המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם שֶׁיָּכִינוּ עַם יִשְׂרָאֵל אֶת מִרְקַחַת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה בָּהּ כמו שכתוב (ויקרא כ''א, י'): ''והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה וכו'''. יִמְשְׁחוּ וִיקַדְּשׁוּ אֶת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּמִנּוּיוֹ, ומכל מקום לעתיד לבא לא יהיה צריך לקדש הכלים מחדש, כיון שקידושם הראשון יחול אף לעתיד לבא (כן הובא בספרי פרשת נשא, וכן כתב רבינו הרמב''ם ז''ל בספר המצוות מצוה ל''ה). וּבָהּ יְקַדְּשׁוּ אֶת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵן חֵלֶק מִמַּלְכֵי יִשְׂרָאֵל הֻמְלְכוּ עַל יָדָהּ.
לְמַרְכִּיבֵי הַמֶּרְקַחַת נִצְטַוֵּינוּ לָקַחַת משקל חמש מאות שקל מכל אחד. והמר הוא דם ממין חיה ידועה בהודו המשמש להכנת מיני בשמים (כן כתב הרמב''ם ז''ל בהלכות כלי המקדש פרק א' הלכה ג'. אולם הראב''ד ז''ל בהגהה שם חלק וכתב שזהו מין צמח ריחני. עיין שם). ושאר הסממנים הם מיני צמחים ועשבים ריחניים. מוֹר וְקִנָּמוֹן וְקִדָּה משקל מאתים וחמשים שקלים. וּקְנֵה בֹּשֶׂם שיעור שנים עשר לוג. וְשֶׁמֶן זַיִת, וּלְבַשֵּׁל אֶת כֻּלָּם יַחְדָּיו עַד שֶׁתַּעֲמֹד הַמִּרְקַחַת עַל מִשְׁקַל שְׁנֵים עָשָׂר לוֹג. לְאַחַר מִכֵּן יַנִּיחוּ אֶת הַמִּרְקַחַת בִּכְלִי, לִהְיוֹת מְזֻמֶּנֶת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל עֵת שֶׁיִּצְטָרְכוּהָ ובעוונותינו הרבים שמן המשחה היה בשימוש רק בבית המקדש הראשון, ולאחר מכן בהחרבו נגנזה אותה צנצנת שמן ונעלמה מאיתנו יחד עם מטה אהרן וצנצנת המן, ובבית המקדש השני כבר לא היו אלו ברשותנו. ובע''ה לעתיד לבא עתיד הקב''ה להשיב העבודה למקומה כתיקונה במהרה בימינו אמן. . וְיֶתֶר אָפְנֵי הַהֲכָנָה וְדִינֶיהָ מְבֹאָרִים בריש הלכות כלי המקדש. בָּרַמְבָּ''ם זַ''ל בְּהִלְכוֹתָיו. עַיֵּן שָׁם.