המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה הִיא עַל כָּל אִישׁ כן אמרו בברכות (כ' ע''ב) אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקידוש דבר תורה. ועיין בחזון עובדיה (שבת חלק ב' עמוד כ''א) מה שכתב באורך לפלפל אם אשה יכולה להוציא את האיש ידי חובת קידוש. וְאִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל לְהַזְכִּיר אֶת הַשַּׁבָּת וּלְקַדְּשָׁהּ כן נאמר בתורת כהנים (פרשת בחקותי) ש''שמור'' הוא בלב, ואילו ''זכור'' הוא בפה, שיהא שונה בפיו. וכן כתב הרמב''ן בספר המצוות (סוף עשין מצוה ז') שהמצוה היא לזכור בפה ולהשיב אל הלב. וכן פסק בשו''ת ''יוסף אומץ'' (סימן כ''ג). וכל זה שלא כדעת הפרי חדש (בסימן רע''א באשל אברהם ס''ק ב') וכף החיים (שם ס''ק י') שכתבו שיוצאים ידי חובת קידוש בהרהור הלב. בְּפִיהֶם בִּכְנִיסָתָהּ וּבִיצִיאָתָהּ, בִּכְדֵי שֶׁעַל יְדֵי כֵּן יִתְעוֹרֵר לִבֵּנוּ וְשִׂכְלֵנוּ לְהִזָּכֵר בְּגֹדֶל מַעֲלָתָהּ וּבְרוּם עֶרְכָּהּ, וּבְכָךְ תִּתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה בְּלִבֵּנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה וּבִיצִירַת הָעוֹלָם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, מַה שֶּׁמְּהַוֶּה כְּאֶבֶן יְסוֹד וּכְעַמּוּד תָּוֶךְ לְכָל תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל.
כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת גֹּדֶל הַחֲבִיבוּת וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל מִצְוָה יְקָרָה זוֹ, כן הובא בפסחים (ק''ו ע''א) ובשבת (קי''ט ע''ב), וסמכו הדבר על הכתוב (הושע י''ד, ח'): ''זכרו כיין לבנון''. ועיין בתוספות בפסחים שם (בד''ה ''זוכרהו'') שהוכיחו במישרין שחיוב הכוס הוא מדרבנן בלבד ולא מדאורייתא, וכן דעת רוב גדולי הראשונים והאחרונים וכן עיקר. וראה בהגהות הגאון רבי עקיבא איגר זצ''ל (ריש סימן רע''א) שכתב שאף באמירת ''שבתא טבא'' (שבת שלום) יוצא אדם ידי חובת קידוש מדאורייתא. וכל זה שלא כדעת רש''י ז''ל בנזיר (ג' ע''ב. והביא דבריו גם בספרו ''הפרדס'' בסימן קי''ב) ועוד כמה ראשונים הסוברים שאף הכוס מדאורייתא. תִּקְּנוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ ז''ל לְבַל נַזְכִּיר וּנְקַדֵּשׁ אֶת הַשַּׁבָּת בְּדִבּוּר גְּרֵידָא לְלֹא כְּלוּם, אֶלָּא נְקַיְּמָהּ עַל כּוֹס יַיִן מָלֵא כְּבִרְכַּת ה' עָלֵינוּ. וְכֵן אֶת הוֹצָאַת הַשַּׁבָּת בַּהַבְדָּלָה תִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ לַעֲשׂוֹת עַל כּוֹס יַיִן, שֶׁתְּהֵא יְצִיאָתוֹ מֵעֵין בִּיאָתוֹ. וְשִׁעוּר נָתְנוּ חֲכָמֵינוּ לְכוֹס חֲשׁוּבָה זוֹ הֲלֹא הִיא רְבִיעִית יַיִן. וּרְאֵה באורח חיים סימן ער''ב. בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁכָּתַב לְבָאֵר בְּאֹרֶךְ מַהוּ הַיַּיִן הַכָּשֵׁר וְהָרָאוּי לְקִדּוּשׁ וְלִבְרָכָה, ראה מה שכתב בפרשת ויקהל באורך. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הִפְלִיג בַּמַּעֲלָה וּבַסְּגֻלִּיּוּת שֶׁל אוֹתוֹ מַעֲמָד נִשְׂגָּב וּמְרַגֵּשׁ שֶׁל קִדּוּשׁ הַשַּׁבָּת.