אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

רַבּוֹתֵינוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד זָ"ל עָמְדוּ עַל לְשׁוֹן הַתּוֹרָה "זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת" – מַדּוּעַ לֹא נֶאֱמַר "זֹאת הַחַטָּאת"?! וְהֵשִׁיבוּ שֶׁבָּא הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לְלַמֵּד לָאָדָם יְסוֹד חָשׁוּב וְעִילָאִי בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא: שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת הַחַטָּאת, דְּהַיְנוּ בְּהִלְכוֹתֶיהָ וּבְדִינֶיהָ, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבַּן חַטָּאת מַמָּשׁ, וְנִתְכַּפֵּר לוֹ עֲווֹנוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּןאמרת רבי יצחק במנחות (ק"י ע"א). וראה שם שדרשו כן גם על קרבן האשם וכיוב"ז. .

וּבֵאוּר הַדְּבָרִים הוּא שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֵר אָדָם עֲבֵרָה חָלִילָה, וַאֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג, נוֹצַר רִחוּק וְחַיִץ מְסֻיָּם בֵּינוֹ לְבֵין הַבּוֹרֵא. וְזֶה מֵחֲמַת אוֹתָם הַמְקַטְרְגִים שֶׁנּוֹצְרוּ מִמַּעֲשֵׂהוּ הָרַע וְנִדְבְּקוּ בְּנִשְׁמָתוֹ עַד שֶׁמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מֵהַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְעַל יְדֵי הֲבָאַת הַקָּרְבָּנוֹת הָיָה הָאָדָם מְטַהֵר אֶת נִשְׁמָתוֹ מִזֻּהֲמַת הַחֵטְא וּמְקָרְבָהּ בַּחֲזָרָה אֶל מְקוֹר מַחְצַבְתָּהּ תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וְהִנֵּה הַתּוֹרָה כַּיָּדוּעַ הִיא הִתְגַּלְּמוּת רְצוֹן הַבּוֹרֵא בְּעוֹלָמֵנוּ זֶה, וּבְשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב אָדָם וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹתֶיהָ מִמֵּילָא מִתְקָרֵב וְנִדְבָּק הוּא בָּרָצוֹן הָאֱלֹקִי וּבְדַרְכֵי הַנְהָגָתוֹ וּמִתְקַיֶּמֶת בּוֹמִצְוַת הַתּוֹרָה "וּלְדָבְקָה בוֹ"דברים י"א, כ"ב. , מַה שֶּׁמֵּבִיא אוֹתוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַקָּבָּ"ה גַּם מִבְּלִי קָרְבָּן כָּזֶה אוֹ אַחֵר. וְלָכֵן הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת ה' וּבְחֻקֶּיהָ הֲרֵי זֶה פּוֹעֵל מַה שֶּׁהָיָה אָמוּר לִפְעֹל בְּכֹחַ הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן.

חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם חָזְרוּ וְהִדְגִּישׁוּ אֶת הָעֶלְיוֹנוּת שֶׁל מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה יֶתֶר עַל שְׁאָר הַמִּצְווֹת הַנִּזְכָּרוֹת בַּתּוֹרָה. שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּםפאה א', א'. , וְגָדוֹל תַּלְמוּד שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂהקידושין (מ' ע"ב). , וְגָדוֹל תַּלְמוּד יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת תְּמִידִיןאמרת רב בעירובין (ס"ג ע"ב). וּמִבִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵהַצָּלַת נְפָשׁוֹתמגילה (ט"ז ע"ב). , וְתוֹרָה מְגִנָּה מִן הַפֻּרְעָנוּת בֵּין בִּזְמַן שֶׁעוֹסֵק בָּהּ וּבֵין בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בָּהּאמרת רבא בסוטה (כ"א ע"א). וראה שם שמן הפרענות תורה מצילה אף כשאינו עוסק בה, ואילו מן החטא אינה מצילה אלא בשעה שעוסק בה, מה שאין כן מצוה שלעולם אינה מצילה מן החטא אף בשעה שעוסק בה. , וְאֵין תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא עַל תַּלְמוּד תּוֹרָהסנהדרין (ז' ע"א). וכו'. וְטַעַם הַדָּבָר הוּא שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הֲרֵי הִיא כְּאִילָן גָּדוֹל וּפוֹרֶהכפי שדרשו חז"ל עה"פ "עץ חיים היא למחזיקים בה". , וּמַעֲשֵׂי הַמִּצְווֹת הֲרֵי הֵן הַפֵּרוֹת. וְכַמּוּבָן שֶׁעִקַּר תַּכְלִית הָאִילָן הוּא בִּשְׁבִיל לְהִסְתַּפֵּק וְלֶאֱכֹל מִפֵּרוֹתָיו, וְאִילָן מִבְּלִי פֵּרוֹת אֵין בּוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת, אוּלָם אֵין חוֹלֵק שֶׁאָדָם שֶׁנָּטַע בְּאַדְמָתוֹ אִילָן מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה בְּהַרְבֵּה מִזֶּה שֶׁהָלַךְ לַשּׁוּק וְקָנָה כַּמָּה פֵּרוֹת בּוֹדְדִים, שֶׁכֵּן זֶה אֵינוֹ מֻבְטָח שֶׁיִּהְיוּלוֹ עוֹד פֵּרוֹת בְּעָתִיד, וְאִלּוּ זֶה אִילָנוֹ מֻחְזָק לְהָנִיב לוֹ פֵּרוֹת בְּלִי סוֹף, וּבוֹ יוּכַל לִתְלוֹת מִבְטַחוֹ בְּעֵת קֹשִׁי וּמַחְסוֹר. כָּךְ הָאָדָם כָּל זְמַן שֶׁעוֹסֵק הוּא בְּמִצְווֹת – עֲדַיִן אֵין לוֹ עֲרֻבָּה שֶׁיַּמְשִׁיךְ וְיַתְמִיד בָּהֶן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָעוֹסֵק בְּלִמּוּדָהּ זוֹכֶה שֶׁתּוֹרָתוֹ תְּלַוֵּהוּ לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ וְתוֹלִיכֵהוּ בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה.

עוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּאֶת הַפָּסוּק "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר"משלי ו', כ"ג. שֶׁקִּיּוּם מִצְוָה מָשׁוּל לְאָדָם הַמַּדְלִיק נֵר, וְאִלּוּ הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מָשׁוּל לְאָדָם הַמְהַלֵּךְ בְּאוֹר הַיּוֹםאמרת רבי מנחם בר יוסי בסוטה (כ"א ע"א). . וְרָצוּ לְלַמֵּד בָּזֶה שֶׁהַנֵּר אַף בִּהְיוֹתוֹ דָּלוּק בְּיָדְךָ – עָלוּל לִכְבּוֹת בִּן רֶגַע, וּמִכָּאן וָהָלְאָה אַתָּה מְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ וּבַאֲפֵלָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אוֹר הַיּוֹם שֶׁגַּם אִם לֹא תִּרְצֶה, כָּל עוֹד הַיּוֹם מֵאִיר הֲרֵי שֶׁהַדֶּרֶךְ נִכֶּרֶת וּבְרוּרָה לְךָ. וְלָכֵן הוֹרוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל מַצָּב וּבְכָל אֹפֶן, אַף אִם עֲדַיִן רָחוֹק הוּא מִקִּיּוּמָהּ, כֵּיוָן שֶׁהַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ יָאִיר לוֹ אֶת הַשְּׁבִיל וְיַחְזִירֵנוּ לַמּוּטָבירושלמי חגיגה (פרק א' הלכה ז'). . לְפִיכָךְ יֵדַע הָאָדָם נֶאֱמָנָה שֶׁגָּדוֹל הוּא כֹּחַ לִמּוּד הַתּוֹרָה לְהָאִיר עַל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וּלְהַצִּית אֶת אֵשׁ הַקְּדֻשָּׁה בְּלִבּוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה לִפְנֵי קוֹנוֹ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.

רַבִּים הֵם הָאֲנָשִׁים, וּבִפְרָט מִבְּנֵי דּוֹרֵנוּ, הַתָּרִים אַחַר הָאוֹר שֶׁיָּאִיר אֶת חַיֵּיהֶם. חַיִּים הֵם חַיֵּי הֶפְקֵרוּת, מִבְּלִי טַעַם וְתַכְלִית, מְגַשְּׁשִׁים כְּעִוֵּר בָּאֲפֵלָה, וּמְבַקְּשִׁים לְגַלּוֹת אֶת הָאוֹר. הַתַּאֲווֹת אֵינָן מְסַפְּקוֹת, וְהַמַּשְׂכּוֹרוֹת אֵינָן מַסְפִּיקוֹת, וְחַיֵּיהֶם הֵם מִרְדָּף אַחַר הָאֹשֶׁר שֶׁעַד הַיּוֹם אַף אֵינוֹ נִרְאֶה בָּאֹפֶק. גַּם בְּקֶרֶב שׁוֹמְרֵי הַמִּצְווֹת נִתָּן כַּיּוֹם לִמְצֹא כַּמָּה שֶׁכָּאֵלּוּ. נִרְאֶה הַדָּבָר כְּאִלּוּ מָצְאוּ אֶת הָאוֹר, וְשֶׁהָאֱמֶת הִיא נֵר לְרַגְלָם, אַךְ עֵינֵיהֶם כַּעֲצוּמוֹת מֵרְאוֹת וְלִבָּם טַח מִשְּׁמֹעַ. אֵינָם שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם, וְלֹא שָׂשִׂים בְּבוֹאָם, רַק עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם מִבְּלִי חֵשֶׁק וְרָצוֹן. תְּפִלָּתָם מְזֻלְזֶלֶתכדרשת חז"ל (ברכות ו' ע"ב) עה"פ (תהלים י"ב, ט') "כרום זלות לבני אדם" - אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם, ופירש רש"י ז"ל שם כגון התפילה. , וּמִצְוָתָם מְלֻמָּדָהכתוכחת הנביא (ישעיה כ"ט, י"ג) "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". ופירש המלבי"ם שם שעושים המצוות מתוך הרגל וציווי הוריהם ולא מתוך כוונה ומחשבה. , וְטַעַם עָפָר טוֹעֲמִים בְּמִצְווֹתֵיהֶם, כְּאִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַםמשלי י"א, כ"ב. . הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם שֶׁשְּׁנֵיהֶם מַרְגִּישִׁים רֵיקָנוּת, חֹסֶר סִפּוּק וְשִׂמְחָה. מַהִי הָרְפוּאָה לְמַחֲלָתָם? מַהוּ הַמָּזוֹר לִכְאֵבָם?

עַל כָּךְ עוֹנֶה נָעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה בְּאָמְרוֹ: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב"תהלים י"ט, ט'. . מָה רָצָה לוֹמַר לָנוּ בְּפָסוּק זֶה? וְכִי מִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחֻקֵּי הַתּוֹרָה מְיֻשָּׁרִים וּמְצֻדָּקִים? אֶלָּא חָשַׁבְנוּ לוֹמַר שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ יָדַע גַּם יָדַע שֶׁיֶּשְׁנָם הַחוֹשְׁבִים לְעַצְמָם שֶׁאֱמֶת שֶׁהַתּוֹרָה הִיא מְשַׂמַּחַת אֱלֹקִים וְאָדָם, אֲבָל יֶשְׁנָם עוֹד דְּבָרִים הַיְכוֹלִים לְשַׂמֵּחַ, כְּמוֹ הֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְכֶסֶף וְזָהָב לָרוֹב, תַּאֲווֹת הַנָּשִׁים וּמִשְׂחֲקֵי הַיְלָדִים, אוּלָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְלַמְּדֵנוּ כָּאן שֶׁכָּל מַנְעַמֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם שַׁקְרָנִים, בִּתְחִלָּה מְאִירִים לָאָדָם פָּנִים וּמַבְטִיחִים לוֹ אֹשֶׁר פְּנִימִי בְּלִבּוֹ, אַךְ לְבַסּוֹף אֵינוֹ נוֹחֵל מֵהֶם אֶלָּא כְּאֵב לֵב וּדְאָגָה, צַעַר וַחֲרָטָה. תְּחִלָּתָם שַׁלְוָה וְסוֹפָם יִסּוּרִיםמדרש רבה (בראשית ס"ה, ה') ותנא דבי אליהו זוטא (פרק י"א). . מַה שֶּׁאֵין כֵּן פְּקוּדֵי ה' – הֵם יְשָׁרִים, אֲמִתִּיִּים, מַבְטִיחִים וּמְקַיְּמִים, וּמְשַׂמְּחִים אֶת לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם לְעוֹלָמִים.

וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ חַיִּים בֶּן עֲטַר זִיעָ"א בְּסִפְרוֹ "אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשדברים כ"ו, ח'. : "אִם הָיוּ בְּנֵי אָדָם מַרְגִּישִׁים בִּמְתִיקוּת וַעֲרֵבוּת אוֹר הַתּוֹרָה הָיוּ מִשְׁתַּגְּעִים וּמִתְלַהֲטִים אַחֲרֶיהָ, וְלֹא יֵחָשֵׁב בְּעֵינֵיהֶם מְלֹא עוֹלָם כֶּסֶף וְזָהָב לִמְאוּמָה, כִּי הַתּוֹרָה כּוֹלֶלֶת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְלֹא לַנְּשָׁמָה בִּלְבַד יַגִּיעַ הַטּוֹב, אֶלָּא גַּם לְבֵית הַנְּשָׁמָה – הָרוּחַ וְהַנֶּפֶשׁ, כָּל אֶחָד יִתְעַדֵּן בָּהּ כְּפִי יְכָלְתּוֹ" עַד כָּאן לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכָּל הַמַּעֲלוֹת וְהַתּוֹעָלוֹתכך אמר רבי מאיר באבות (ריש פרק ו'): "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה..." עין שם באורך. , הַסְּגֻלּוֹת וְהָרְפוּאוֹתכך אמר רבי יהושע בן לוי בערובין (נ"ד ע"א) שהחש בראשו / בגרונו / במעיו / בעצמותיו / בכל גופו יעסוק בתורה ויתרפא. ואכן היה מקיים מאמרו בעצמו כפי שמספרים עליו חז"ל (כתובות ע"ז ע"ב) שהיה נכרך יחד עם חולי הראתן (מחלה נוראה ומדבקת ביותר שאפילו ביצה שנולדה בעירם היתה נזרקת) ועוסק בתורה מבלי לחשוש!!! וראה בחתם סופר עה"ת (פרשת האזינו) שכתב שכל רפואה בעולם יש בה הכח לרפא דבר מסויים בלבד, אמנם התורה אינה כן, אלא כל עסק ועסק בה מרפא את כל הגוף בכל מקום שיהא בו חולי. עכת"ד. , הַחָכְמוֹת וְהַיְדִיעוֹתכאומרם ז"ל "ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא" (תרגום: אין דבר שאינו רמוז בתורה), וכתב הגר"א זצ"ל בביאורו לספרא דצניעותא (פרק ה' דף נ"ה) שכל מה שהיה והווה ויהיה עד עולם, הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ואפילו כל פרט ופרט מכל חייו של כל מין בהמה וחיה ועשב ודומם הכל מופיע שם. והדברים מבהילים! , כֻּלָּן כְּלוּלוֹת בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְאָדָם הַבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי זֶה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים, וְאֵינוֹ אֶלָּא כְּדָג הַמְפַרְפֵּר בִּהְיוֹתוֹ מִחוּץ לַמַּיִם, שֶׁכְּכָל שֶׁחוֹלֵף הַזְּמַן כָּךְ הוֹלֶכֶת וּמִתְיַבֶּשֶׁת לַחְלוּחִיתוֹ וְנִפְסֶקֶת חַיּוּתוֹ, וְרַק הַתּוֹרָה הִיא שֶׁתְּהֵא לוֹ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וְלִמְקוֹר חַיִּיםראה בברכות (ס"א ע"ב) המשל שאמר רבי עקיבא ע"ה לפפוס בן יהודה. . לָכֵן הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ דְּכוּלָּא בָּהּ, וּבָהּ תֶּחֱזִי וְסִיב וּבְלֵה בָּהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָּזוּעַ שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה!אמרת בן בג בג באבות (פרק ה' משנה כ"ב) וביאר רבינו עובדיה מברטנורא ז"ל: הפוך ועסוק בתורה שהכל תמצא בה, וגם עד זקנה ושיבה אל תעזבנה, ואף לא לטובת חכמות אחרות, שאין לך מדה טובה ממנה!

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה