לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יְגַלֶּה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עֶרְוַת אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִשְׁכַּב אוֹתָהּ מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה.
וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת, גַּם כָּאן לֹא נֶאֶמְרָה אַזְהָרָה זוֹ אֶלָּא בְּאֹפֶן שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָאַחַת וּמֵאָז נֶאֱסַר עָלָיו לִקְרַב אֶל אֲחוֹתָהּ בֵּין שֶׁהִיא אֲחוֹתָהּ מִן הָאָב וּבֵין מִן הָאֵם, בֵּין מִנִּשּׂוּאֵי הוֹרֶיהָ וּבֵין מִן הַזְּנוּתיבמות (צ"ו ע"א(ורמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק ב' הלכה ט') ושלחן ערוך אבן העזר (סימן ט"ו הלכה כ"ו). . אוּלָם אִם לֹא קִדֵּשׁ כְּלָל אֶלָּא קָרַב אֶל הָאַחַת בְּלֹא קִדּוּשִׁין לֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו אֲחוֹתָהּ מִדִּין תּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גָּדְרוּ וְאָסְרוּ עָלָיו לִשָׂאֶנָּה כָּל זְמַן שֶׁאֲחוֹתָהּ קַיֶּמֶת, בִּהְיוֹת שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ וְעָלוּל הוּא לְהִכָּשֵׁל בָּהּ בְּאִסּוּר עֲרָיוֹת הֶחָמוּריבמות (צ"ז ע"א) ורמב"ם הלכות איסורי ביאה (שם הלכה י"א). .
וּבָאַזְהָרָה זוֹ מְבֹאָר בַּכְּתוּבִים שֶׁלֹּא נֶאֶסְרָה עָלָיו אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא בְּחַיֶּיהָ, בֵּין בְּעוֹדָהּ תַּחְתָּיו וּבֵין שֶׁגֵּרְשָׁהּ, אֲבָל לְאַחַר מִיתָתָהּ מֻתָּר הַבַּעַל לִשָּׂא אֶת אֲחוֹתָהּכלשון הפסוק "לא תקח...בחייה". והובא ברמב"ם (שם הלכה ט'). .
חֲכָמֵינוּ זָ"ל עָשׂוּ גָּדֵר בַּדָּבָר וְאָסְרוּ עַל הָאָדָם לִשָּׂא אֶת אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ, וְכֵן אָסְרוּ לִשָּׂא אֶת אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהֶן מַעֲשֵׂה קִדּוּשִׁין מֵעוֹלָם. וְאִם עָבַר אָדָם וּנְשָׂאָן הֲרֵי זֶה חַיָּב מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶםיבמות (מ' - מ"א) ורמב"ם הלכות אישות (פרק א' הלכה ו') ושלחן ערוך אבן העזר (סימן ט"ו), עיין שם שלדעת השלחן ערוך אין להן הפסק, שלא כדעת הרמב"ם. .
וְהָעוֹבֵר וּבָא עַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בְּחַיֶּיהָ הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת, וְאִם הָיָה בְּמֵזִיד בְּעֵדִים וּבְהַתְרָאָה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, וְאִם בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא קָרְבַּן חַטָּאתספר החינוך וברמב"ם (שם). .