רָמַז הַכָּתוּב – רֹאשׁ טוֹב
בְּיָמִים כְּתִקְנָם בָּהֶם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, וְהַכֹּהֲנִים הָיוּ עוֹמְדִים לְשָׁרֵת בַּעֲבוֹדָתָם, הָיוּ הַכֹּהֲנִים מֻזְהָרִים שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס לַמָּקוֹם בּוֹ הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה פְּרוּעֵי רֹאשׁ וּמְגֻדְּלֵי שֵׂעָר, אֶלָּא חוֹבָה הָיְתָה עֲלֵיהֶם לִשְׁמֹר עַל שֵׂעָר מְסֻדָּר וְקָצוּץ בְּטוּב טַעַם וְדַעַת, כְּדֶרֶךְ הַחֲכָמִים וְהַנִּכְבָּדִים. אַךְ יֵשׁ לְהָבִין מַדּוּעַ הִקְפִּידָה הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ עַל פֶּרַע הָרֹאשׁ, מַה שֶּׁלֹּא הִקְפִּידָה בַּזָּקָן אוֹ בְּדָבָר אַחֵר?
וְחָשַׁבְנוּ לוֹמַר בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁרֶ?מֶז רָמְזָה לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁיְּהוּדִי עוֹבֵד ה' חַיָּב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רֹאשׁ מְיֻשָּׁב וּמְסֻדָּר, בַּעַל דֵּעוֹת בְּרוּרוֹת וּמוּצָקוֹת שֶׁאֵינָן מִשְׁתַּנּוֹת מִיּוֹם לְיוֹם וּמִשָּׁעָה לְשָׁעָה. כֵּיוָן שֶׁהָרֹאשׁ הוּא הַמֶּלֶךְ לְכָל הָאֵיבָרִיםשבת (ס"א ע"א). , וְאִם חָלִילָה הָרֹאשׁ וְהַמַּנְהִיג אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא רוֹצֶה מֵעַצְמוֹ – אָז קַל וָחֹמֶר שֶׁכָּל הַחוֹסִים בְּצִלּוֹ לֹא יוּכְלוּ לְמַלְּאוֹת את תַּפְקִידָם וְיִעוּדָםוכך נאמר בפרקי דרבי אליעזר (מ"ב): "הכל הולך אחר הראש". . כְּדֵי לְהַעֲמִיד עַם חָזָק צָרִיךְ רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה יַצִּיב בְּדֵעוֹתָיושלא כמו דורנו ש"בית הנבחרים" אינם יודעים מה הם רוצים מעצמם, רק מסתכלים מה ימצא חן בעיני העם ואת זה הם אומרים ועושים, ועל כך נאמר "פני הדור כפני הכלב" שהכלב כל הזמן מסתכל היכן בעליו הולכים הוא מסתרך אחריהם, כך נראים מנהיגים שאינם בדרך התורה והמצוות. , וּכְדֵי לְהַעֲמִיד דּוֹרוֹת יְשָׁרִים צָרִיךְ הוֹרִים הַבְּטוּחִים וּמְאֻחָדִים בְּדֵעוֹתֵיהֶםוכך דרשו הדרשנים על פרשת בן סורר ומורה בה נאמר "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו" – שכיוון שבבית ישנם קולות שונים ומגוונים מאביו ומאמו, ואין החלטיות ותיאום בהנהגת הבית, לכן חלילה יוצא בן סורר ומורה ל"ע. , וְתַלְמִיד לֹא יוּכַל לְקַבֵּל מֵרַבּוֹ אִם רַבּוֹ בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא רוֹצֶה מֵעַצְמוֹ. כָּךְ גַּם אֵצֶל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הָרֹאשׁ הוּא הַקַּבַּרְנִיט שֶׁל הַסְּפִינָה, וְאִם לֹא יְהֵא רֹאשֵׁנוּ מְסֻדָּר וְהֶחְלֵטִי בְּדֵעוֹתָיו עֲלוּלָה הַסְּפִינָה לְהִסָּחֵף עִם גַּלֵּי הַיָּם עַד שֶׁתִּשְׁקַע חָלִילָה בִּמְצוּלוֹת.
חֲזַ"ל מְסַפְּרִים בַּתַּלְמוּדגיטין (נ"ח ע"א). עַל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה שֶׁשָּׁמַע לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיֶּשְׁנוֹ אֵיזֶה נַעַר אֶחָד יְהוּדִי הַשָּׁבוּי בִּידֵי הָרוֹמָאִים, וְהוּא יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. הָלַךְ וְנֶעֱמַד עַל יַד פֶּתַח בֵּית הָאֲסוּרִים וְאָמַר "מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים?", עָנָה הַנַּעַר "הֲלוֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ". אָמַר מוּבְטְחַנִי בָּזֶה שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל יִהְיֶה, פְּדָאוֹ בְּמָמוֹן רַב וּלְיָמִים נִתְגַּדֵּל וְנַעֲשֶׂה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים וְנִתְבַּקֵּשׁ מֵאֵת הַבּוֹרֵא בַּבַּקָּשָׁה "בָּרְכֵנִי"ראה ברכות (ז' ע"א) ומדרש "אלה אזכרה". . וְהַתְּמִיהָה הִיא גְּדוֹלָה: וְכִי בִּגְלַל שֶׁהָיָה הַנַּעַר טוֹב רוֹאִי וְשַׂעֲרוֹתָיו סְדוּרוֹת הִסְכִּים רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִפְדּוֹתוֹ?! וּלְפִי מָה יָדַע שֶׁמֻּבְטָח זֶה לִהְיוֹת מוֹרֶה הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל?
וּלְפִי הָאָמוּר לְעֵיל יוּבַן בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא: לְאַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת הָיָה בִּלְבּוּל וְהֶסְתֵּר גָּדוֹל בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וּבְאוֹתָהּ תְּקוּפָה שָׁמַע רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁיֶּשְׁנוֹ נַעַר הָאָסוּר בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וּבְכָל זֹאת קְווּצוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים – מַה שֶּׁמְּרַמֵּז שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת וְלֹא הִתְבַּלְבֵּל וְהִתְפַּזֵּר בְּדַעְתּוֹ, אָמַר חַיָּב אֲנִי לִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ אִם בֶּאֱמֶת עֲדַיִן צָלוּל הוּא בְּדֵעוֹתָיו, וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ אוֹמֵר גַּם מִתּוֹךְ בֵּית הָאֲסוּרִים "הֲלוֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ", שֶׁגַּם בִּשְׁעַת הַהַסְתָּרָה הַגְּדוֹלָה נִשְׁאַר אֵיתָן בְּדַעְתּוֹ וּבְדַרְכּוֹ – בָּזֶה כְּבָר הָיָה מֻבְטָח שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ מַנְהִיג גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן מַנְהִיגוּת דּוֹרֶשֶׁת רֹאשׁ מְסֻדָּר וְיַצִּיב, וְאָכֵן כָּךְ הָיָה.
כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הוּא מַנְהִיג בִּבְחִינָה מְסֻיֶּמֶת – עַל קְהָלוֹ אוֹ עַל בְּנִי בֵּיתוֹ וַאֲפִלּוּ עַל עַצְמוֹ, אַךְ לֹא כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מַה הוּא רוֹצֶה מֵעַצְמוֹ: הֵיכָן אֲנִי עוֹמֵד כָּעֵת, וּמָהֵן הַצִּפִּיּוֹת אֲלֵיהֶן אֲנִי שׁוֹאֵף לְהַגִּיעַ, וּמֵהֶם הַהֶשֵּׂגִים אוֹתָם אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהַשִּׂיג, וּבְאֵילוּ כֵּלִים אֲנִי מוֹצֵא לְנָכוֹן לְהֵעָזֵר. בְּתוֹךְ שְׁאֵלוֹת אֵלּוּ טְמוּנוֹת וּמְקֻפָּלוֹת כָּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, כָּל מַעֲשָׂיו וּפְעָלָיו, הַצְלָחוֹתָיו וְכִשְׁלוֹנוֹתָיוודומה הדבר למכשיר הניווט שהומצא בדורנו בו מוגדר המקום בו נמצא הרכב כעת, והיעד אליו הוא חפץ להגיע, והדרך בה עליו ליסוע, וכך ניתן בע"ה להגיע ליעד הנכון בדרך היעילה ביותר (בדרך כלל...). . וְאִם רַק יֵדַע הָאָדָם בְּבֵרוּר לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת אֵלּוּ – הֲרֵי שֶׁחֲצִי הַדֶּרֶךְ כְּבָר אַחֲרָיו. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁלֹּא כֻּלָּנוּ מַקְדִּישִׁים דַּי זְמַן כְּדֵי לְהַגְדִּיר לְעַצְמֵנוּ: מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי? הַאִם אֲנִי (בַּמֻּשָּׂגִים שֶׁל דּוֹרֵנוּ) חֲרֵדִי אוֹ דָּתִי אוֹ חִילוֹנִי? הַאִם אֲנִי עָשִׁיר אוֹ עָנִי? הַאִם אֲנִי בִּכְלָל בַּכִּוּוּן הַנָּכוֹן אוֹ הֶהָפוּךְ? וּלְאַחַר שֶׁהִגְדַּרְנוּ לְעַצְמֵנוּ אֶת מְקוֹמֵנוּ, יֵשׁ לְהַגְדִּיר אֶת הַיַּעַד אֵלָיו רְצוֹנֵנוּ לְהַגִּיעַ: הַאִם רְצוֹנִי לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע? עֶבֶד ה' אֲמִתִּי אוֹ "דָּתִי לַיְיט"? הַאִם מַטְּרַת חַיַּי הִיא לִחְיוֹת חַיֵּי תַּעֲנוּגוֹת אוֹ לִצְבֹּר זְכֻיּוֹת לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ? וּלְאַחַר שֶׁהִצַּבְנוּ לְעַצְמֵנוּ אֶת הַמַּטָּרָה עָלֵינוּ לְבָרֵר מֵהֶם הַכֵּלִים הַמַּתְאִימִים לָנוּ וְלִשְׁאִיפוֹתֵינוּ? אֵיזֶה סִגְנוֹן שֶׁל אֹרַח חַיִּים מַתְאִים לָנוּ? אֵיזֶה לְבוּשׁ וְאֵיזוֹ רָמַת חַיִּים? אֵיזוֹ אִשָּׁה וְאֵיזֶה חִנּוּךְ לִילָדִים? כַּמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם לִלְמֹד וְכַמָּה לַעֲבֹד? וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת וּמְגֻוָּנוֹת.
הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁנִשְׁלַח עַל יְדֵי אָבִיו לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם אֶחָיו, וּמִשָּׁם יָצָא לִתְקוּפַת נִסָּיוֹן קָשָׁה וַאֲרֻכָּה בָּהּ הֻשְׁלַךְ לַבּוֹר וְנִמְכַּר וְיָרַד לְמִצְרַיִם. אַךְ בִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹ מְסַפֶּרֶת הַתּוֹרָה שֶׁפְּגָשׁוֹ אִישׁ, וַחֲזַ"ל מְגַלִּים לָנוּ שֶׁהָיָה זֶה הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל, וּשְׁאָלוֹ: "מַה תְּבַקֵּשׁ?". וּמַסְבִּיר הָרה"ק מִקֹּאצְק זִיעָ"א שֶׁהַמַּלְאָךְ נִשְׁלַח לִרְמֹז לְיוֹסֵף: תֵּדַע! אַתָּה עוֹמֵד בִּפְנֵי נִסָּיוֹן גָּדוֹל, אֵיךְ תַּצְלִיחַ לַעֲמֹד בּוֹ? רַק אִם תַּגְדִּיר לְעַצְמְךָ מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, וּמַה יִּעוּדְךָ בָּעוֹלָם, מַהִי הַשְּׁאִיפָה וְהַמַּטָּרָה שֶׁבַּעֲבוּרָהּ בָּאת לְעוֹלָם – רַק כָּךְ תּוּכַל תַּעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן שֶׁבְּפָנֶיךָ!
עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ פֵּרֵשׁ הָרַבִּי מִקֹּאצְק גַּם כֵּן אֶת שְׁאֵלַת הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן לְאַחַר הַחֵטְא: "אַיֶּכָּה?" דְּהַיְנוּ תַּגְדִּיר לְעַצְמְךָ בְּאֵיזוֹ דַּרְגָּה רוּחָנִית אַתָּה נִמְצָא כָּעֵת, וְתַכִּיר אֶת מְקוֹמְךָ, וּבְכָךְ תּוּכַל מִכָּאן וָהָלְאָה לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ אֶת דַּרְכְּךָועל פי זה הסביר הרה"ק מקאצק זיע"א גם את תשובת אדם הראשון להקב"ה "אכלתי ואוכל" – שלכאורה איך יתכן שאדם הראשון קודש קודשים החציף כך כלפי שמיא?! אלא אדם הראשון ידע להיות אמיתי וכנה עם עצמו, ולכן כשהקב"ה שאלו "איכה?" מיד עשה חשבון נפש עם עצמו והגיע למסקנה שעדין לא התחרט די על חטאו, ועדין הוא בדרגה נמוכה שעלול הוא לשוב לאכול, ותשובתו עדין אינה בשלמותה. ודפח"ח. .
אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים מִבְּלִי לְסַדְּרָם. עַקְרוֹת הַבַּיִת רְגִילוֹת תָּמִיד לוֹמַר שֶׁהַבַּיִת לֹא הִסְתַּדֵּר וְהִתְנַקָּה לְבַד, מִישֶׁהוּ סִדֵּר וְנִקָּה אוֹתוֹ (מְעַנְיֵן מִי...), אָז קַל וָחֹמֶר שֶׁחַיֵּינוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת חוֹבָה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם סֵדֶר וְנִקָּיוֹן: מַה לְּהוֹצִיא וּמַה לְּהַכְנִיס, מַה לְּהוֹסִיף וּמַה לְּהוֹרִיד, הֵיכָן טָעִינוּ וְכֵיצַד לֹא נִטְעֶה לְהַבָּא, כָּל הַבָּלָאגָן הַזֶּה נִמְצָא בְּתוֹךְ רֹאשֵׁנוּ, וְלָנוּ אֵין אֶת הַפְּנַאי לַעֲשׂוֹת בּוֹ סֵדֶר... עַל כָּךְ מְצַוֶּה אוֹתָנוּ הַבּוֹרֵא: רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרְעוּ! מַה זֶּה הַבָּלָאגָן הַזֶּה? יוֹם אַתָּה לְמַעְלָה וְיוֹם אַתָּה לְמַטָּה, יוֹם חָזָק כְּמוֹ אַרְיֵה וְיוֹם שָׁבוּר כְּמוֹ קֵיסָם, הַקַּבָּלָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּבָר נֶעֶלְמָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהַשִּׁעוּר תּוֹרָה שֶׁקָּבַעְתָּ לְעַצְמְךָ הוֹלֵךְ וּמִתְפּוֹרֵר. כָּכָה נִרְאֶה יְהוּדִי?!וכך ניתן לפרש את דברי שלמה המלך במשלי (כ"א, ח'): "הפכפך דרך איש זר, וזך ישר פעלו" – שאדם שהוא הפכפך ואינו מיושב בדרכו סימן שאינו עובד ה' אמיתי, כיוון שהזך מעשיו ישרים וקבועים ומסודרים. ועיין בספה"ק "אגרא דפרקא" (אות קל"ב) שכתב שאדם שהוא הפכפך בדעותיו ובמעשיו זהו סימן מובהק שהקליפות עדין דבוקות ואחוזות בו, ולכן הן מבלבלות ומתעתעות בו כל הזמן להחליף את שיטתו.
נוֹעַץ עִמָּנוּ פַּעַם אֵיזֶה בָּחוּר בְּעִנְיָן מְסֻיָּם, כְּשֶׁשְּׁתֵּי דְּרָכִים נִצְּבוּ בְּפָנָיו וְלֹא יָדַע בַּמֶּה לִבְחֹר. אָמַרְנוּ לוֹ שֶׁיִּבְחַר בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ שֶׁנִּרְאֵית לוֹ נְכוֹנָה, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁיַּחְזִיק בָּהּ לְפָחוֹת לַחֲצִי שָׁנָה וַאֲפִלּוּ אִם יְגַלֶּה שֶׁטָּעָה בִּבְחִירָתוֹ. וְלֹא כְּדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ בְּטָעוּתוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְגִּילוֹ לִהְיוֹת יַצִּיב בְּדַעְתּוֹ, הֶחְלֵטִי בְּדַרְכּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבְּלֹא זֶה גַּם אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לְיָמִים יַעֲזֹב וְיִנְטֹשׁ. כָּךְ כָּל הַחְלָטָה בַּחַיִּים צְרִיכָה לִהְיוֹת אִטִּית וּשְׁקוּלָה, וּמֵרֶגַע שֶׁהֶחְלַטְתָּ בְּבֵרוּר – אַל תַּמְשִׁיךְ לְהַרְהֵר וְלַחֲשֹׁב עָלֶיהָ עוֹד, רַק קוּם וַעֲשֵׂה.
כָּל מַעֲסִיק חָכָם הַמְרַאֲיֵן מָעֳמָד לְתַפְקִיד יוֹדֵעַ שֶׁרָצוּי לְבָרֵר כַּמָּה עֲבוֹדוֹת הֶחְלִיף הַמָּעֳמָד בְּטֶרֶם הַגִּיעוֹ לְכָאן, וְאִם כָּל שָׁבוּעַ הֶחְלִיף עֲבוֹדָה – אֵין לְמַהֵר לְקַבְּלוֹ. כִּי יַצִּיבוּת וְהֶחְלֵטִיּוּת הִיא מוּצָר חָשׁוּב בָּאָדָם. וּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ מְפֻזֶּרֶת לְכָל עֵבֶר וּבְכָל יוֹם מַחְלִיף לְעַצְמוֹ סֵדֶר יוֹם וּמַסְלוּל – מְעַטִּים סִכּוּיָו שֶׁל זֶה לְהַצְלִיחַ בְּמַשֶּׁהוּ בְּחַיָּיו. כָּךְ גַּם יוֹדֵעַ כָּל הַמְבַקֵּשׁ לִרְכֹּשׁ רֶכֶב – שֶׁכְּכָל שֶׁהָרֶכֶב עָבַר יוֹתֵר בַּעֲלֻיּוֹת כָּךְ מִסְתַּבֵּר שֶׁתַּקִּינוּתוֹ שֶׁל הָרֶכֶב פְּחוּתָה בְּעֶרְכָּהּ. כִּי נֶהָג טוֹב וְרֶכֶב טוֹב לֹא מַחְלִיפִים זֶה אֶת זֶה בִּמְהִירוּת. כָּךְ גַּם רֹאשׁ בָּרִיא לֹא מִשְׁתַּנֶּה וּמִתְחַלֵּף כָּל כָּךְ בְּחָפְזָה. וְאַשְׁרֵי הַבּוֹנֶה אֶת רֹאשׁוֹ וְדֵעוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, עוֹד יִזְכֶּה לְהִתְעַלּוֹת וּלְהַצְלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה.