המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
הִזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא נֹאכַל דְּבַר חָמֵץ בְּפֶסַח, כְּשֶׁבַּמִּלָּה ''חָמֵץ'' כְּלוּלִים חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן הַנִּזְכָּרִים בַּתּוֹרָה וְהֵם: חִטָּה, שְׂעוֹרָה, כֻּסֶּמֶת, שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן.
מִטֶּבַע הַדְּבָרִים, כַּאֲשֶׁר בָּא אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים הַלָּלוּ בְּמַגָּע עִם מַיִם, מִיָּד מַתְחִילָה הָעִסָּה לִתְפֹּחַ וְלַעֲלוֹת, וְתַהֲלִיךְ זֶה נִקְרָא בִּלְשׁוֹן חֲזַ''ל ''חִמּוּץ''. רַבּוֹתֵינוּ גִּלּוּ לָנוּ בְּמָסֹרֶת שֶׁרַק מַיִם יֵשׁ בְּכֹחָם לְהַחְמִיץ אֶת הַדָּגָן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מֵי פֵּרוֹת אוֹ חָלָב וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מֻרְכָּבוּת שֶׁל מַיִם - בָּהֶם אֵין חֲשַׁשׁ חִמּוּץ, וַאֲפִלּוּ שֶׁהָעִסָּה תּוֹפַחַת אֵין הַדָּבָר נִקְרָא חִמּוּץ, וּמֻתָּר לְאָכְלוֹ בְּחַג הַפֶּסַח כן הובא בגמרא (פסחים ל''ה) בשם רבי יהושע בן לוי, ונפסק בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תס''ב). עיין שם ובמה שכתבו האחרונים על כך. .
בְּנוֹסָף עַל אִסּוּר זֶה, גָּזְרוּ חֲכָמִים חֻמְרוֹת וּסְיָגִים רַבִּים נוֹסָפִים בִּכְדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִמִּכְשׁוֹל אֲכִילַת הֶחָמֵץ בְּפֶסַח, וּלְהַצִּילוֹ מֵאִסּוּר חֲמוּר זֶה. אַחַת הַגְּזֵרוֹת שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן הֶחָמֵץ בְּפֶסַח הִיא שֶׁגַּרְגִּיר חָמֵץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּפֶסַח בַּתַּבְשִׁיל אֲפִלּוּ אֶחָד בְּאֶלֶף אֵינוֹ בָּטֵל, וְאוֹסֵר אֶת כָּל הַתַּבְשִׁיל כן הובא בגמרא (פסחים ל' ע''א), ופסקו השלחן ערוך בסימן תמ''ז. וראה לעיל מצוה י''ב מה שכתבנו בזה בסיעתא דשמיא. .