לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מֵאוֹתָן חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ מַזִּין מִדָּמָן עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי שֶׁהָיָה בַּהֵיכָלמבואר בתלמוד בזבחים (פ"א ע"ב) וברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות (פרק י"א הלכה ג'). . אֶלָּא יֵשׁ לִשְׂרֹף אֶת אִמוּרֵיהֶן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת יֶתֶר הַבָּשָׂר הָיוּ שׂוֹרְפִים מִחוּץ לָעִיר בְּבֵית הַדֶּשֶׁן, כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּמִצְוָה קל"ח.
חַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בַּתּוֹרָה הֵן: פַּר וְשֵׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְלִמְּדוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבִּכְלַל הָאִסּוּר כְּלוּלוֹת גַּם כֵּן חַטָּאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁהֻכְנַס דָּמָן שֶׁלֹּא כְּדִין אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל, שֶׁגַּם מֵהֶן אָסוּר לֶאֱכֹל הוֹאִיל וְנִפְסְלוּ בְּהַכְנָסַת דָּמָןכן דרשו מיתור הכתוב "באש תישרף" – כל שדינה בשריפה הרי הוא בלאו באכילתה. .
וְכָל הָעוֹבֵר וְאוֹכֵל כַּזַּיִת מֵאוֹתָן חַטָּאוֹת הֲרֵי זֶה עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה וְחַיָּב מַלְקוֹת.