אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ

לִבְנִיַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהַמִּזְבֵּחַ הָיוּ צְרִיכִים לָקַחַת אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וּלְשָׁבְרָן בִּכְדֵי לְהוֹלִיכָן לְהַר הַבַּיִת, וְשָׁם לִבְנוֹת אֶת הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וְאֶת הַחוֹמוֹת שֶׁסְּבִיבוֹ. אוּלָם תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה צִוְּתָה אוֹתָנוּ בְּבוֹאֵנוּ לַחְצֹב וְלִשְׁבֹּר אֶת הָאֲבָנִים לְצֹרֶךְ בְּנִיַּת הַמִּזְבֵּחַ, אמנם לא נאסר הדבר אלא בשטח המשכן או המקדש, אולם מחוצה לו מותר היה לחצוב בברזל אף לצורך המקדש וכליו. וראה בפירוש הרמב''ן כאן שהביא ששלמה המלך ע''ה בבנותו את בית המקדש הראשון החמיר בדבר שאף מחוץ למקדש לא יונף ברזל לבניית המקדש, וכמו שכתוב (מלכים א', ו', ז'): ''כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו''. שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֵלִים מִבַּרְזֶל כְּגוֹן גַּרְזֶן אוֹ כָּל כְּלִי אַחֵר הֶעָשׂוּי מִבַּרְזֶל לַחֲצִיבַת הָאֲבָנִים הַלָּלוּ, שֶׁבָּזֶה נִפְסָלוֹת הֵן לִבְנִיַּת הַמִּזְבֵּחַ. וְכָךְ כָּל עֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן וְהַמִּקְדָּשׁ וְכֵלָיו נֶאֶסְרוּ לְהֵעָשׂוֹת מֵחֲצִיבַת כְּלֵי בַּרְזֶל וראה מה שהובא בענין זה בהמשך. .

חֲכָמֵינוּ זַ''ל מְסַפְּרִים שֶׁכְּשֶׁהָיוּ רוֹצִים לַחְצֹב וְלִשְׁבֹּר אֲבָנִים לִבְנִיַּת הַמִּזְבֵּחַ הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּ''תוֹלַעַת הַשָּׁמִיר'', הִיא בְּרִיָּה מְיֻחֶדֶת וּפִלְאִית שֶׁגָּדְלָהּ כְּגֹדֶל שְׂעוֹרָה, כן אמרו במסכת אבות (פרק ה' משנה ו'). ועוד עיין פסחים (נ''ד ע''א). וְנִבְרְאָה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. על מספת סוטה פרק ט''ו. בַּתּוֹסֶפְתָּא מוּבָא שֶׁהָיוּ מַעֲבִירִים אֶת אוֹתָהּ תּוֹלַעַת עַל גַּבֵּי אֶבֶן אוֹ קוֹרָה וּמִיָּד הָיְתָה הָאֶבֶן נֶחְצֵית לִשְׁתַּיִם בְּאֹפֶן פִּלְאִי. וַאֲפִלּוּ בַּרְזֶל עָב אִם הָיוּ מַנִּיחִים אֶת הַתּוֹלַעַת עָלָיו הָיָה נֶחְלָק לִשְׁנַיִם.

בִּכְדֵי לִשְׁמֹר אֶת אוֹתָהּ תּוֹלַעַת הָיוּ עוֹטְפִים אוֹתָהּ בְּצֶמֶר גֶפֶן לָבָן, וּמַנִּיחִים אוֹתָהּ בְּתוֹךְ תֵּיבָה הָעֲשׂוּיָה מֵעוֹפֶרֶת מְלֵאָה בְּסֻבִּין וּבִשְׂעוֹרִים (שֶׁכָּךְ גָּזְרָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵת הָאֶבֶן הַקָּשָׁה הִיא תַּחְצֹב וְאִלּוּ אֶת הַצֶּמֶר גֶפֶן הָרַךְ לֹא...). בְּתוֹלַעַת זוֹ חָצַב מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת שְׁמוֹת שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים שֶׁעַל אַבְנֵי הָחֹשֶׁן, וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ חָצַב בָּהּ אֶת הָאֲבָנִים לִבְנִיַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

מסכת סוטה (מ''ח ע''ב). בַּתַּלְמוּד מְתֹאָר אֹפֶן הַהִשְׁתַּמְּשׁוּת בְּתוֹלַעַת זוֹ, שֶׁהָיוּ מְסַמְּנִים בִּדְיוֹ עַל הָאֶבֶן אֶת מְקוֹם הַחִתּוּךְ, וּמַרְאִים עַל הָאֶבֶן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁמִיר מִבַּחוּץ, וְהָאֶבֶן הָיְתָה נִשְׁבֶּרֶת מֵאֵלֶיהָ. מַה שֶּׁמַזְכִּיר לָנוּ אֶת הַמְצָאַת הַ''קְּרִינָה'' שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה בְּיָמֵינוּ, הַיּוֹצֵאת וּמְחַתֶּכֶת אֶת הַדָּבָר הַמֻּצָּב מוּלָהּ. אַךְ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כְּבָר לִמְּדָנוּ ספר קהלת פרק א' פסוק ט'. בִּדְבָרָיו שֶׁ''אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ'', וְגַם הַגִּלּוּיִים הַמַּדְהִימִים שֶׁמְּגַלִּים בְּנֵי הָאָדָם בְּיָמֵינוּ קַיָּמִים וִידוּעִים אֵצֶל חֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים כְּבָר רַבּוֹת בַּשָּׁנִים.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה