לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ אֶל הַמִּקְדָּשׁ מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים לַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדָתָם כְּשֶׁהֵם מְגֻדְּלֵי שֵׂעָרכן מבואר בסנהדרין (פ"ג ע"א) וברמב"ם הלכות ביאת המקדש (פרק א' הלכה ח'). , דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא גִּלְּחוּ שַׂעֲרָם שְׁלֹשִׁים יוֹםכן למדו בתענית (י"ז ע"ב) מנזיר שנאמר בו (במדבר ו', ה') "גדל פרע שער ראשו" ואין נזירות פחותה משלשים יום. והובא ברמב"ם שם. . וְאִם נִכְנַס הַכֹּהֵן מִגֻּדַל שֵׂעָר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, וְגַם חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.
אוּלָם מִכָּל מָקוֹם, גַּם אִם עָבַד הַכֹּהֵן אֶת עֲבוֹדָתוֹ בִּהְיוֹתוֹ מְגֻדַּל שֵׂעָר, לֹא נִתְחַלְּלָה עֲבוֹדָתוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּמִיתָה עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָהכן נתבאר בתענית (שם) וברמב"ם (שם הלכה ט'). .
וְכָל אִסּוּר גִּדּוּל שַׂעֲרָם אֵינוֹ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָסִים לַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל בִּהְיוֹתָם מִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ רַשָּׁאִים לִהְיוֹת מְגֻדְּלֵי שֵׂעָר, שֶׁלֹּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁמִּצְוָתוֹ לְגַלֵּחַ שַׂעֲרוֹ אַף כְּשֶׁאֵינוֹ בַּמִּקְדָּשׁכן שיטת הרמב"ם (שם הלכה י') על פי דברי הגמרא שאינו חייב אלא בשעת ביאה. והראב"ד במקום חלק על דברי הרמב"ם וכתב שגם כשאינם במקדש מוזהרים בכך. ע"ש בכסף משנה מש"כ בעניין. .