המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הוּא חִיּוּב הָאֱמוּנָה בַּה' יִתְבָּרַךְ. כְּבָר בַּדִּבְּרָה הָרִאשׁוֹנָה מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת חָרַט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצִּוּוּי לִזְכֹּר וּלְהַאֲמִין כִּי: ''אָנֹכִי ה' אֱלוֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם...'', לְלַמֶּדְךָ שֶׁקֹּדֶם כֹּל לִפְנֵי שֶׁמַּתְחִילִים בַּמֻּתָּר וּבָאָסוּר יֵשׁ לְהַפְנִים וְלִזְכֹּר וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית שֶׁיֶּשְׁנוֹ מַנְהִיג לַבִּירָה, וְשֶׁהוּא מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְאֶת בְּרִיּוֹתָיו וּמַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע, וּבְיָדוֹ הַיְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ וּכְדַעְתּוֹ.
כן כתב הרמב''ם בריש הלכות יסודי התורה (פרק א' הלכה ו') ועיין שם באורך מהם הדברים המוכרחים להחשב ל''מאמין''. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּעִקָּר גָּדוֹל זֶה הֲרֵי זֶה מְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְנִקְרָא ''כּוֹפֵר בָּעִקָּר'', שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ תְּלוּיָה בּוֹ.