רָמַז הַכָּתוּב – תִּקּוּן הָאִשָּׁה
מִבֵּין כָּל סוּגֵי הַטֻּמְאוֹת הַקַּיָּמוֹת בָּעוֹלָם, טֻמְאַת הַנִּדָּה הִיא הַטֻּמְאָה הַמַּשְׁפִּיעָה בְּיוֹתֵר עַל הָאָדָם מִבְּחִינַת הַהֵזֶּק הָרוּחָנִי שֶׁנִּגְרַם מִמֶּנָּה, וּכְפִי שֶׁיְּבֹאַר בְּחֵלֶק הַסּוֹד שֶׁל מִצְוָה זוֹ. וְהַמְעַיֵּן יִמְצָא שֶׁמִּכָּל הַבְּחִינוֹת וְהַהֶבֵּטִים, טֻמְאַת הַנִּדָּה קָשָׁה וּמַזִּיקָה בְּרָמוֹת בִּלְתִּי נִתְפָּסוֹת, לְכָל אֲשֶׁר בָּא בְּקֶשֶׁר אוֹ בְּמַגָּע עִם זוֹ הַטֻּמְאָה, וּכְפִי שֶׁנָּבִיא מְעַט מִזְּעֵיר בַּשּׁוּרוֹת הַבָּאוֹת.
עוֹד מִימֵי קֶדֶם, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם וְחַוָּה אָכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, גָּזַר הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא עַל הָאִשָּׁה "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ"בראשית ג', ט"ז. , וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁזֶּהוּ עֹנֶשׁ דַּם הַנִּדּוּת שֶׁנִּגְזַר עַל הָאִשָּׁה לַחֲווֹת מִידֵי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹראה עירובין (ק' ע"ב) ובפירוש הספורנו ובעל הטורים עה"ת שם. . וּמֵאָז וְעַד הַיּוֹם כָּל אִשָּׁה נוֹשֵׂאת מְעַט מִזְּעֵיר מֵחֶטְאָהּ שֶׁל חַוָּה בַּדָּבָר הַזֶּה, כָּל אַחַת לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתָהּ, כְּשֶׁבְּכָל פַּעַם עָלֶיהָ לָשׁוּב וּלְטַהֵר אֶת עַצְמָהּ מֵחָדָשׁ מֵאוֹתָם דָּמִים וּמֵאוֹתָהּ טֻמְאָה, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף מְסַיֶּמֶת אֶת תִּקּוּן חֶלְקָהּ בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, וּמִנִּי אָז הִיא נַעֲשֵׂית מְסֻלֶּקֶת מִדָּמִים אֵלּוּ. וּבְכָל אוֹתוֹ הַזְּמַן וְאוֹתָם הַיָּמִים בָּהֶם הִיא עוֹסֶקֶת בְּתִקּוּן אוֹתוֹ הַחֵטְא, שׁוֹרָה עָלֶיהָ טֻמְאַת הַנִּדָּה הַחֲמוּרָה שֶׁרַבּוֹת הַשְׁלָכוֹתֶיהָ הֵן עַל הָאִשָּׁה עַצְמָהּ וְהֵן עַל כָּל גֶּבֶר אֲשֶׁר יִקְרַב אֵלֶיהָ.
