המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אֶחָד מִתַּפְקִידָיו הָרַבִּים שֶׁל בֵּית הַדִּין בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל הוּא לָדוּן אֶת הַפּוֹשְׁעִים וְהַחוֹטְאִים, וְלִפְסֹק אֶת גְּזַר דִּינָם וּלְבַצְּעוֹ. וּבְתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, נִתְפָּרְשׁוּ עָנְשֵׁיהֶם שֶׁל סוּגֵי הַחוֹטְאִים לְמִינֵיהֶם. אֶחָד מֵאָפְנֵי הָעֲנִישָׁה הַקָּשִׁים שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְבֵית הַדִּין הוּא עֹנֶשׁ הַמִּיתָה, הַמִּתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה אֳפָנִים וְהֵם: סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וְחֶנֶק.
הַחֶנֶק הוּא הָאֹפֶן הַקַּל מִבֵּין אֳפָנִים אֵלּוּ, שֶׁכֵּן בְּאֹפֶן זֶה הַמִּיתָה הִיא הַמְּהִירָה בְּיוֹתֵר, מַה שֶּׁחוֹסֵךְ מֵהַנִּדּוֹן סֵבֶל וְצַעַר רַב עַד לִיצִיאַת נִשְׁמָתוֹ. לְצֹרֶךְ הַדָּבָר הָיוּ מְשַׁקְּעִים אֶת הַנִּדּוֹן בְּזֶבֶל שֶׁלֹּא יָזוּז, וְלוֹקְחִים בַּד אָרֹךְ בגמרא (סנהדרין נ''ב ע''א) מבואר שהיו כורכים את החבל הקשיח בבד רך כדי שלא יפצע את גרונו של הנידון, אלא תהא מיתתו בחנק בלבד. וְקָשִׁיחַ וְכוֹרְכִים סָבִיב צַוָּארוֹ שֶׁל הַנִּדּוֹן, וּבְכָל קָצֶה הָיָה אוֹחֵז שְׁלִיחַ בֵּית דִּין, זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ. רמב''ם (הלכות סנהדרין פרק י''ד הלכה ט' ופרק ט''ו הלכה ט'). לְאַחַר מִכֵּן הָיוּ קוֹבְרִים אוֹתוֹ מִחוּץ לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁכְּלֵי הֲרִיגָתוֹ נִקְבָּרִים לְיָדוֹ. ראה ברמב''ם (הלכות סנהדרין פרק ט''ו הלכה י''ג) מיהם כל הנחנקים. גְּזַר דִּין שֶׁכָּזֶה נִפְסַק עַל אָדָם הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו אוֹ אֶת אִמּוֹ, וְעַל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְעַל הַמִּתְנַבֵּא נְבוּאַת שֶׁקֶר וְעוֹד.
עַל אַף ראה סנהדרין (מ''א ע''א) שעוד ארבעים שנה קודם חרבן בית המקדש כבר גלו הסנהדרין ובטלו דיני נפשות בישראל. שֶׁמִּשֶּׁנֶּחְרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בָּטְלָה הַסַּנְהֶדְרִין וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית דִּין הַמֻּסְמָךְ לְהַעֲנִישׁ בְּאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, עִם כָּל זֹאת ראה סנהדרין (ל''ז ע''ב). גִּלּוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁ''דִּין'' אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין לֹא בָּטֵל. דְּהַיְנוּ שֶׁמִּי שֶׁנִּתְחַיֵּב סְקִילָה - אוֹ שֶׁנּוֹפֵל מֵהַגַּג אוֹ שֶׁחַיָּה רָעָה דּוֹרַסְתּוֹ, וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה - אוֹ שֶׁנּוֹפֵל בִּדְלֵקָה אוֹ שֶׁנָּחָשׁ מַכִּישׁוֹ, וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב הֲרִיגָה - אוֹ שֶׁנִּמְסָר לַמַּלְכוּת אוֹ שֶׁלִּסְטִים בָּאִים עָלָיו, וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק - אוֹ שֶׁטּוֹבֵעַ בַּנָּהָר אוֹ שֶׁמֵּת בִּסְרוֹנְכִי (מַחֲלָה קָשָׁה בַּגָּרוֹן). לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהִמָּלֵט מִדִּין הַתּוֹרָה. וְאִם אֵין הַיּוֹם אֶת בֵּית הַדִּין שֶׁיִּתְבְּעוּ אֶת עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצֵא דְּרָכִים אֲחֵרוֹת לְהִפָּרַע מִן הָאָדָם, שֶׁהַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם.