המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בְּסִפְרֵי הַפּוֹסְקִים הָעָלְתָה הַשְּׁאֵלָה אוֹדוֹת צוּרַת הַשְּׁתִי וָעֶרֶב הַמְצוּיָה בֵּין עוֹבְדֵי כַּת הַנַּצְרוּת, הַאִם דִּינָה כְּדִין פֶּסֶל עֲבוֹדָה זָרָה הָאָסוּר בְּכָל שִׁמּוּשׁ וַהֲנָאָה אוֹ לֹא?
וְהִנֵּה בְּשׁוּ''ת בסימן ס''ח. והביא דבריו גם כן בבית יוסף בחלק אורח חיים סימן קי''ג. עיין שם. ''אַבְקַת רוֹכֵל'' לְמָרָן רַבִּי יוֹסֵף קָארוֹ זִיעָ''א הֵבִיא בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א שֶׁדַּעְתּוֹ לֶאֱסֹר אֶת הַשְּׁתִי וָעֶרֶב כְּדִין תַּשְׁמִישׁ עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן בחלק יורה דעה סימן ק''נ סעיף ג'. הֵבִיא הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה אִיסֶרְלִישׁ זַצַ''ל בְּהַגָּהוֹתָיו עַל הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ.
אוּלָם הָרִיטְבָּ''א על מסכת עבודה זרה דף מ''ב ע''ב. וכן כתב גם כן בעל ''תרומת הדשן'' בסימן קצ''ו. עיין שם בדבריו. בְּחִדּוּשָׁיו כָּתַב לְחַלֵּק בֵּין שְׁתִי וָעֶרֶב הַנַּעֲשֶׂה לְשֵׁם עֲבוֹדָה וְהִשְׁתַּחֲוָיָה לוֹ שֶׁאָכֵן אָסוּר הוּא, לְבֵין שְׁתִי וָעֶרֶב הַנַּעֲשֶׂה לְנוֹי וּלְסֵמֶל כְּפִי שֶׁמָּצוּי בְּרֹב הַמִּקְרִים, שֶׁזֶּה אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְתַשְׁמִישׁ עֲבוֹדָה זָרָה וּמֻתָּר הוּא בְּשִׁמּוּשׁ וּבַהֲנָאָה כָּל שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן כָּתְבוּ לַהֲלָכָה רוֹב ראה בספר הליכות עולם חלק ז' עמוד רע''ח. ועוד עיין בספר ''פסקי עבודה זרה'' סימן ד'. הָאַחֲרוֹנִים, כמובן שאין הדברים מכוונים להתיר לישא תליונים שכאלו ללא סיבה, אלא באופן שאינו מכוון כלל כגון שימוש בבולים הנושאים סמל שכזה, או חולצה שעליה מודפסת צורה דומה. וכן במקום שישנו חשש איבה יש להתיר כעובדא דהוה בראשון לציון הגאון רבי יעקב מאיר זצ''ל שענד מדליית צלב מזהב שהעניק לו אחד ממלכי אומות העולם כאות מחווה. ועל הסטייפלר הקדוש זצ''ל מסופר שהחמיר מאוד בדבר זה, וביקש אף להסיר עמוד חשמל שיצר צורה שכזו. וכן יש מחמירים לכתוב את הסיפרה ''שבע'' מבלי קו חוצה באמצע היוצר כעין צורה זו (ראה ספר מנהג ישראל תורה חלק יורה דעה). וְכֵן עִקָּר.