רָמַז הַכָּתוּב – רְגִישׁוּת
הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּבוֹאָהּ לְהַזְהִיר אֶת הָאָדָם עַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו אוֹמֶרֶת: "עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה". וְצָרִיךְ לְהָבִין וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר, שֶׁהֲרֵי עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה וְהָאַזְהָרָה מֻפְנִים כְּלַפֵּי אֵשֶׁת דּוֹדוֹ וְלֹא כְּלַפֵּי דּוֹדוֹ עַצְמוֹ, וְאִם כֵּן מַדּוּעַ נָקְטָה הַתּוֹרָה בִּלְשׁוֹן "עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ" כְּאִלּוּ חֶטְאוֹ הוּא כְּלַפֵּי אֲחִי אָבִיו?! אֶלָּא מִלְּשׁוֹן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לָמַדְנוּ שֶׁכְּדֵי לַחֲטֹא כְּלַפֵּי אָדָם לֹא בְּהֶכְרֵחַ לִפְגֹּעַ בּוֹ יְשִׁירוֹת, אֶלָּא כָּל פְּגִיעָה בַּקָּשׁוּר אֵלָיו אוֹ לְהַצְלָחוֹתָיו הֲרֵי זוֹ כִּפְגִיעָה יְשִׁירָה בּוֹ מַמָּשׁ. וְכָל פְּגִיעָה בַּזּוּלָת, בֵּין בַּעֲקִיפִין וּבֵין בְּמֵישָׁרִין, יוֹצֶרֶת שְׂרִיטָה עֲמֻקָּה וּכְאֵב בִּלְתִּי נִתְפָּס בְּנֶפֶשׁ הַנִּפְגָּע, וּפְעָמִים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּעֲלֶה עוֹד אֲרוּכָה.
חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אוֹמְרִים שֶׁהַמְצַעֵר אֶת חֲבֵרוֹ נֶחְשָׁב לוֹ הַדָּבָר כְּאִלּוּ צִעֵר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹכן הובא בספר חסידים (סימן מ"ד) בשם הירושלמי. . וְטַעַם הַדָּבָר הוּא שֶׁהֲרֵי כָּל אָדָם הוּא עוֹלָם קָטָן שֶׁבּוֹ טְמוּנִים וּגְנוּזִים כָּל הַנִּבְרָאִים כֻּלָּם: יֵשׁ בּוֹ אוֹר וְיֵשׁ בּוֹ חֹשֶׁךְ, כָּל אַרְבַּעַת הַיְסוֹדוֹת קַיָּמִים בְּתוֹכוֹ, פְּרִיחָה וְשַׁלֶּכֶת נוֹהֲגִים בּוֹ, הָרִים וַעֲמָקִים חֲבוּיִים בּוֹ, כָּל טִבְעֵי בַּעֲלֵי הַחַיִּים נִתָּן לִמְצֹא בּוֹ, וְאַף חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מִתְנוֹצֵץ בּוֹ. נִמְצָא שֶׁהַמְצַעֵר אָדָם אֶחָד צִעֵר בְּעֶצֶם אֶת הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, וְלָכֵן גָּדוֹל עֲווֹנוֹ מִנְּשׂוֹא.
עַם יִשְׂרָאֵל שֻׁעְבְּדוּ בְּמִצְרַיִם בַּעֲבוֹדַת פָּרֶךְ וְסָבְלוּ מֵהַמִּצְרִים סֵבֶל רַב וּמְרוֹרוֹת. וְאַף בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיא הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם עֲדַיִן הִקְשׁוּ הַמִּצְרִים אֶת עָרְפָּם וְרָדְפוּ אַחַר יִשְׂרָאֵל לַהֲשִׁיבָם מִצְרַיְמָה, עַד שֶׁעָשָׂה לָנוּ ה' נֵס וְקָרַע אֶת יַם סוּף וְאֶת הַמִּצְרִים שִׁקַּע בַּיָּם. קִדּוּשׁ ה' גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁכָּל הָעַמִּים רָאוּ אֶת יַד ה' הַחֲזָקָה, וְאַף מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִגֹּדֶל הִתְרַגְּשׁוּתָם בִּקְּשׁוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' עַל הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה. אַךְ כָּאן הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא עֲצָרָם בְּטַעֲנָה: "מַעֲשֵׂי יָדָי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁים לוֹמַר שִׁירָה?!"מגילה (י' ע"ב). וְאוֹמְרִים אָנוּ נִיחָא בְּאוֹתָם רְגָעִים אָסוּר לִשְׂמֹחַ בִּנְפִילַת אוֹיִבְךָ, אֲבָל כַּיּוֹם לְאַחַר אַלְפֵי שָׁנִים רְצוֹנֵנוּ לוֹמַר הַלֵּל שָׁלֵם בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח? וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: לֹא! כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם יֹאמְרוּ רַק הַלֵּל מְדֻלָּג, בְּלֹא בְּרָכָה, וּבְעִקְבוֹת כָּךְ גַּם בִּשְׁאָר יְמוֹת חֹל הַמּוֹעֵד יֹאמְרוּ רַק הַלֵּל בְּדִלּוּג, וְהַכֹּל בִּגְלַל אֵיזֶה צַעַר מֻצְדָּק שֶׁל כַּמָּה עֲרָבִים... מַהִי הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל צִעוּר הַזּוּלָת!!!
כָּךְ מָצִינוּ מְקוֹמוֹת רַבִּים בַּתָּנָ"ךְ בָּהֶם הֶעֱנִישׁ הַקָּבָּ"ה בְּנֵי אָדָם שֶׁצִּעֲרוּ אֶת הַזּוּלָת, וַאֲפִלּוּ שֶׁצָּדְקוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם: שָׂרָה אִמֵּנוּ ע"ה בִּקְשָׁה לְהַצִּיל אֶת חַיֶּיהָ מֵאֲבִימֶלֶךְ, וְלָכֵן הִסְתִּירָה אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁהִיא אֵשֶׁת אַבְרָהָם, וְנִתְקַלְּלָה מִמֶּנּוּ "הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם"בראשית כ', ט"ז. וְאָכֵן נִתְקַיְּמָה הַקְּלָלָה בְּיִצְחָק שֶׁכָּהוּ עֵינָיובבא קמא (צ"ג ע"א). . יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה נָטַל מֵאָחִיו הָרָשָׁע אֶת הַבְּרָכָה בְּחָכְמָה עַל פִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אִמּוֹ, וְגָרַם לוֹ לִצְעֹק צְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָהכמו שכתוב (בראשית כ"ז, ל"ד): "כשמוע עשיו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה". , וְהִנֵּה לְאַחַר אַלְפֵי שָׁנִים נֶעֱנַשׁ מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק שֶׁהָיָה מִזַּרְעוֹ בְּ"וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה"אסתר ד', א'. , כְּתִקּוּן עַל אוֹתָהּ צְעָקָה שֶׁגָּרַם לְעֵשָׂו לִצְעֹקאימרת רבי חנין במדרש רבה (אסתר פרשה ח'). . גַּם עַל שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת קְטַנּוֹת שֶׁגָּרַם לְאוֹתוֹ רָשָׁע לְהוֹרִיד בְּאוֹתָהּ הָעֵת לָקוּ עַם יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּת שֶׁל אַלְפֵי שָׁנִים כַּכָּתוּב "וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ"כן נאמר בילקוט שמעוני (פרשת תולדות). ובזוהר הקדוש כתב שלא תסתיים הגלות עד שיגמרו אותן שלש דמעות. . בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ נֶחְרַב עַל צַעֲרוֹ שֶׁל בַּר קַמְצָאראה כל המעשה בגיטין (נ"ה ע"ב – נ"ו ע"א). , וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף תַּנָּאִים קְדוֹשִׁים נִקְטְפוּ מִן הָעוֹלָם בִּדְמִי יְמֵיהֶם עַל חֹסֶר כָּבוֹד הֲדָדִיראה יבמות (ס"ב ע"ב). , וְאַף כַּת הַנַּצְרוּת לֹא קָמָה אֶלָּא מֵחֶסְרוֹן הֶאָרַת פָּנִים שֶׁל רַב לְתַלְמִידוֹראה כל המעשה בסוטה (מ"ז ע"א). . לְלַמְּדֵנוּ עַד כַּמָּה חֲמוּרָה הִיא הַפְּגִיעָה בְּרִגְשׁוֹת הַזּוּלָת, שֶׁאַף לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת עֲלוּלִים עוֹד לְשַׁלֵּם וּלְכַפֵּר עַל צַעַר קָטָן שֶׁנַּעֲשָׂה לְמִישֶׁהוּ בֶּעָבָר.
מִצַּד שֵׁנִי שָׂכָר גָּדוֹל מֻבְטָח לַנִּזְהָר בְּרִגְשׁוֹת הַזּוּלָת. כָּךְ תָּלָה רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אֶת סִבַּת אֲרִיכוּת יָמָיו בָּעֻבְדָּה שֶׁמִּיָּמָיו לֹא נִתְכַּבֵּד בִּקְ?לוֹן חֲבֵרוֹ, וְרַבִּי זַכַּאי תָּלָה בְּכָךְ שֶׁלֹּא כִּנָּה שֵׁם גְּנַאי לַחֲבֵרוֹ, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן שַׁמּוּעַ תָּלָה בְּכָךְ שֶׁלֹּא פָּסַע מֵעַל רָאשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן, וְרַבִּי זֵירָא תָּלָה בְּכָךְ שֶׁלֹּא שָׂשׂ בְּתַקָּלַת חֲבֵרוֹכן הובא במגילה (כ"ז ע"ב – כ"ח ע"א). . וְהַפְּלִיאָה עֲצוּמָה: וְכִי אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא מָצָא לְנָכוֹן לִתְלוֹת אֶת אֲרִיכוּת יָמָיו בִּזְכוּת תּוֹרָתוֹ אוֹ תְּפִלָּתוֹ, קְדֻשָּׁתוֹ אוֹ צִדְקָתוֹ?! וַהֲרֵי דַּוְקָא עַל אֵלּוּ נֶאֱמַר "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ"דברים ל', כ'. וראה מדרש תנחומא (פרשת בהעלותך). , וְאִם כֵּן מַדּוּעַ תָּלוּ כָּל הַחֲכָמִים אֶת הַדָּבָר דַּוְקָא בִּזְהִירוּתָם בִּכְבוֹד הַזּוּלָת?! אֶלָּא וַדַּאי הֵבִינוּ שֶׁעִם כָּל הַזְּכֻיּוֹת וְהַמַּעֲלוֹת, וְתוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, דַּי בְּפַעַם אַחַת שֶׁיְּצַעֲרוּ אֶת הַזּוּלָת כְּדֵי לְאַבֵּד חָלִילָה אֶת כָּל עוֹלָמָם.
תּוֹרָתֵנוּ מְחַנֶּכֶת אוֹתָנוּ לָחוּשׁ אֶת רִגְשׁוֹת הַזּוּלָת כְּאִלּוּ הָיוּ הֵם שֶׁלָּנוּ. לָכֵן נִדְרַשְׁנוּ לְהִצְטַעֵר בְּצַעֲרָם שֶׁל אֲחֵרִים וְלָחוּשׁ אֶת כְּאֵבָם, וְיֶתֶר עַל כֵּן גַּם לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָם וְלַחְפֹּץ בְּהַצְלָחָתָם. כָּךְ הָיָה הָגָ"ר אֵלִיָּהוּ לוּפְּיָאן זַצַ"ל אוֹמֵר כִּי אָדָם הַיּוֹדֵעַ לִכְאֹב וּלְהִצְטַעֵר בְּצַעַר הַזּוּלָת הֲרֵי זֶה נִקְרָא "אָדָם", וְאִלּוּ אָדָם הַיּוֹדֵעַ לִרְצוֹת וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הַזּוּלָת הֲרֵי זֶה נִקְרָא "מַלְאָךְ"! כִּי מִטֶּבַע הָאָדָם לִרְצוֹת תָּמִיד לִהְיוֹת מֵעַל הַזּוּלָת, וּכְשֶׁהַשֵּׁנִי כּוֹאֵב וְעָצוּב מִמֵּילָא הוּא מִתַּחְתַּי וְנָקֵל לָאָדָם לְהִזְדַּהוֹת עִמּוֹ וּלְכַבְּדוֹ, אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁהַשֵּׁנִי מַצְלִיחַ וּמִתְעַלֶּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי כָּאן הָאֱנוֹכִיּוּת הַטִּבְעִית שֶׁל הָאָדָם מוֹנַעַת אוֹתוֹ מִלִּשְׂמֹחַ בֶּאֱמֶת בְּהַצְלָחָתוֹ, וְאִם בְּכָל זֹאת מִתְעַלֶּה הָאָדָם עַל עַצְמוֹ וְשָׂמֵחַ בְּשִׂמְחַת זוּלָתוֹ אֵין לְךָ גָּדוֹל וְנַעֲלֶה מִכָּךְראה יבמות (ס"ב ע"ב) ובספרנו "דובב שפתי ישנים" עה"ת (ריש פרשת מקץ) מש"כ בזה בס"ד. .
כָּךְ מוֹצְאִים אָנוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל אַהֲרֹן אָחִיו "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ"שמות ד', י"ד. , וּבֵאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ וְכִי רַק בְּלִבּוֹ יִשְׂמַח וְלֹא בְּפִיו? אֶלָּא שֶׁכָּל כָּךְ יִשְׂמַח בְּהַצְלָחָתְךָ עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לְפָרֵשׁ וּלְתָאֵר בְּפִיו אֶת גֹּדֶל שִׂמְחָתוֹ בְּהִבָּחֲרוּתְךָ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, עַל אַף שֶׁהוּא הַגָּדוֹל מִבֵּינֵיכֶםכן הובא בילקוט שמעוני שם. ! רְאוּ לְאֵיזוֹ דַּרְגָּה מֻפְלָאָה הִגִּיעַ אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה' בְּמִדַּת הַשָּׂמֵחַ בְּשִׂמְחַת הַזּוּלָת! וְרַק אִם יְפַתֵּחַ אָדָם בְּתוֹכוֹ אֶת הָרְגִישׁוּת לַזּוּלָת וְלַסְּבִיבָה יוּכַל לְהִנָּצֵל מִמִּדּוֹת רָעוֹת וּמִמַּעֲשִׂים חֲמוּרִים, וְיִזְכֶּה בְּעֶזְרַת ה' לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים.