רָמַז הַכָּתוּב – תִּשְׁלֹט בְּעַצְמְךָ!
אַזְהָרַת הַתּוֹרָה הִיא עַל הַכֹּהֲנִים הַבָּאִים אֶל בַּיִת ה' לְבַל יִכָּנְסוּ לְמָקוֹם מְקֻדָּשׁ זֶה בִּבְגָדִים קְרוּעִים וּפְרוּמִים עַל קְרוֹבֵיהֶם שֶׁמֵּתוּ. וְכַמָּה טְעָמִים נֶאֶמְרוּ בַּדָּבָר, אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, אַךְ אָנוּ נִגַּע בְּאֶחָד בִּלְבַד.
הִנֵּה עֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ כַּיָּדוּעַ הָיְתָה כֻּלָּהּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. הַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת מִידֵי יוֹם הָיְתָה לְקוֹל נְגִינַת וְשִׁירַת הַלְּוִיִּים, וִיפִי תָּאֳרוֹ שֶׁל הַמִּקְדָּשׁ אַף הוּא הוֹסִיף לֹא מְעַט לָאֲוִירָה, וּכְפִי שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"תהלים ק', ב'. וראה חגיגה (ה' ע"ב) שאין עציבות לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר (דברי הימים א' ט"ז, כ"ז) "הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו". . וְלָכֵן אָמְרָה הַתּוֹרָה הֵיאַךְ יִכָּנֵס הַכֹּהֵן לְמָקוֹם זֶה בִּבְגָדִים קְרוּעִים וּפְרוּמִים כְּדֶרֶךְ הָאֲבֵלִים וְהָעֲצַבִּים, מַה שֶּׁאֵינוֹ תּוֹאֵם לְרוּחַ הַמָּקוֹם?! לָכֵן הֻזְהֲרוּ הַכֹּהֲנִים בְּאַזְהָרַת "בִּגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ", לְהוֹרוֹת לָהֶם שֶׁיִּכְבְּשׁוּ אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם וְיִכָּנְסוּ לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ כְּהֶרְגֵּלָם מִבְּלִי לַחֲרֹג וּלְשַׁנּוֹת מֵאֲוִירַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַמְרוֹמֶמֶת וְהַשְּׂמֵחָה.
תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מְלַמַּדְתָּנוּ שֶׁבְּעֵת שֶׁנַּגִּיעַ לְמָקוֹם נִנְהַג כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם מִבְּלִי לְשַׁנּוֹתוֹ לְפִי רוּחֵנוּ: שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם בּוֹכֶה בֵּין הַצּוֹחֲקִים, וְלֹא יָשֵׁן בֵּין הֶעָרִים, וְלֹא עוֹמֵד בֵּין הַיּוֹשְׁבִים וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְראה מסכת דרך ארץ זוטא (פרק ה'). . כִּי מַעֲלָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל הָאָדָם נִכֶּרֶת דַּוְקָא בִּיכָלְתּוֹ לִהְיוֹת מֻבְלָע בֵּין הָאֲנָשִׁים, וְלֹא בְּהִתְבַּלְּטוּתוֹ וּבִפְרִישָׁתוֹ מֵהֶםוכבקשת חנה בתפילתה (שמואל א', א', י') "ונתתה לאמתך זרע אנשים" ופירשו חז"ל (ברכות ל"א ע"ב) שביקשה זרע המובלע בין האנשים, שאינו בולט ויוצא דופן מהכלל. . וּכְפִי שֶׁאָמַר אַחַד הַחֲכָמִים: הַסֻּכָּר זָכָה לִהְיוֹת מָתוֹק רַק בִּזְכוּת שֶׁמִּתְנַמֵּס הוּא בִּפְנֵי כֹּל, כָּךְ עַל הָאָדָם לִהְיוֹת מְסֻגָּל לְהַתְאִים אֶת עַצְמוֹ לַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ וְלַאֲוִירָה בָּהּ הוּא נִמְצָא. כָּךְ מְסֻפָּר עַל רַבֵּנוּ הַחֲזוֹן אִישׁ זַצַ"ל שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה מְמַהֵר בְּדַרְכּוֹ יַחַד עִם סֶגֶל תַּלְמִידָיו, וּמִתּוֹךְ הִלּוּכָם חָלְפוּ לְצַד אָדָם זָקֵן שֶׁהִשְׂתָּרֵךְ לְאִטּוֹ. לְפֶתַע הַאֵט הַחֲזוֹן אִישׁ אֶת קֶצֶב הֲלִיכָתוֹ וְהִתְאִימוֹ לְקֶצֶב הַזָּקֵן, עַד שֶׁאוֹתוֹ זָקֵן פָּנָה לְאַחַת הַסִּמְטָאוֹת וְשׁוּב חָזַר הַחֲזוֹן אִישׁ לְקִצְבּוֹ הָרִאשׁוֹן. לִתְמִיהַת סוֹבְבָיו הִסְבִּיר כִּי אִם הָיָה מַמְשִׁיךְ בְּקֶצֶב הִלּוּכוֹ הַמָּהִיר, הָיָה עָלוּל אוֹתוֹ זָקֵן לִרְאוֹתָם וּלְהִצְטַעֵר עַל הֱיוֹתוֹ חָלוּשׁ וּתְשׁוּשׁ כֹּחַ, לָכֵן הֵאֵט אַף הוּא אֶת קִצְבּוֹ וְהִתְאִימָהּ לְשֶׁלּוֹ, בִּכְדֵי לֹא לִגְרֹם לוֹ עָגְמַת נֶפֶשׁ שֶׁכָּזוֹ.
עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ פֵּרְשׁוּ בַּעֲלֵי הַמּוּסָר אֶת דִּבְרֵי רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה בַּתַּלְמוּדתענית (כ' ע"ב). : "מִיָּמַי לֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵרִי" - שֶׁרַב אָדָא הָיָה נִזְהָר בְּשָׁעָה שֶׁחֲבֵרוֹ הָיָה שָׁרוּי בְּצַעַר שֶׁלֹּא לְהַבִּיעַ שִׂמְחָה אֲפִלּוּ עַל שִׂמְחָה אִישִׁית מֻצְדֶּקֶת, בִּהְיוֹת שֶׁאֵין זֶה יָאֶה לְהַפְגִּין שִׂמְחָה בְּמָקוֹם שֶׁמִּישֶׁהוּ שָׁרוּי בְּעֶצֶב. וְכָךְ כּוֹתֵב רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי זָ"ל בְּסִפְרוֹ "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" כִּי הַפָּרוּשׁ צַהֲלָתוֹ עַל פָּנָיו, וְאֶ?בְלוֹ בְּלִבּוֹשער הפרישות ריש פרק ד'. . כִּי אִם לְךָ יֵשׁ אֵיזֶה שֶׁהוּא צַעַר אוֹ עָגְמַת נֶפֶשׁ אִישִׁית, אֵין זֶה צוֹדֵק שֶׁגַּם אֲחֵרִים יִצְטַעֲרוּ עָלֶיהָ בִּגְלָלְךָ. וְאִם כָּרֶגַע לְךָ אֵין כָּל כָּךְ מַצַּב רוּחַ מְרוֹמָם – זוֹ לֹא סִבָּה לַהֲרֹס גַּם לַאֲחֵרִים, וְאִם מִסִּבָּה כָּל שֶׁהִיא אַתָּה כָּעוּס וְעַצְבָּנִי – מַדּוּעַ תּוֹצִיא וְתִפְרֹק זֹאת עַל סוֹבְבֶיךָ הַחַפִּים מִפֶּשַׁע? כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: אַל תַּפִּיל אֶת הָעֹל שֶׁעָלֶיךָ - עַל גַּב זוּלָתְךָ.
הַגה"ק רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַנְטֵר זִיעָ"א סִפֵּר שֶׁפַּעַם אַחַת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבְדַרְכּוֹ פָּגַשׁ אֶת אַחַד הַחֲכָמִים וְהַיְרֵאִים שֶׁל הָעִיר אֲשֶׁר חֶרְדַת יוֹם הַדִּין הָיְתָה נִכֶּרֶת עַל פָּנָיו בְּיוֹתֵר. וּכְשֶׁפָּנָה אֵלָיו רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּאֵיזוֹ שְׁאֵלָה שֶׁנִּצְרְכָה לוֹ הַלָּה לֹא הֱשִׁיבוֹ מִגֹּדֶל חֶרְדָתוֹ מִתֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. הִמְשִׁיךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל לְדַרְכּוֹ וְתָמַהּ: וְכִי מָה אֲנִי אָשֵׁם בְּכָךְ שֶׁהוּא יָרֵא וּמְפַחֵד מִיּוֹם הַדִּין? וְכִי בִּגְלַל זֶה עָלַי לִסְבֹּל? הֲלֹא מִדַּרְכֵי הַהֲטָבָה חוֹבָתוֹ לַהֲשִׁיבֵנִי עַל שְׁאֵלָתִי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת גַּם בְּשָׁעָה שֶׁכָּזֹאת?!ראה סדרת תקון המדות (חלק ה' עמוד רנ"ו). וְהַדְּבָרִים נוֹקְבִים וַאֲמִתִּיִּים.
מִבֵּין הַמַּעֲלוֹת הָרַבּוֹת לָהֶן זוֹכֶה עֶבֶד ה' אֲמִתִּי, זוֹכֶה הוּא גַּם כֵּן בַּמְּסֻגָּלוּת לִשְׁלֹט בְּגוּפוֹ וּבְרוּחוֹ. אֵין אֶצְלוֹ מֻשָּׂג שֶׁל "הִתְפָּרְצוּת" אוֹ "אִינְסְטִינְקְט", כָּל הַבָּעַת פָּנִים וּקְרִיצָה הִיא נִשְׁלֶטֶת, כָּל פְּעֻלָּה אוֹ תְּגוּבָה הִיא מְחֻשֶּׁבֶת. אֲפִלּוּ עַל הִתְעַטְּשׁוּת וּפִהוּק וּצְחוֹק צָרִיךְ הוּא לִשְׁלֹטראה רבינו בחיי (שער הפרישות פרק ד') שהחסיד צחוקו – ריוח שפתיים בלבד, ועוד עיין ברמב"ם הלכות דעות (פרק ה') ותשכיל. . וּבַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים אַף מְבֹאֶרֶת הַדֶּרֶךְ כֵּיצַד יִשְׁתֶּה אָדָם שֵׁכָר לִרְוָיָה מִבְּלִי לְהִשְׁתַּכֵּרכן מובא מרבינו האריז"ל ומרבינו הבעל שם טוב זיע"א, ואכמ"ל. . שֶׁזּוֹהִי תְּבִיעַת הַבּוֹרֵא מֵהָאָדָם לִהְיוֹת שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ בְּכָל עֵת, וּמַתְאִים אֶת עַצְמוֹ לִרְצוֹן הָאֱלֹקִים. לָכֵן לֹא שַׁיָּךְ אֵצֶל זֶה הִתְבַּטְּאֻיּוֹת כְּמוֹ "מָה אֲנִי יַעֲשֶׂה, זֶה אֲנִי", אוֹ "בָּא לִי" – שׁוּם דָּבָר לֹא בָּא מֵאֵלָיו, הַכֹּל צָרִיךְ לִהְיוֹת תַּחַת שְׁלִיטָה וּבַקָּרָה. וְאִם כָּרֶגַע צָרִיךְ שֶׁתְּחַיֵּךְ לְאִשְׁתְּךָ אוֹ לְיַלְדְּךָ עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת גַּם אִם אֵינְךָ בַּמַּצַּב רוּחַ הַמַּתְאִים. וְאִם רָאִיתָ דָּבָר מַצְחִיק לְיַד אָדָם שָׁבוּר וְרָצוּץ תֵּדַע לִשְׁלֹט בְּעַצְמְךָ וְלֹא לְגַחֵךְ.
כָּךְ הֵעִידוּ עַל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים קַנְיֵבְסְקִי שַׁלִּיטָ"א כִּי בְּעֵת שֶׁנִּלְקְחָה עָלָיו זוּגָתוֹ הָרַבָּנִית ע"ה הָיָה הַדָּבָר בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל שַׁבָּת חֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת (תשע"ב), וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי הַבַּיִת וְהוֹדִיעוּהוּ עַל הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה לֹא עָלְתָה עַל עֵינוֹ אַף לֹא חֲצִי דִּמְעָה, כָּךְ הִמְשִׁיךְ אֶת הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ, וּמִשֶּׁיָּצְאָה הַשַּׁבָּת לְפֶתַע פָּרַץ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים עַל אֵשֶׁת נְעוּרָיו שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ. וַדַּאי לִבּוֹ הַפָּתוּחַ כָּאוּלָם הָיָה כָּאוּב וְדָאוּב, וּוַדַּאי שֶׁדִּמְעָתוֹ בִּקְּשָׁה לִזְלֹג עַל לֶחֱיוֹ, אֶלָּא שֶׁהַזְּמַן לֹא הָיָה מֻכְשָׁר לְכָךְ, וְלָכֵן יָדַע עֲנַק הָרוּחַ הַזֶּה לִשְׁלֹט בְּרוּחוֹ וּלְעַכֵּב אֶת בִּכְיוֹ מִלִּפְרֹץ – עַד שֶׁהַזְּמַן אִפְשֵׁר. וְעָצְמָה זוֹ הַנְּתוּנָה בְּמַתָּנָה לְמִי שֶׁשָּׂם חֶלְקוֹ בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה – הִיא כְּלִי עֵזֶר יָקָר וְנִפְלָא בִּזְמַנִּים קָשִׁים בָּהֶם עָלוּל הָאָדָם לְהִשָּׁבֵר לִרְסִיסִים, וְרַק הַשְּׁלִיטָה הַמְּלֵאָה בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ הִיא זוֹ שֶׁמַּצִּילָתוֹ מִכָּךְ.
וְלֶקַח זֶה חַיָּב לְלַוּוֹתֵנוּ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ בְּכָל צַעַד וְשַׁעַל, לִפְקֹחַ עַיִן וְלָשִׁים לִבֵּנוּ עַל כָּל אָדָם, כֵּיצַד לְדַבֵּר עִמּוֹ וְכֵיצַד לְהִתְיַחֵס לִדְבָרָיו, לְהִזָּהֵר בְּרִגְשׁוֹתָיו וּלְכַבֵּד אֶת צְרָכָיו, וְלֹא לִכְפּוֹת אֶת מַצָּבֵנוּ עַל הַשֵּׁנִי אֶלָּא אַדְּרַבָּה לְהִתְבַּטֵּל בִּפְנֵי כֹּל וּלְהַתְאִים אֶת עַצְמֵנוּ אֵלָיו, וְטוֹב לָנוּ בָּזֶה וּבַבָּא.