המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
רְצוֹן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּנְהַג בְּיִרְאָה וּבְכָבוֹד בַּכֵּלִים בָּהֶם מְשָׁרְתִים אָנוּ אֶת מַלְכֵּנוּ. וְלָכֵן צִוְּתָה אוֹתָנוּ בְּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה לְבַל נְזַלְזֵל וְנַשְׁחִית מֵהַמְעִיל בּוֹ לָבוּשׁ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּעָמְדוֹ לְשָׁרֵת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כן אמר רבי יהודה ביומא (ע''ב ע''א) שאזהרת ''לא יקרע'' חלה על כל בגדי הכהונה. אוֹ מִשְּׁאָר בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ בָּהֶם לְבוּשִׁים הַכֹּהֲנִים. ספר החינוך בביאור מצוה זו, והרמב''ם ז''ל בהלכות כלי המקדש (פרק ט' הלכה ג'). וְהַמְקָרֵעַ מִן הַמְּעִיל אוֹ מִשְּׁאָר בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה הֲרֵי זֶה חַיָּב מַלְקוֹת.