רָמַז הַכָּתוּב – תּוֹרָה לִשְׁמָהּ
חֶמְדָּה גְּנוּזָה הָיְתָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבֵית גְּנָזָיועל פי המובא בלמוד מסכת שבת (פ"ח ע"ב). , וְתוֹרָה שְׁמָהּ. תתקע"ד (974) דּוֹרוֹת בְּטֶרֶם בְּרֹא שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּבָר הֱכִינָהּ וַחֲקָרָהּעל פי הכתוב באיוב (כ"ח, כ"ז) "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה". , בָּהּ הִשְׁתַּעְשַׁע וְעִמָּהּ הִתְרוֹעֵעַכפי שנאמר במשלי (ח', ל') "ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת" ופירשוה על התורה הקדושה. עיין במפרשים שם. , וּבְתוֹכָהּ טָמַן אֶת כָּל רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ. וּבְהַגִּיעַ הָרֶגַע הַמְיֻחָל, עָמַד וּנְתָנָהּ בְּמַתָּנָה לְזֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ, לָעָם הַנִּבְחָר מִכָּל הָעַמִּים. אַךְ בְּאַזְהָרָה זוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מֵחֲטָאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת רָמַז לָנוּ נוֹתֵן הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁנִּכְנָס אָדָם אֶל תּוֹךְ הַקֹּדֶשׁ, וְעוֹסֵק בְּעֹמֶק הַתּוֹרָה וּבִפְנִימִיּוּתָהּ, יֵשׁ לוֹלְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְטוֹבָתוֹ וְלַהֲנָאָתוֹ הָאִישִׁיתשכן בתחילת הדרך התירו חכמים לאדם לעסוק בתורה שלא לשמה, דהיינו לשם כבוד או ממון וכיוב"ז, כדי שמתוך כך יתדבק בה ויישר את דרכו (ראה ברכות י"ז ע"א ובפירוש התוספות שם). אבל משנכנס כבר לפנימיות התורה ושקוע בעולמה של תורה מי התיר לו להשאר באותו הגדר?! , וְשֶׁלֹּא לֶאֱכֹל וְלִנְגֹס מִמֶּנָּה, אֶלָּא "מָה אֲנִי בְּחִנָּם אַף אַתֶּם בְּחִנָּם"נדרים (ל"ז ע"א). וראה ברמב"ם הלכות תלמוד תורה (פרק א' הלכה ז') ובשלחן ערוך יורה דעה (סימן רכ"א סעיף ב', וסימן רמ"ה סעיף ו') בדינים השייכים לענין זה, ואכמ"ל. .
כָּךְהִזְהִירוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַל תַּעֲשׂוּהָ עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהּ וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּאמרת רבי צדוק באבות (פרק ד' משנה ה'). , כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶםשמות ל"א, י"ד. וראה כתובות (ל"ד ע"א). – הִיא קֹדֶשׁ וּמַעֲשֶׂיהָ קֹדֶשׁ, וְאֵין לָכֶם רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְעַצְמְכֶם אֶלָּא לִרְאוֹתָהּ בִּלְבַד - לֵהָנוֹת אֶת נִשְׁמַתְכֶם מִדֻּבְשָׁהּ, וּלְהַרְווֹת אֶת נַפְשְׁכֶם מִיֵּינָהּ, אֲבָל חָלִילָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְצָרְכֵיכֶם הָאִישִׁיִּים וּלְעִנְיְנֵיכֶם הַפְּרָטִיִּים – כָּזוֹ לֹא תִּהְיֶה! שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָאוֹכֵל מֵחֲטָאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת נִפְסְלָה חַטָּאתוֹ וְנִשְׂרֶפֶת, כָּךְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם. וְלָמְדוּ זֹאת בְּקַל וָחֹמֶר מִבֵּלְשַׁצַּר הָרָשָׁע שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי הַמִּקְדָּשׁ לְאַחַר שֶׁכְּבָר נַעֲשׂוּ חֻלִּין, וּבְכָל זֹאת נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם, אָז הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!ראה כל זה בנדרים (ס"ב ע"א).
בַּתַּלְמוּד מוּבָא מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ כֶּרֶם עֲנָבִים, וּבַעַל הַכֶּרֶם שֶׁלֹּא הִכִּירוֹ חֲשָׁבוֹ לְגַנָּב. הִכְנִיסוֹ בְּתוֹךְ שַׂק וּנְטָלוֹ עַל כְּתֵפוֹ לְהַשְׁלִיכוֹאֶל תּוֹךְ הַנָּהָר, עַד שֶׁלְּפֶתַע שָׁמַע אֶת רַבִּי טַרְפוֹן צוֹעֵק "אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁזֶּה הוֹרְגוֹ". מִיָּד הֵבִין שֶׁהַמְדֻבָּר הוּא בִּגְדוֹל יִשְׂרָאֵל, וּמֵרוֹב בּוּשָׁה עֲזָבוֹ מִיָּדוֹ וּבָרַח מִן הַמָּקוֹם כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ. רַבִּי טַרְפוֹן יָצָא מִתּוֹךְ הַשַּׂק וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ, אוּלָם נִצְטַעֵר עַד מְאֹד עַל שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָאֳרוֹ וּבְתוֹרָתוֹ בִּכְדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו, וְעַל דָּבָר זֶה הָיָה בּוֹכֶה וּמֵצֵר וּמִתְעַנֶּה כָּל יְמֵי חַיָּיונדרים (שם). ונתבאר שם שבהיות שרבי טרפון היה עשיר, לכן היה לו להציל עצמו בממונו ולא בכבוד תורתו, ולכן היה אסור לו לנהוג כן. ומשמעות הדברים שאין לו לאדם להשתמש בכבוד תורתו על מנת להשיג ריווח כזה או אחר, ואף לא למנוע הפסד ממוני. וצריך עיון בדבר למעשה, שמא מדת חסידות היתה בו. .
מָה הַפֵּרוּשׁ "עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהּ"? אָדָם הַמְעַטֵּר אֶת עַצְמוֹ בְּמִינֵי תַּכְשִׁיטִים, אֵינוֹ מְעֻנְיָן לְהַרְאוֹת אֶת יָפְיָםבְּעֵינֵי הַזּוּלָת. מְחַפֵּשׂ הוּא רַק לְיַפּוֹת אֵת עַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ הוּא בָּהֶם לְצֹרֶךְ כָּךְ. אִם הָיְתָה מִזְדַּמֶּנֶת לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת טוֹבָה יוֹתֵר לְהִתְנָאוֹת בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם – אוּלַי אַף הָיָה בּוֹחֵר בָּהּ. הוּא אֵינוֹ הוֹלֵךְ וּמַכְרִיז "רְאוּ אֵיזֶה תַּכְשִׁיט יָפֶה", אֶלָּא "רְאוּ אֵיזֶה יָפֶה אֲנִי". כָּךְ אָדָם הַעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתֶיהָ שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם, וְלֹא מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה עַזָּה שֶׁיַּכִּירוּ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת מַעֲלָתָהּ, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַפְגָּנַת "נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר"ישעיה ס', כ"א. , "לִי הַיְאוֹר וַאֲנִי עֲשִׂיתִיו", רְאוּ כַּמָּה אֲנִי יוֹדֵעַ וְכַמָּה אֲנִי מִתְחַסֵּד – הֲרֵי זֶה עֲשָׂאָהּ עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהּ.
וּמָה הַפֵּרוּשׁ "קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּ"? אָדָם הֶחָפֵץ לִזְרֹעַ אֶת שָׂדֵהוּ, נוֹטֵל לְצֹרֶךְ כָּךְ מַעְדֵּר וּמַתְחִיל לַעֲדֹר אֶת שָׂדֵהוּ. אֵין לוֹ כָּל עִנְיָן בַּמַּעְדֵּר, רַק מְעֻנְיָן הוּא לַחֲרֹשׁ אֶת אַדְמָתוֹ. וּמַה שֶּׁאוֹחֵז הוּא אֶת הַמַּעְדֵּר בִּשְׁתֵּי יָדָיו - אֵין זֶה מֵאַהֲבָתוֹ אֵלָיו אוֹ מֵהַעֲרָכָתוֹ כְּלַפָּיו, אֶלָּא מִתּוֹךְ אִינְטֶרֶס אִישִׁי כַּלְכָּלִי בִּלְבַד. כָּךְ אָדָם הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתֶיהָ שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ רַחֲשֵׁי חִבָּה, אֶלָּא כִּכְלִי עֵזֶר לְהַשָּׂגַת צְרָכָיו הָאִישִׁיִּים – הֲרֵי זֶה עֲשָׂאָהּ קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּ.