בְּעִקְבוֹת הַטֻּמְאָה הָרוּחָנִית שֶׁיּוֹצֵר דָּם הַנִּדּוּת, עוֹלוֹת תּוֹפָעוֹת נוֹסָפוֹת וְהַשְׁלָכוֹת רַבּוֹת בְּטֶבַע הָאִשָּׁה בְּאוֹתָם יָמִים. הַמְּצִיאוּת מַרְאָה כִּי הָאִשָּׁה בִּימֵי נִדָּתָהּ עוֹבֶרֶת תַּהֲלִיךְ שֶׁל מַשְׁבֵּר פְּנִימִי בַּגּוּפָה, מַה שֶּׁמֵּבִיא עִמּוֹ מַצְּבֵי רוּחַ בִּלְתִּי שִׁגְרָתִיִּים, עַצְבֻיּוֹת וּכְעָסִים בִּלְתִּי מוּבָנִים, וְעוֹד תּוֹפָעוֹת שׁוֹנוֹת הַמְעַרְעְרוֹת אֶת שַׁלְוַת הָאִשָּׁה בְּאוֹתָם יָמִים. כְּמוֹ כֵן, חַכְמֵי הַמֶּחְקָר מָצְאוּ כִּי אֲפִלּוּ הַסְּבִיבָה בָּהּ נִמְצֵאת אִשָּׁה בִּימֵי נִדָּתָהּ סוֹפֶגֶת אֶת אוֹתָהּ טֻמְאָה, מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהִתְבַּטֵּא בִּפְרָחִים שֶׁיִּנְבְּלוּ וְיִכְמְשׁוּ, בְּמַרְאָה שֶׁתִּכְהֶה מֵהִסְתַּכְּלוּת הַנִּדָּה בָּהּכן כתב הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה (ויקרא י"ח, י"ט) שריבוי הסתכלות הנדה במראה תוליד כתמים במראה, כדוגמת האפעה הממית בהבטתו. , וְכֵן עוֹד תּוֹפָעוֹת שׁוֹנוֹת הַמְעִידוֹת עַל כֹּחַ הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל אוֹתָהּ הַטֻּמְאָה.
כֵּן כָּתַב רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי זָ"לבפירושו על התורה. שֶׁכָּל יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הִתְהַוּוּת הַחֹלִי הַזֶּה בְּגוּף הָאִשָּׁה הוּא מֵחֶטְאָהּ שֶׁל חַוָּה שֶׁאָכְלָה מֵעֵץ הַדַּעַת, וּמִטַּעַם זֶה לֹא נִמְצָא טֶבַע דַּם הַנִּדּוּת אֶלָּא בָּאִשָּׁה, וְלֹא בַּגֶּבֶרועל אף שהגבר גם כן השתתף בזה החטא, מכל מקום כבר קיבל את ענשו בדרך הראויה לו. אמנם עיין במדרש תנחומא (פרשת מצורע) שקודם רחל אמנו ע"ה גם האנשים היו רואים דם וסת, עד שבאה רחל ואמרה "כי דרך נשים לי" וניתן לנשים בלבד. ומרן החיד"א זצ"ל בספרו מדבר קדמות (מערכת נ' אות ט"ו) העיד על איש אחד בימיו שהיה לו וסת בכל חודש והיה רואה דם כדרך הנשים, ואף ראה במו עיניו את זה האיש וסח עמו, עיין שם. וְלֹא בִּשְׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִּים, לְפִי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. וְלָכֵן גַּם כֵּן לָקְתָה הָאִשָּׁה דַּוְקָא בִּיצִיאַת הַדָּמִים מִגּוּפָהּ, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה כְּמוֹ שֶׁגָּרְמָה לָאִישׁ מִיתָה וְשָׁפְכָה אֶת דָּמוֹ מִמֵּילָא שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, וְנִגְזַר עָלֶיהָ לַעֲבֹר אֶת צַעַר דַּם הַנִּדּוּתראה מדרש תנחומא (פרשת נח). .
לֹא לְחִנָּם אָמְרָה הַתּוֹרָה "וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו" – מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ כִּי טֻמְאַת הַנִּדָּה מַמָּשׁ שׁוֹרָה וְדוֹבֶקֶת עַל כָּל הַבָּא עִמָּהּ בְּמַגָּע כָּזֶה אוֹ אַחֵר. וְלָכֵן חוֹבַת הָרִחוּק מִמַּגָּע בְּאִשָּׁה נִדָּה בִּכְלָל, וּמֵאִשְׁתּוֹ הַנִּדָּה בִּפְרָט, הִיא מֵהַחֲמוּרוֹת שֶׁבְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. וּכְדֵי לְהָבִין אֶת חֻמְרַת הַדָּבָר, מְסַפְּרִים חֲכָמֵינוּ זָ"ל בַּתַּלְמוּד מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁעָסַק רַבּוֹת בַּתּוֹרָה וְנִפְטָר ל"ע בַּחֲצִי יָמָיו, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נוֹטֶלֶת אֶת תְּפִלָּיו וּמְחַזֶּרֶת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשׁוֹאֶלֶת אֶת הַחֲכָמִים: כָּתוּב בַּתּוֹרָה "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ", אִם כֵּן בַּעֲלִי שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה רַבּוֹת מִפְּנֵי מָה מֵת בַּחֲצִי יָמָיו? וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיְּשִׁיבֶנָּה דָּבָר. עַד שֶׁפַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְשָׁאַל אוֹתָהּ: בֵּיתִי, בִּימֵי נִדּוּתֵךְ כֵּיצַד נְהַגְתֶּם? וְאָמְרָה לוֹ חַס שָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בְּאֶצְבָּעִי הַקְּטַנָּה לֹא נָגַע! חָזַר וּשְׁאָלָהּ: וּבִימֵי לִבּוּנֵךְ כֵּיצַד נְהַגְתֶּם? וְאָמְרָה לוֹ שֶׁאָכֵן נָגַע בָּהּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים. אָמַר לָהּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ! שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה אָמְרָה "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" עַד כֵּן הַמַּעֲשֶׂהראה כולו כלשונו בשבת (י"ג ע"ב). . וּמִמַּעֲשֶׂה מַבְהִיל זֶה נִלְמַד עַד כַּמָּה חֲמוּרִים הֵם הַדְּבָרִים.
בְּנוֹסָף עַל כָּךְ כּוֹתְבִים רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהֶזֵּק דָּם הַנִּדּוּת עָלוּל לִפְעֹל לֹא רַק עַל הַקְּרוֹבִים עַצְמָם, אֶלָּא גַּם עַל הַוָּלָד שֶׁיִּוָּלֵד בְּטֻמְאַת נִדָּה רוֹבֶצֶת רוּחַ רָעָה מְסֻיֶּמֶת שֶׁתַּפְרִיעַ לוֹ בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו בַּמִּישׁוֹרִים הָרוּחָנִיִּים וְהַגַּשְׁמִיִּים כְּאֶחָד, וּפְעָמִים שֶׁאַף תּוֹלִיד בּוֹ פְּגָמִים שׁוֹנִים בְּגוּפוֹ אוֹ בְּנַפְשׁוֹ, וְכָל זֶה בִּגְלַל הוֹרָיו שֶׁלֹּא הִשְׂכִּילוּ לִשְׁמֹר אֶת חֻקֵּי הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ בְּדִינֵי טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָהראה בדברי הרמב"ן ז"ל הנזכר לעיל, ובשלחן ערוך אבן העזר (סימן ו'). ובשו"ת תשובות והנהגות להג"ר משה שטרנבוך שליט"א (חלק א' סימן תשל"ב) דן האם יש להמנע מהשתדך עם בן או בת הנדה, והביא ששמע מרבינו החזון איש זצ"ל שעל ידי תשובה ויראת שמים חזקה ניתן לבטל את החיסרון הנ"ל, עיין שם. .
אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי חֻקֵּי וּמִשְׁפָּטַי הַתּוֹרָה הֵם כֻּלָּם רַחֲמִים וְחֶסֶד וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָםלשון הזהב של רבינו הרמב"ם ז"ל בהלכות שבת (פרק ב' הלכה ג'). , וְכָל מִצְוָה שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּהּ אֵינָהּ אֶלָּא לְטוֹבָתֵנוּ הַשְּׁלֵמָה בָּרוּחַ וּבַגּוּף, וְכָל הַדָּבֵק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתֶיהָ הֲרֵי זֶה דָּבֵק בְּעֵץ הַחַיִּים, וְכָל הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה הֲרֵי זֶה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים. וְאַל יַטְעֶה אוֹתְךָ יִצְרְךָ לוֹמַר אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּתישעיה כ"ב, י"ג. וראה תענית (י"א ע"א). , כִּי עַל הַכֹּל יָבִיא הָאֱלֹקִים בְּחֶשְׁבּוֹן, וְאֵין שִׁכְחָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה.