המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
מָרָן הַגְּרָ''ע יוֹסֵף שְׁלִיטָ''א בְּסִפְרוֹ ''יַבִּיעַ אֹמֶר'' דָּן בְּעִנְיַן אֲכִילַת בָּשָׂר חָלָק לְדַעַת מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ הַאִם הַדָּבָר הוּא חִיּוּב מֵהַדִּין אוֹ לֹא? וְעַל מִי חָל חִיּוּב זֶה?
וְהֵבִיא שָׁם אֶת דִּבְרֵי הָרַשְׁבָּ''א זַ''ל בִּתְשׁוּבָה שֶׁכָּתַב לֶאֱסֹר לְמַעֵךְ סִירְכוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְּרֵיאַת הַבְּהֵמָה לְאַחַר הַשְּׁחִיטָה בְּמַטָּרָה לְהַכְשִׁירָהּ בְּכָךְ, וְשֶׁהָעוֹשֶׂה כֵּן לְאַחַר הַתְרָאָה יֵשׁ לְהַעֲבִירוֹ מִשְּׁחִיטָתוֹ ראה כל זה ביביע אומר (חלק ה' יורה דעה סימן ג'), וברשב''א (בתשובה ד''ש). וכן כתב הרשב''ץ (ב''יבין שמועה'' דף י''ט ע''ב) ובארחות חיים (חלק ב' עמוד תי''ג) ובכל בו (סימן ק''א). ובשל''ה הקדוש (שער האותיות דף נ') כתב בחריפות נגד המקילים בדבר, עיין שם בלשונו. . וְכֵן פָּסְקוּ בסימן ל''ט סעיף י'. הַטּוּר וְהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ לֶאֱסֹר אֶת הַדָּבָר לְגַמְרֵי, וְשֶׁהָעוֹשֶׂה כֵּן הֲרֵי זֶה כְּמַאֲכִיל טְרֵפוֹת לְיִשְׂרָאֵל.
אוּלָם שם בהגהתו על סעיף י''ג. הָרַמָ''א זַצַ''ל כָּתַב שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִין לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּטַעֲנָה שֶׁאִם תִּתְמַעֵךְ בְּנַחַת יֵשׁ לִתְלוֹת שֶׁאֵין זוֹ סִירְכָא אֶלָּא רִיר בְּעָלְמָא, וְסִיֵּם שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזּוֹ קֻלָּא גְּדוֹלָה כְּבָר נָהֲגוּ בָּהּ בַּמְּדִינוֹת הַלָּלוּ וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם. עכת''ד.
וּלְמַעֲשֶׂה כָּתַב מָרָן הַיַבִּיעַ אֹמֶר שְׁלִיטָ''א שֶׁאֵין לְהָקֵל בַּדָּבָר, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַף לְיוֹצְאֵי אַשְׁכְּנַז הַהוֹלְכִים אַחַר פִּסְקֵי הָרַמָ''א בְּרֹב דִּבְרֵיהֶם אֵין לְהָקֵל בְּדָבָר זֶה עיין בתשובתו שם שכתב להוכיח כן באורך על פי תשובת מרן בעל השלחן ערוך בשו''ת ''אבקת רוכל'' (סימן רי''ב). ואכמ''ל. . כָּל שֶׁכֵּן בְּנֵי סְפָרַד שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם צַד אוֹ הֶתֵּר לְהָקֵל וְלִסְמֹךְ עַל שְׁחִיטַת הָרַבָּנוּת שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל יְדֵי מִשְׁמוּשׁ בְּסִירְכָא וּמְעוּכָה. וְכֵן עִקָּר לְמַעֲשֶׂה.