אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – שׁוֹחֲטֵי הַיְלָדִים

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – שׁוֹחֲטֵי הַיְלָדִים

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּקָרְאֵנוּ אֶת בֵּאוּר אַזְהָרַת "מִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ" מִיָּד מְרִימִים אָנוּ גַּבָּה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם וְשׁוֹאֲלִים בִּתְמִיהָה: "וְכִי חָשׁוּד אֲנִי בְּעֵינֶיךָ שֶׁאֶמְסֹר אֶת בְּנִי יַקִּירִי לְאֵיזֶה בּוּדְהָה מְשֻׁגָּע שֶׁיַּעֲבִיר אוֹתוֹ בָּאֵשׁ?! לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה!!" וּבְכָךְ מַשְׁקִיטִים אָנוּ אֶת מַצְפּוּנֵנוּ וּמוֹסִיפִים אֶת אַזְהָרָה זוֹ לִרְשִׁימַת הַמִּצְווֹת אוֹתָן אָנוּ מְקַיְּמִים לִמְהַדְּרִין מִן הַמְּהַדְּרִין. אַךְ לֹא כֵן בְּנִי, הַסְכֵּת וּשְׁמַע עַד כַּמָּה עֲבֵרָה זוֹ לְצַעֲרֵנוּ מְצוּיָה בֵּינוֹתֵינוּ, וְכַמָּה פְּעָמִים גַּם אֲנָשִׁים שֶׁכְּמוֹתֵנוּ עֲלוּלִים לִפּוֹל בְּרֶשֶׁת הַמֹּלֶךְ הַזֶּה הַמְבַקֵּשׁ לִשְׂרֹף וּלְאַבֵּד חָלִילָה אֶת נִשְׁמוֹת יְלָדֵינוּ. הִכּוֹן הָכֵן וָצֵא:

כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁזָּכוּ בְּעֵזֶר ה' לִפְרִי בֶּטֶן, בָּנִים וּבָנוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, לָקְחוּ עַל עַצְמָם אַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה לִהְיוֹת שׁוֹמְרֵי שָׂכָר עַל פִּקָּדוֹן יָקָר וְחָשׁוּב שֶׁל בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמִים, אוֹצָר בָּלוּם הַמֻּבְחָר שֶׁנִּבְרָאִים: נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל – הַנְּתוּנָה כָּרֶגַע לְחַסְדֵיהֶם שֶׁל הַהוֹרִים. לֹא נִתָּן לְהָבִין אֵיךְ מָצָא הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לְנָכוֹן לְהַפְקִיד נְשָׁמוֹת יְקָרוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ בִּידֵי בָּשָׂר וָדָם, אַךְ זוֹהִי הַמְּצִיאוּת וְאֵלֶיהָ לֹא נִתָּן לְהִתְכַּחֵשׁ. וּמֵהָרֶגַע בּוֹ הוּנַח הַוָּלָד בִּזְרוֹעוֹת הוֹרָיו - כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁיַּעֲשׂוּ עִמּוֹ, וְכָל חִנּוּךְ וְהַנְהָגָה שֶׁיַּעֲנִיקוּ לוֹ, אִם יַרְחִיק וְיַפְרִיד אֶת הַפִּקָּדוֹן מִבְּעָלָיו הֲרֵי זֶה כְּמוֹסְרוֹ לַמֹּלֶךְ לְשָׂרְפוֹ בְּאֵשׁ הַטֻּמְאָה, וְאַף יוֹתֵר. כִּי אִבּוּד הַגּוּף הַגַּשְׁמִי אָמְנָם חָמוּר הוּא בְּיוֹתֵר, אַךְ כְּבָר לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁגָּדוֹל הַמַּחְטִיאוֹ יוֹתֵר מֵהַהוֹרְגוֹספרי (כ"ג, קי"ז). , וְאִם מוֹעֲלִים הַהוֹרִים בִּשְׁמִירָתָם וּפוֹשְׁעִים בְּפִקְדוֹנָם אֲזַי זֵהֶה הוּא דִּינָם לְמִי שֶׁהֶעֱבִיר ל"ע אֶת זַרְעוֹ לַמֹּלֶךְ וְאַף יוֹתֵר מִזֶּה, וְאִם כֵּן לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא...

מַאֲכָל קָטָן שֶׁאֵינוֹ בַּכַּשְׁרוּת הַמַּתְאִימָהכן דרשו חז"ל במדרש רבה (שמות פרשה א') על הפסוק (ישעיה כ"ח, ט') "את מי יורה דעה את מי יבין שמועה גמולי חלב עתיקי משדים" זה משה רבינו ע"ה שלא ינק מחלב המצריות, שאמר הקב"ה "פה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא?!", ומי אינו חפץ שלבניו ובנותיו יהיה שיג ושיח עם קונם?! ועוד עיין בספר "עלינו לשבח" מהגר"י זילברשטיין שליט"א שהביא מעשה אמיתי מתינוק שמסיבות בריאותיות נאלץ לשתות רק חלב אתון, ולכשהגדיל נעשה בעל טבעים של חמור – עקשן כפרד וגס שכל. , מַרְאֶה אֶחָד אָסוּר שֶׁפּוֹגֵם בַּנְּשָׁמָהכך מובא בספרים מהסטייפלער הקדוש זצ"ל שאמר שמראה לא צנוע שהילד רואה בינקותו עתיד להתעורר לו בזכרונו ולהופיע לו על דף הגמרא, ה' יצילנו. , חֶבְרָה יְרוּדָה וּקְלוֹקֶלֶת הַמּוֹשֶׁכֶת אֶת נִשְׁמַת הַנַּעַר לַעֲבֵרָהשכן אין לך דבר קשה יותר לילד כמו החברה הרעה שסוחפת אותו אחריה בעל כרחו שלא מרצונו, וכך המציאות מראה שעיקר בעיית הנשירה בקרב נוער שומר התורה והמצוות היא בעקבות חברה לא מבוקרת. – כָּל אֵלּוּ הֵם לֶהָבוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל הַמֹּלֵךְ. וּמִיהוּ הַכֹּמֶר הַשּׂוֹרֵף? הַהוֹרִים בְּעַצְמָם וּבִכְבוֹדָם!! לֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, אֶלָּא הֵם בִּכְבוֹדָם וּבְעַצְמָם מוֹסְרִים אֶת בְּנָם לַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְאַחַר כָּךְ הָלֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה מַדּוּעַ הַיֶּלֶד הִדַּרְדֵּר וְיָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. בְּתוֹר הוֹרִים עָלֵינוּ לְהָבִין שֶׁיֶּלֶד אֵינוֹ פּוֹרֵק עֹל בְּרֶגַע, זוֹ אֵינָהּ תּוֹצָאָה שֶׁל אֵיזֶה צֹרֶךְ רִגְעִי אוֹ שֶׁל טָעוּת קִצְרַת טְוָח, אֶלָּא בִּטּוּי שֶׁל מִטְעָן רִגְשֵׁי מִתְמַשֵּׁךְ הֶעָמוּס בִּפְגָמִים קְטַנִּים שֶׁהָלְכוּ וְהִצְטַבְּרוּ לָהֶם בְּנַפְשׁוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ הַקַּשׁ שֶׁשָּׁבַר אֶת גַּב הַגָּמָל וְשָׁפַךְ אֶת הַכֹּל הַחוּצָה. וְאִם לֹא יִזָּהֲרוּ הַהוֹרִים בַּדְּבָרִים הַקְּטַנִּים וְהַשּׁוּלִיִּים, וְלֹא יִמְנְעוּ אֶת יַלְדָּם מִדְּרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת – סוֹפָם שֶׁיִּמְצְאוּהוּ מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ מִפְּצָעָיו וּמִפְּגָמָיו שֶׁנָּתְנוּ בּוֹ הֵם בְּעַצְמָם.

כָּךְ לִמְּדָנוּ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹדוֹת בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁדִּינוֹ לְהִסָּקֵל: "וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָכַל זֶה תַּרְטֵימַר בָּשָׂר וְשָׁתָה חֲצִי לוֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי יֵצֵא לְבֵית דִּין לְהִסָּקֵל?! אֶלָּא הִגִּיעָה הַתּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁמְּכַלֶּה אֶת מָמוֹן אָבִיו, וּמְבַקֵּשׁ אֶת לִמּוּדוֹ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, וְיוֹצֵא לְפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, לָכֵן אָמְרָה הַתּוֹרָה יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב"סנהדרין (ע"ב ע"א). . רָצָה לְלַמְּדֵנוּ שֶׁמִּי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן קָדִימָה וְרוֹאֶה אֶת הַנּ?וֹלָד, מֵבִין שֶׁאוֹתָם דְּבָרִים וּמַעֲשִׂים קַלִּים וּקְטַנִּים שֶׁאֲלֵיהֶם רַבִּים אֵינָם מְיַ?חֲסִים שׁוּם חֻמְרָה אוֹ חֲשִׁיבוּת – סוֹפָם שֶׁל אֵלּוּ לְהַכְרִיעַ אֶת כַּף הַמֹּאזְנַיִם לְרָעָה וּלְהַטּוֹת אֶת הַנַּעַר חָלִילָה לִדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת, עַד שֶׁמּוּטָב לַעֲצֹר אֶת הַתַּהֲלִיךְ כְּבָר מֵהַהַתְחָלָה מֵאֲשֶׁר לְחַכּוֹת וְלִרְאוֹת אֶת הַבִּלְתִּי נִמְנָע מַגִּיעַ. וּבִינוּ נָא זֹאת!

טָעוּת נוֹשָׁנָה הִיא בְּקֶרֶב הוֹרִים עֲצֵלִים לִזְרֹק מִשְׁפָּטִים מוּזָרִים כְּמוֹ: "הוּא קָטָן מֻתָּר לוֹ לִרְאוֹת" אוֹ "הִיא יַלְדָּה קְטַנָּה לֹא צָרִיךְ לְהַדֵּר בְּכַשְׁרוּת", וְשָׁאֲלָה לִי אֲלֵיכֶם עֵדָה קְדוֹשָׁה: וְכִי לְמִי נוֹתְנִים מַיִם מְזֻכָּכִים וּמֻרְתָּחִים? לְגָדוֹל אוֹ לְקָטָן?! וְאֶת מִי קוֹשְׁרִים בָּרֶכֶב הָדֵק הֵיטֵב הֵיטֵב הָדֵק? אֶת הַמְבֻגָּרִים אוֹ אֶת הַיְלָדִים?! אָז לָמָּה לַיֶּלֶד לְהָקֵל בִּדְבָרִים הַנֶּחְרָטִים עַל נַפְשׁוֹ וַעֲתִידִים לְהַשְׁפִּיעַ עַל יַהֲדוּתוֹ?! הֲרֵי כֻּלָּנוּ מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים שֶׁמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מְטַמְטְמִים אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּמַרְאוֹת אֲסוּרִים מְטַמְּאִים אֶת הַמַּחְשָׁבָה, אָז אֵיךְ נִתְּנֵם לִילָדֵינוּ בְּמוֹ יָדֵינוּ?! וְאָמְנָם יֶשְׁנָם דְּבָרִים שֶׁלֹּא דּוֹרְשִׁים מִיֶּלֶד וְלֹא מְצַפִּים מִקְּטַנִּים, אַךְ לְהַאֲכִילָם בְּיָדַיִם אֲפִלּוּ אִסּוּרֵי שְׁבוּת הַקַּלִּים אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים אָסוּר לִתֵּן לָהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהוֹרֵיהֶם הַבִּיּוֹלוֹגִיִּים מְחֻיָּבִים לְהַרְחִיק אֶת יַלְדֵיהֶם מִכָּל הֶזֵּק רוּחָנִי כָּזֶה אוֹ אַחֵרכמבואר ברמב"ם ז"ל הלכות מאכלות אסורות (פרק י"ז הלכה כ"ז). וראה שם (בהלכה כ"ח) שכתב בזו הלשון: "מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה" – ומכלל כך אתה שומע שאם אינו מרחיקו מדבר איסור הרי זה מחנכו בטומאה... ה' יצילנו. .

אִם לְעַצְמְךָ אַתָּה מֵקֵל בְּאַבְקַת חָלָב נָכְרִי – לָמָּה לֹא תָּחוּס עַל נֶפֶשׁ יַלְדְּךָ הָעֲדִינָה? וְאִם אֶת עֵינֶיךָ בָּחַרְתָּ "לִשְׁטֹף" בְּמַרְאוֹת מְפֻקְפָּקִים – לָמָּה תַּכְנִיס אֶת בָּנֶיךָ הַקְּטַנִּים אֶל תּוֹךְ לֹעַ הָאֲרִי וְתִפְגֹּם אֶת נִשְׁמָתָם? וְאִם אַתָּה אֵינְךָ חָפֵץ לִקְבֹּעַ עִתִּים לְתוֹרָה כָּרָאוּי לָמָּה תִּגְרֹר וּתְבַטֵּל גַּם אֶת יְלָדֶיךָ אַחֲרֶיךָ? וּמַדּוּעַ לַחְשֹׂף אוֹתָם לְמַכְשִׁירִים טְמֵאִים וּפְסוּלִים הָעֲלוּלִים לְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם בְּעָתִיד לִנְפִילָה בִּתְהוֹמוֹת עֲמֻקִּים וַאֲפֵלִים שֶׁכָּל בָּאֵיהֶם לֹא יְשׁוּבוּן? כָּל אוֹתָם דְּבָרִים הַנִּרְאִים כְּשׁוּלִיִּים וּמְיֻתָּרִים, קִיצוֹנִיִּים וּמַחְמִירִים – הֵם אֵלּוּ שֶׁמְּעַצְּבִים אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וּמַכְרִיעִים אֶת הַכִּוּוּן בּוֹ יִבְחַר בְּהַגִּיעוֹ לְגִיל הַנְּעוּרִים, וְאָז כְּבָר לֹא יוֹעִילוּ לַהוֹרִים כָּל הַחֲרָטוֹת וְהַשִּׁנּוּיִים.

רַבּוֹתֵינוּ מְלַמְּדִים שֶׁאָדָם שֶׁחָנַן אוֹתוֹ ה' בְּבָנִים וְאֵינוֹ מְגַדְּלָם בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה – הֲרֵי זֶה נִקְרָא "עַם הָאָרֶץ" הֶחָשׁוּד עַל כַּשְׁרוּת הַמַּאֲכָלִים וּמֻחְזָקִים כָּל כֵּלָיו לִהְיוֹת טְמֵאִיםאימרת רבי יונתן בן יוסף בסוטה (כ"ב ע"א). . כֵּיוָן שֶׁאִם אֵינוֹ מִתְיַחֵס לַחוֹבָה הַיְסוֹדִית שֶׁל כָּל הוֹרֶה לְגַדֵּל אֶת יְלָדָיו בְּדֶרֶךְ ה' – אָז וַדַּאי שֶׁאֵינוֹ מְיַחֵס חֲשִׁיבוּת נְאוֹתָה גַּם לְיֶתֶר הַמִּצְווֹת וְהַדִּינִים. כִּי חִנּוּךְ הַיְלָדִים הוּא מֵעִקְּרֵי הַיַּהֲדוּת שֶׁבִּלְעָדָיו חָלִילָה אֵין הֶמְשֵׁכִיּוּת לְאוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה וְלִכְלַל יִשְׂרָאֵל, וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: "אִם אֵין גְּדָיִים אֵין תְּיָשִׁים, וְאִם אֵין תְּיָשִׁים אֵין צֹאן"ירושלמי סנהדרין (פרק י' הלכה ב'). , לָכֵן חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה יֵשׁ לְטִפּוּחַ צְעִירֵי הַצֹּאן וּלְגִדּוּלָם בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר עַל מְנָת לְהַבְטִיחַ בע"ה אֶת דּוֹר הַהֶמְשֵׁךְ.

כָּךְ דָּרְשׁוּ בַּתַּלְמוּד עַל תְּפִלַּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה "אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ"תהלים קמ"ד, י"ד. – שֶׁלֹּא יְהֵא לָנוּ בֵּן אוֹ תַּלְמִיד שֶׁמַּקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ בָּרַבִּיםברכות (י"ז ע"ב). . וְחָשַׁבְנוּ לוֹמַר שֶׁבְּתוֹךְ בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ טְמוּנָה גַּם כֵּן אֶת הָעֵצָה וְהַפִּתְרוֹן לְכָךְ: שֶׁאִם אֵין פֶּרֶץ – הַיְנוּ פִּרְצוֹת בְּחוֹמַת הַדָּת וְהַקְּדֻשָּׁה, וְאֵין יוֹצֵאת – הַיְנוּ יְצִיאָה מִחוּץ לְעוֹלַם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת לִמְקוֹמוֹת מְפֻקְפָּקִים, אֲזַי אֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ – נִזְכֶּה בע"ה לְהִנָּצֵל שֶׁבָּנֵינוּ וְתַלְמִידֵינוּ יִגְדְּלוּ יָשָׁר בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה וְלֹא יִסְטוּ חָלִילָה לִדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת וּמְקֻלְקָלוֹת ה' יִשְׁמְרֶנּוּ וְיַצִּילֵנוּ.

וּכְמוֹ שֶׁכָּל שָׁתִיל קָטָן חַיָּב גַּנָּן שֶׁיַּשְׁקֶה וִיסַקֵּל, יִגְזֹם וִייַשֵּׁר – כָּךְ גַּם כָּל יֶלֶד וְיַלְדָּה חַיָּבִים הוֹרִים שֶׁיְּחַנְּכוּם וְיוֹלִיכוּם בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה עַל פִּי רוּחַ יִשְׂרָאֵל סַבָּא, וּבִזְכוּת כָּךְ נִזְכֶּה כֻּלָּנוּ בְּעֶזְרַת ה' לִרְאוֹת נַחַת יְהוּדִית מִכָּל יוֹצְאֵי חֲלָצֵינוּ אָמֵן.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה