המצוות · בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר מַאֲמַר הִלֵּל הַזָּקֵן לְאוֹתָהּ גֻּלְגֹּלֶת ''אַתְּ דְּאַטַפְתְּ אַטְפוּך וְסוֹף מְטַיְפַיִךְ יְטוּפוּן'' עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד כָּתַב בביאורו על מסכת אבות פרק ב'. בְּשַׁעַר מַאַמְרֵי חֲזַ''ל מֵרַבֵּנוּ הָאֲרִיזַ''ל כִּי ולכן היה הלל הזקן עניו ביותר, כמשה רבינו ע''ה. וגם חי מאה ועשרים שנה כמשה רבינו ע''ה. שם. הִלֵּל הַזָּקֵן הָיָה נִיצוֹץ מִנִּשְׁמַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע''ה. וְאוֹתָהּ גֻּלְגֹּלֶת שֶׁרָאָה הָיְתָה גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה הָרָשָׁע. וּכְמוֹ שֶׁרָאָה אוֹתָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ כָּךְ חָזַר הִלֵּל הַזָּקֵן לִרְאוֹתָהּ וְהִכִּירָהּ כִּי הִיא הִיא. וְלָכֵן אָמַר לָהּ כְּשֵׁם שֶׁהָרַגְתְּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ''כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ'', כָּךְ אַתְּ הֲרָגוּךְ בְּמַיִם. וְחָזַר וְאָמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ''וְסוֹף מְטַיְפַיִךְ יְטוּפוּן'' שֶׁכָּךְ גַּם כָּל שְׁאָר אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁיַּזִּיקוּ אֶתְכֶם גַּם הֵם סוֹפָם שֶׁיִּלְקוּ וְיֵעָנְשׁוּ כְּמוֹ פַּרְעֹה. עַד כָּאן.
מצוה נ''ג: לדון בנזקי הבור
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (שמות כ''א, ל''ג.)
''וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וְכוּ'''.