וּמִכָּאן נָסִיק: מִשֶּׁנִּתְמַנָּה אָדָם לְלַמֵּד תּוֹרָה, אוֹ כְּשֶׁנּוֹהֵג אָדָם בַּחֲסִידוּת מְסֻיֶּמֶת בִּפְנֵי הָעָם, יִבְדֹּק אֶת עַצְמוֹ מַה כַּוָּנָתוֹ בְּכָךְ? הַאִם בֶּאֱמֶת לְפָאֵר אֶת יוֹצְרוֹ עַל שֵׁם כָּבוֹד מַלְכוּתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא לְפָאֵר אֶת עַצְמוֹ בְּמַעֲשָׂיו הַנָּאִים?! וְאִם הֻסְמַךְ אָדָם לְאֻמָּנוּת הַמִּילָה אוֹ לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי צִבּוּר, יִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ עַל שׁוּם מָה מִתְעַסֵּק הוּא בְּאוֹתָם מִקְצוֹעוֹת קְדוֹשִׁים? הַאִם מִתּוֹךְ רָצוֹן לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, אוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּעַטְּרוּהוּ בִּזְהוּבִים?! אָז נָכוֹן שֶׁ"מִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ יָבוֹא לִשְׁמָהּ", אֲבָל מָתַי הַ"לִּשְׁמָהּ" הַזּו תַגִּיעַ? הֵן כְּבָר עָבַר אָדָם אֶת מַחֲצִית יָמָיו אוֹ יוֹתֵר, וַעֲדַיִן הִיא אֵינָהּ נִרְאֵית בָּאֹפֶק?!
אַתָּה קוֹרֵא פִּרְקֵי תְּהִלִּים? קוֹבֵעַ עִתִּים לְתוֹרָה? קַבֵּל עַל עַצְמְךָ בְּלִי נֶדֶר לוֹמַר כָּל פַּעַם לִפְנֵי הַלִּמּוּד "לִכְבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ", "לְשֵׁם שָׁמַיִם" וְכַיוב"ז. עוֹמֵד אַתָּה בִּפְנֵי קָהָל הַמִּתְפַּעֵל מִידִיעוֹתֶיךָ וּמֵחָכְמָתְךָ? זְכֹר וְשַׁנֵּן לְעַצְמְךָ כִּי "הֵ' מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקַּח"איוב י"ב, כ'. והובא גם כן באגרת הרמב"ן הידועה. . נִגַּשׁ אַתָּה לְקִיּוּם מִצְוָה? אֱמֹר לִפְנֵי כֵּן "לְשֵׁם יִחוּד", "הֲרֵינִי בָּא לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאִי". וּכְלָל מָסוּר הוּא בְּיָדֵינוּ שֶׁאַחֲרֵי הַפְּעֻלּוֹת נִמְשָׁכִים הַלְּבָבוֹת, וְאַט אַט יִכָּנְסוּ הַדְּבָרִים אֶל תּוֹךְ הַלֵּב.
חֲכָמֵינוּ זָ"ל בַּתַּלְמוּד הִקְשׁוּ שֶׁלִּכְאוֹרָה יֶשְׁנָהּ סְתִירָה בְּדִבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה: בְּמָקוֹם אֶחָד אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ "כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ"תהלים נ"ז, י"א. , וְאִלּוּ בְּמָקוֹם אַחֵר אוֹמֵר "כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ"תהלים ק"ח, ה'. – הָא כֵּיצַד? וְיִשְּׁבוּ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַשְׁפִּיעַ בְּכֹחַ תּוֹרָתוֹ וּמַעֲשָׂיו אֶלָּא פֹּה לְמַטָּה בָּאָרֶץ, לִדְרֹשׁ יָפֶה וּלְהַלְהִיב אֶת הַקָּהָל, לְיַשֵּׁב קֻשְׁיוֹת וּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים. וְאִלּוּ הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ – יֵשׁ בִּיכָלְתּוֹ לְהַשְׁפִּיעַ וְלִפְעֹל גַּם בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, בִּרְפוּאוֹת וּבִישׁוּעוֹת, בְּפַרְנָסוֹת וּבְזִוּוּגִיםראה פסחים (נ' ע"ב) ובפירוש המהרש"א שם. . עַד כַּמָּה מְשַׁנָּה הַכַּוָּנָה שֶׁבְּמַעֲשִׂים!
וּלְסִכּוּמָם שֶׁל דְּבָרִים: אֶת הַתּוֹרָה קִבַּלְנוּ בְּמַטָּרָה וּבְתַכְלִית בְּרוּרָה: לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וְלָכֵן אָסוּר לָנוּ לְנַצְּלָהּ לְטוֹבוֹת וּלְמַטָּרוֹת אִישִׁיּוֹת שֶׁלָּנוּ, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּאִלּוּ הִיא בַּעֲבוּרֵנוּ, אֶלָּא כָּל כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ לַה', וְאִם לֹא אֲזַי גְּדוֹלָה הַתְּבִיעָה עַל כָּךְ!