. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַמַּלְוֶה שׁוּם פְּעֻלָּה הָעֲלוּלָה ומכל מקום כתבו הפוסקים שזה דוקא כשזוכר הלווה שהינו בעל חוב, אבל אם יתכן שאינו מחזיר חובו מחמת השכחה מותר למלוה להזכירו על החוב מבלי ללוחצו, ואפילו שיודע שכרגע אין לו מנין להשיב (שו''ת שבט הקהתי חלק א' סימן של''ז). לְהַזְכִּיר לַלּוֹוֶה אֶת חוֹבוֹ וּלְהַעֲלוֹת בְּלִבּוֹ צַעַר אוֹ בּוּשָׁה עַל חֹסֶר יְכָלְתּוֹ לְהָשִׁיב אֶת הַכֶּסֶף לִבְעָלָיו. וְכָךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל: אימרת רב דימי בבבא מציעא (ע''ה ע''ב). ''מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, שֶׁאָסוּר לוֹ לַעֲבֹר לְפָנָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִּהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה''. וְלָכֵן אָסוּר לַמְּלַוֶּה לִרְמֹז אוֹ לְהַזְכִּיר לַלּוֹוֶה אֶת חוֹבוֹ כָּל זְמַן שֶׁאֵין לוֹ מִנַּיִן לְפָרְעוֹ.

רַבּוֹתֵינוּ הַפּוֹסְקִים הֶאֱרִיכוּ לָדוּן אֵימָתַי נִקְרָא הַדָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מִנַּיִן לְהָשִׁיב, כְּגוֹן שֶׁאֵין בִּרְשׁוּתוֹ מָמוֹן אֶלָּא אֶת כֵּלָיו הַנִּצְרָכִים לוֹ וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ לְמִחְיָתָם וּלְפַרְנָסָתָם בִּלְבַד, שֶׁאוֹתָם אֵין הַמַּלְוֶה רַשַּׁאי לִגְבּוֹת בְּעַד חוֹבוֹ, וְעוֹד אֳפָנִים שׁוֹנִים בָּהֶם מֻגְדָּר הַלּוֹוֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ מִנַּיִן לִפְרֹעַ. עַיֵּן חלק חושן משפט (סימן צ''ז). בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּבְנוֹשְׂאֵי כֵּלָיו.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה