רָמַז הַכָּתוּב – רֵעִים אֲהוּבִים
בְּשׁוֹנֶה מִיֶּתֶר הָעֲרָיוֹת עֲלֵיהֶן הֻזְהַרְנוּ, אִסּוּר קִרְבָה לַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ עֲדַיִן בַּחַיִּים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן לְאַחַר פְּטִירָתָהּ שֶׁמֻּתָּר לָאָדָם לִשָּׂא אֶת אֲחוֹתָהּ. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ן זָ"ל שֶׁהַטַּעַם הוּא בִּהְיוֹת שֶׁאִסּוּר לְקִיחַת שְׁתֵּי אֲחָיוֹת אֵינוֹ מֵחֲמַת שְׁאֵר בָּשָׂר אוֹ קִרְבָה, שֶׁהֲרֵי הָאֲחָיוֹת הַלָּלוּ אֵינָן שְׁאֵר אַחַת שֶׁל הַשְּׁנִיָּה כְּמוֹ אִם וּבִתָּהּ, אֶלָּא כָּל אַחַת הִיא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאִם כֵּן אֵין טַעַם מִצַּד קִרְבָתָן לֶאֱסֹר לִשָּׂא אֶת שְׁתֵּיהֶן. אֶלָּא הַטַּעַם הוּא בִּהְיוֹת שֶׁהָאֲחָיוֹת מִטִּבְעָן רְאוּיוֹת לִהְיוֹת אוֹהֲבוֹת זוֹ לְזוֹ וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ צָרוֹת אַחַת לַשְּׁנִיָּה, וּבִהְיוֹת שֶׁשְּׁתֵּי נָשִׁים הַנִּשָּׂאוֹת לְאִישׁ אֶחָד טִבְעָן לִהְיוֹת צָרוֹת זוֹ לְזוֹ, לָכֵן אֵין זֶה מִן הָרָאוּי שֶׁיַּטִּיל אֶת הַקִּנְאָה וְהַתַּחֲרוּת בֵּינֵיהֶןכן הובא בפירוש הרמב"ן על התורה באזהרה זו. .
הַשָּׁלוֹם וְהָאַחְוָה בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ הֵם מֵהַדְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. כָּךְ לָמַדְנוּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעִקֵּם אֶת הַכָּתוּב וְכָתַב בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה פָּסוּק שֶׁאֵינוֹ תּוֹאֵם לַמְּצִיאוּת הָאֲמִתִּית, וְזֶה רַק בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹכן למדו במסכת בבא מציעא (פ"ז ע"א) ממה שאמר הקב"ה לאברהם (בראשית י"ח, י"ג) "ואני זקנתי" במקום "ואדוני זקן", ובמדרש רבה (פרשת ויחי) למדו כן מהשבטים שאמרו ליוסף (בראשית נ', ט"ז) "אביך צוה לפני מותו וכו'" למרות שיעקב לא ציוה על כך. . גַּם אֶת שֵׁם ה' הַמְפֹרָשׁ הִתִּירָה הַתּוֹרָה לִמְחֹק בְּמוֹ יָדֵינוּ, וְזֶה בִּכְדֵי לִמְנֹעַ אֶת הַקִּנְאָה וְהַפֵּרוּד בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹמדרש רבה (דברים פרשה ה') ומסכת סוכה (נ"ג ע"ב). . וְאִם כֵּן כַּמָּה חָמוּר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא רַק שֶׁאֵינוֹ מַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ רֵעֵהוּ, אֶלָּא אַף מְעוֹרֵר בֵּינֵיהֶם קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּין אֲנָשִׁים.
חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְגַלִּים שֶׁאָמְנָם שְׂכַר מִצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵיןחולין (קמ"ב ע"א). , אוּלָם יֶשְׁנָן כַּמָּה מִצְווֹת בּוֹדְדוֹת שֶׁהַמְקַיְּמָן זוֹכֶה לֶאֱכֹל מִפֵּירוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאַחַת מֵהֶן הִיא מִצְוַת הֲטָלַת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּמשנה בפאה (פרק א' משנה א'). . כִּי בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת מַחְלֹקֶת וְנִפְרָדִים לִבְב?וֹת יִשְׂרָאֵל אִישׁ מֵרֵעֵהוּ כִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה נִדְחֶקֶת לַפִּנָּה וּמִצְטַמְצֶמֶת, מַה שֶּׁגּוֹרֵם לְהֶרֶס וּלְצַעַר עָצוּם בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. וְלָכֵן הַמַּטִּיל שָׁלוֹם בֵּין שְׁנַיִם וּמְאַחֵד אֶת הַמְפֹרָדִים הֲרֵי זֶה מַשְׁרֶה אֶת הַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן רָאוּי הוּא לָבוֹא עַל שְׂכָרוֹ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן תְּהֵא קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וּמִכָּךְ נִלְמַד גַּם לְהֵפֶךְ, שֶׁהַמְּעוֹרֵר מַחְלֹקֶת בֵּין שְׁנֵי יְדִידִים אוֹ קְרוֹבִים הַקְּשׁוּרִים זֶה לָזֶה בַּעֲבוֹתוֹת שֶׁל אַהֲבָה, וּמְנַתֵּק אֶת הַחֶבֶל הַמְקַשֵּׁר בֵּינֵיהֶם וּמְעוֹרֵר בֵּינֵיהֶם קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת - גָּדוֹל עֲווֹנוֹ מִנְּשׂוֹא, וְרָאוּי הוּא לָבוֹא עַל עָנְשׁוֹ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְגַם בָּעוֹלָם הַבָּא.
אַחַד הָאִסּוּרִים הַיּוֹתֵר חֲמוּרִים הַנִּזְכָּרִים בַּתּוֹרָה הוּא אִסּוּר הַזְכָּרַת שֵׁם ה' לְבַטָּלָה, שֶׁעָלָיו נִזְדַּעֲזֵעַ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְנֶאֱמַר בּוֹ "וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה", וְנִפְרָעִים עָלָיו מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹראה שבועות (ל"ט ע"א). . וְעִם כָּל זֹאת מָצְאוּ חֲכָמֵינוּ לְנָכוֹן לְתַקֵּן תַּקָּנָה עַל דַּעַת עַצְמָם שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם ה' כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּבֹעַז "וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם"ראה ברכות (נ"ד ע"א). ובמכות (כ"ג ע"ב) שאף בית דין של מעלה הסכימו על כך. , וְאַף בְּאֶמְצַע תְּפִלָּה הֻתַּר לְהָשִׁיב שָׁלוֹםכמבואר בברכות (י"ג ע"א) ובשלחן ערוך אורח חיים (סימן ס"ו). , וְזֶה בִּכְדֵי לְהַרְבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת. וְלֹא רַק כְּלַפֵּי בָּשָׂר וָדָם נֶאֱמַר הַדָּבָר, אֶלָּא אַף הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא הִקְפִּיד עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה לַמָּרוֹם וְלֹא נָתַן לוֹ שָׁלוֹם, וְאָמַר לוֹ: "מֹשֶׁה, אֵין שָׁלוֹם בְּעִירְךָ?"שבת (פ"ט ע"א). וראה בספר החרדים שכתב שהקדמת שלום לזולת היא מצוות עשה מסדברי סופרים. .
כָּךְ מְיַשְּׁבִים חֲזַ"ל אֶת הַפְּלִיאָה הַגְּדוֹלָה עַל כָּךְ שֶׁדּוֹר הַפַּלָּגָה הַקָּבָּ"ה הִשְׁאִיר מֵהֶם פְּלֵטָה, עַל אַף שֶׁכָּפְרוּ בָּעִקָּר וְאָמְרוּ "נַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה", וּמַדּוּעַ? וּבֵאֲרוּ שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה וּמְאֻחָדִים אִישׁ עִם רֵעֵהוּ כַּכָּתוּב "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת", לְפִיכָךְ לֹא נִמְחֲקוּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה!כן נאמר מדרש רבה (פרק ל"ח). וראה עוד מעניין זה בספר "בין אדם לבין אדם" ותהנה. מֵאִידָךְ גִּיסָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף תַּנָּאִים קְדוֹשִׁים תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא ע"ה נִסְפּוּ כֻּלָּם עַד הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם מִבְּלִי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט בַּעֲבוּר פֵּרוּד הַלְּבָבוֹת שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם, וְכָל תּוֹרָתָם וּקְדֻשָּׁתָם וּזְכוּת רַבָּם הַנֶּעֱרָץ לֹא עָמְדוּ לָהֶם בִּמְאוּמָהיבמות (ס"ב ע"ב). . לְלַמֶּדְךָ עַד כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה וְהָרֵעוּת בֵּין בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁהַקָּבָּ"ה כִּבְיָכוֹל מַבְלִיג וְשׁוֹתֵק וְסוֹלֵחַ לְרָשָׁע הַמַּטִּיל אַחְוָה וְשָׁלוֹםראה מדרש רבה במדבר (פרשה י"א) שאפילו עם ישראל עובדים עבודה זרה אם שלום ביניהם אין לשטן רשות לגעת בהם שנאמר (הושע ד') "חבור עצבים אפרים – הנח לו". ועוד עיין בספר "מכתב מאליהו" להגה"צ רבי אליהו דסלר זצ"ל (חלק ד' עמוד 244) שביאר ענין "המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו" בהיות שהחטאים עניינם פירוד, והמעביר על מדותיו גורם לאיחוד, ובכך מתקן הוא את חטאיו. ע"ש באורך. , וְעַד כַּמָּה קָשֶׁה הִיא הַשִּׂנְאָה וְהַתַּחֲרוּת שֶׁעָלֶיהָ הַקָּבָּ"ה מַקְפִּיד וּמְיַסֵּר וּמַעֲנִישׁ אַף אֶת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים.
כַּמָּה זְהִירוּת עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא תֵּצֵא חָלִילָה תַּקָּלָה עַל יָדֵינוּ, וְלֹא נְהֵא שִׁלּוּחִים שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְפַלֵּג בֵּין אוֹהֲבִים וּלְרַחֵק בֵּין יְדִידִים. וְאִם שָׁמַע אָדָם דִּבְרֵי גְּנַאי מִפְּלוֹנִי עַל אַלְמוֹנִי לֹא יָרוּץ לְסַפֵּר לַמְדֻבָּר אֶת הַדְּבָרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַצִּית אֶת אֵשׁ הַמַּחְלֹקֶת וְהַשִּׂנְאָה, אֶלָּא אַדְּרַבָּה יְהֵא מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן הָאוֹהֲבִים אֶת הַשָּׁלוֹם וּמְקָרְבִים אֶת הַבְּרִיּוֹתאימרת הלל הזקן במסכת אבות (פרק א' משנה י"ב). . כְּמוֹ כֵן יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר קִנְאָה בֵּין שְׁנֵי סוֹחֲרִים וְלֹא יֵלֵךְ מֵאַחַד לְמִשְׁנֵהוּ לְסַפֵּר לוֹ עַל הַקּוֹרוֹת אֵצֶל בֶּן אוּמָנוּתוֹ וְעַל סוּגֵי הַסְּחוֹרוֹת שֶׁמּוֹכֵר וּמְחִירֵיהֶם, מַה שֶּׁמַּגְדִּיל אֶת הַתַּחֲרוּת בֵּינֵיהֶם וּמַרְבֶּה שִׂנְאָה בָּעוֹלָם. וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יֵלֵךְ רָכִיל לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים מִזֶּה וְלָלֶכֶת וּלְסַפְּרָם לָזֶה בְּכַוָּנָה לְעוֹרֵר קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּין יְדִידִים, שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּאכמובא באבות (פרק ב' משנה י"א, ופרק ד' משנה כ"א) שדברים אלו מוציאים את האדם מן העולם. . וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.