המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם עַל כָּל אִישׁ מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לִיתֵן אַחַת בַּשָּׁנָה שהוא ערך עשרה גרם כסף טהור. וראה בספר ''חזון עובדיה'' פורים שדן באורך כיצד לשער ערך זה בימינו. מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. מֵהַכֶּסֶף הַמִּצְטַבֵּר הָיוּ קוֹנִים אֶת קָרְבְּנוֹת הַתָּמִיד וּמוּסְפֵיהֶם וְנִסְכֵּיהֶם, עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה וְלֶחֶם הַפָּנִים, הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְיֶתֶר הַדְּבָרִים הַבָּאִים בַּמִּקְדָּשׁ מִכַּסְפֵּי הַצִּבּוּר.
רמב''ם הלכות שקלים (פרק א' הלכה ט'). עַל גְּבִיַּת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל הָיוּ שְׁלוּחֵי בֵּית הַדִּין מַכְרִיזִים וּמַתְרִימִים הָחֵל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר, כשהאסוף הָיָה נַעֲשֶׂה בְּאַחַת מֵהַלְּשָׁכוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וּמֵעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בּוֹ הָיוּ כּוֹפִים וּמְמַשְׁכְּנִים אֶת מִי שֶׁעֲדַיִן לֹא תָּרַם לִיתֵן אֶת חֶלְקוֹ.
הַכֹּל חַיָּבִים בִּנְתִינָתָהּ, אֲפִלּוּ גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, כמו שכתוב ''והדל לא ימעיט''. וַאֲפִלּוּ הֶעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל חַיָּב לִמְכֹּר אֶת כְּסוּתוֹ וְלִיתְנָהּ. אַךְ הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים ומכל מקום אם ביקשו לתת מקבלים מהם. שלא כמו תרומת גויים שלא מקבלים משום ''חסד לאומים חטאת'' ו''ביבוש קצירה תשברנה''. פְּטוּרִים מִלִּיתְנָה. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַדִּינִים בְּמִצְוָה זוֹ כֻּנְּסוּ בְּמַסֶּכֶת ''שְׁקָלִים'' הלכות שקלים. וּבָרַמְבַּ''ם זַ''ל בְּהִלְכוֹתָיו. עַיֵּן שָׁם.