המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא בַּמִּצְווֹת הַקּוֹדְמוֹת הַחִיּוּב עַל הָאָדוֹן לְרַחֵם עַל הָאָמָה וּלְנָשְׂאָהּ אוֹ לִפְדּוֹתָהּ. וְהוֹסִיפָה הַתּוֹרָה מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה לְבַל יָהִין הָאָדוֹן לְמָכְרָהּ לְאִישׁ אַחֵר לְאָמָה, אֶלָּא אוֹ שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה אוֹ שֶׁיְּשַׁחְרְרָהּ קֹדֶם זְמַנָּהּ כַּנִּזְכָּר. וְאִם בְּכָל זֹאת הָלַךְ הָאָדוֹן וּמְכָרָהּ לְאָדוֹן אַחֵר ראה ברמב''ם הלכות עבדים (פרק ד' הלכה י'). וראה בלחם משנה שם שהביא שהרמב''ן למד אחרת בדרשת חז''ל. קִבְּלוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל שֶׁאֵין הַמְּכִירָה חָלָה וְהָאָמָה יוֹצֵאת לַחָפְשִׁי.
וְטַעַם מִצְוָה זוֹ הוּא גַּם כֵּן כַּנִּזְכָּר בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת בִּכְדֵי לְהַרְגִּיל אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יִדְאַג אַךְ וְרַק לְטוֹבָת עַצְמוֹ, וְלֹא יְחַפֵּשׂ לְנַצֵּל אֶת הַזּוּלָת בְּכָל עֵת, אֶלָּא יְהֵא מֵיטִיב עִם הַבְּרִיּוֹת וְהוֹלֵךְ עִמָּהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.