המצוות · בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר עִנְיַן שְׁאִילַת הַנְּשָׁמָה כָּתַב הַגה''ק רַבִּי אַבְרָהָם אֲזוּלַאי זַצַ''ל בְּסִפְרוֹ ''חֶסֶד לְאַבְרָהָם'' שֶׁבְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַבְּרִיאָה נִבְרָא גַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, וְגַן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן, וְהָעוֹלָם הַזֶּה. וְכָל מַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה כֻּלּוֹ הָיָה בְּכָל אֶחָד מֵהָעוֹלָמוֹת הַלָּלוּ, כָּל אֶחָד בַּבְּחִינָה שֶׁלּוֹ. וְהַנְּשָׁמָה שָׁרְשָׁהּ מִן הָעֶלְיוֹנִים, וּבְרִיאַת גּוּף הָאָדָם הָיְתָה מֵעָפָר הָעוֹלָם הַזֶּה, בְּכַוָּנָה וּבְמַטָּרָה שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּזַכְּכוֹ אמנם בתחילה היה הגוף הרבה יותר רוחני בבחינת ''כתנות אור'', ורק לאחר החטא נעשה ל''כתנות עור''. וְתֵשֵׁב עִמּוֹ בְּגַן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן ועוד כתב שם שהסיבה שלא יצרו כולו מגן עדן התחתון היא מפני שאם היה כן והיה האדם חוטא לא היתה שייכת בו מיתה, וממילא לא היתה תקנה לחטאו. אבל עתה שעפרו נלקח מהעולם הזה קיבל עונשו לירד למטה לעולם הזה, עד שבמיתתו ישוב הגוף אל עפרו והרוח תשוב אל מקום מנוחתה בגן עדן. . וְלָכֵן לְאַחַר יְצִירַת הָאָדָם בראשית ב', ח'. כָּתוּב ''וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר''. אֶלָּא שֶׁבְּעִקְבוֹת חֵטְא עֵץ הַדַּעַת גֹרַשׁ הָאָדָם מִגַּן הָעֵדֶן לְעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה עַד שֶׁיְּתַקֵּן אֶת חֶטְאוֹ וִיזַכֵּךְ אֶת נִשְׁמָתוֹ וְהַגּוּף יָשׁוּב אֶל הֶעָפָר וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל מְנוּחָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה.
מצוה ס''א: לדון בדין מפתה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (שמות כ''ב, ט''ו-ט''ז.)
''וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה. אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת''.