אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – קָטָן וְגָדוֹל

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – קָטָן וְגָדוֹל

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

קָרְבַּן הַמִּנְחָה מְכֻנֶּה בְּפִי חֲכָמֵינוּ זָ"ל "מִנְחַת הֶעָנִי". וְזֶה בִּהְיוֹת שֶׁמִּנְחָה זוֹ הָיְתָה מוּבֵאת בְּדֶרֶךְ כְּלָל עַל יְדֵי הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים, שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתָם לְהָבִיא אֶת קָרְבָּנָם לַה' מִן הַחַי, לָכֵן הָיוּ מְבִיאִים קָרְבַּן מִנְחָה מִן הַצּוֹמֵחַ, מַה שֶּׁהָיָה עוֹלֶה הַרְבֵּה פָּחוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ בַּעֲלֵי הַתַּלְמוּד הֵעִירוּ אֶת תְּשׂוּמֶת לִבֵּנוּ לְשִׁנּוּי בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב גַּבֵּי קָרְבַּן הַמִּנְחָה בּוֹ כָּתוּב "נֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב", מַה שֶּׁלֹּא מָצִינוּ בִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת. וְכָךְ מַסְבִּירִים חֲזַ"ל אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר:

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנְּתָה מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "נֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב"? אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא: מִי דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִנְחָה? עָנִי, שֶׁאֵין בְּיָדוֹ בְּהֵמוֹת. מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ לְפָנַי.

מִטֶּבַע הָאָדָם, לְהִתְפַּעֵל וּלְהִתְרַגֵּשׁ מִגֹּדֶל וּמִכַּמּוּת. "אֵיזֶה בַּיִת גָּדוֹל", "אֵיזֶה אַרְנָק תָּפוּחַ", "אֵיזֶה סֵפֶר עַב כֶּרֶס", וְעוֹד הִתְבַּטְּאֻיּוֹת כְּגוֹן אֵלּוּ הַשְּׁגוּרוֹת עַל לְשׁוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם רוֹב הַיּוֹם. כְּשֶׁרוֹאִים רַב עִם הַרְבֵּה שַׁמָּשִׁים – מִיָּד מַסִּיקִים שֶׁכַּנִּרְאֶה הוּא צַדִּיק גָּדוֹל, וּכְשֶׁשּׁוֹמְעִים עַל מִפְעָל הַמֵּכִיל עֲשָׂרוֹת אוֹ מְאוֹת פּוֹעֲלִים – מִיָּד מְדַמְיְנִים אֶת הַמִּילְיוֹנִים שֶׁוַּדַּאי הוּא מְגַלְגֵּל...

אַךְ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בְּחָכְמָתָם הָעֲ?מֻקָּה וְהָאֲצִילִית לִמְּדוּנוּ שֶׁלְּעוֹלָם אֵין לִשְׁפֹּט וּלְהִתְרַשֵּׁם מֵהָרֹשֶׁם הָרִאשׁוֹנִי שֶׁקִּבַּלְנוּ. הָעוֹלָם אוֹמֵר כִּי "אֵין הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה לְרֹשֶׁם רִאשׁוֹנִי", אַךְ דְּבָרִים אֵלּוּ נְכוֹנִים רַק לְאָדָם הַהוֹלֵךְ שׁוֹלָל אַחַר כֹּחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁבּוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אָדָם שָׁקוּל, הַמַּכְרִיעַ אֶת דֵּעוֹתָיו עַל פִּי שִׂכְלוֹ שֶׁחֲנָנוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, יוֹדֵעַ שֶׁהָרֹשֶׁם הָרִאשׁוֹנִי שֶׁמִּתְקַבֵּל אֶצְלֵנוּ עַל הַזּוּלָת הוּא מָהוּל בַּאֲחוּזִים רַבִּים שֶׁל חִיצוֹנִיּוּת, הִתְפַּעֲלוּת, וּשְׁאָר מְשָׁרְתֵי הַדִּמְיוֹן. וְרַק לְאַחַר שֶׁיָּנוּחַ הַדִּמְיוֹן מִמְּלַאכְתּוֹ, נִתָּן יִהְיֶה לִשְׁקֹל בֶּאֱמֶת וְלִקְבֹּעַ אֶת דַּעְתֵּנוּ עַל הַדָּבָר. כָּךְ כָּתַב רַבֵּנוּ הַחֲזוֹן אִישׁ זַצוּקָ"ל בְּסִפְרוֹ "אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן"פרק א' אות ח'. וראה שם גם בריש פרק ה'. כִּי הַדִּמְיוֹן הוּא כֹּחַ נֶאֱצָל מִן הַשֵּׂכֶל, אַךְ הוּא שִׁטְחִי בְּיוֹתֵר וּבִלְתִּי עִיּוּנִי. טֶבַע הַדִּמְיוֹן לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאָדָם לְהַאֲמִין לִדְבָרָיו וְלֶאֱסֹר אֶת לִבּוֹ לְבַל יִבְדֹּק אֶת אֲמִתּוּתָם וּנְכוֹנוּתָם. עכל"ק.

תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה גִּלְּתָה לָנוּ בְּקָרְבַּן הַמִּנְחָה שֶׁטּוֹב אֲמִתִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְדֹּד בְּמִדּוֹת גַּשְׁמִיּוֹת. לֹא בְּמֶטְרִים וְלֹא בְּקִילוֹגְרָמִים, לֹא בְּמִסְפָּרִים וְלֹא בִּצְבָעִים. טוֹב אֲמִתִּי נִמְדָּד בִּפְנִימִיּוּתוֹ. מִנְחַת הֶעָנִי אָמְנָם דַּלָּה הִיא בְּכַמּוּתָהּ וּבְיָקְרָתָהּ, אוּלָם מָה רַב הוּא עֶרְכָּהּ בִּהְיוֹתָהּ יוֹצֵאת מִלִּבּוֹ שֶׁל הֶעָנִי כְּשֶׁנַּפְשׁוֹ מִשְׁתַּפֶּכֶת לְצִדָּהּ. כָּךְ גַּם יָדִיד טוֹב וְנֶאֱמָן הוּא זֶה שֶׁיַּעֲמֹד לְצִדְּךָ בִּשְׁעַת צָרָה, וְלֹא זֶה שֶׁמְּפַזֵּר עָלֶיךָ טָבִין וְתַקִּילִין. אִשָּׁה טוֹבָה הִיא זוֹ שֶׁתְּהֵא לְךָ לְעֵזֶר מוּל גַּלֵּי הַחַיִּים הַסּוֹחֲפִים וְתִבְנֶה אֶת בֵּיתְכֶם בִּתְבוּנָה, וְלֹא זוֹ שֶׁתַּעֲנֶה עַל דְּרִישׁוֹת הַחֶבְרָה. עֵסֶק מַצְלִיחַ הוּא זֶה הַמֵּנִיב רְוָחִים רְאוּיִים וּקְבוּעִים לִטְוָח רָחוֹק, וְלֹא זֶה הַמְּגַלְגֵּל מַחְזוֹר שְׁנָתִי שֶׁל מִילְיוֹנִים וּמְסַיֵּם בְּגֵרְעוֹן.

"אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ"שמואל א', ט"ז, ז'. , כָּךְ אָמַר ה' לִשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא שֶׁהִתְפַּעֵל מִתָּאֳרוֹ שֶׁל אֱלִיאָבכמו שכתב רש"י שם שאמר לו הקב"ה לשמואל אף על פי שקרוי אתה "רואה", מכל מקום הפעם לא ראית. ועל אף שמצינו שפעמים שתוארו של האדם כן מכריע כמו לענין כהונה גדולה שצריך שיהא גדול בנוי ובכח, עם כל זאת אין זה השיקול המכריע לגמרי. ומהרה"ק ממעזריטש מקובלנו שאדם שתואר פניו יפה מעיד הדבר על נשמה גדולה, אולם אין הדבר מוכרח תמיד, ועוד שהצדיקים מזהים יופי שונה מהיופי ששאר העם רואים. וראה מה שכתב המלב"ם בפירושו על הפסוק הנ"ל בשמואל ותהנה. . "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"! אֲנִי אֵינִי מִסְתַּכֵּל עַל כַּמּוּת, וְלֹא עַל גֹּדֶל וּמִסְפָּרִים. עֵינַיִם אֱלֹקִיּוֹת מִתְבּוֹנְנוֹת עַל תָּכְנוֹ וּפְנִימִיּוּתוֹ שֶׁל הַדָּבָר. וְהָרְאָיָה הִיא אַתֶּם עַצְמְכֶם שֶׁנִּבְחַרְתֶּם לִהְיוֹת לִי לְעַמִּי וְצֹאנִי, לַמְרוֹת שֶׁמְּעַטִּים אַתֶּם בֵּין הָעַמִּים, כְּטִפָּה מִן הַיָּם. וּכְפִי שֶׁדָּאַג לְהַבְהִיר לָנוּ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּיּוֹם בּוֹ בָּחַרְנוּ לוֹ לְעַם: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם"דברים ז', ז'. .

אָדָם שֶׁכָּל הַכְרָעוֹתָיו הֵן עַל פִּי הַתּוֹרָה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא לְהִתְפַּעֵל מֵחִיצוֹנִיּוּת כְּלָלוכפי שציוותה אותנו התורה בהלכות הדיינים ששני בעלי דין הבאים להתדיין לפני הדיין והיה האחד לבוש בגדים יקרים והשני לבוש בגדים בזויים אומרים למכובד או הלבישהו כמותך, או לבש כמותו, כדי שלא יסתתמו טענות העני וכדי שלא להטות את דעת הדיין בפסיקתו. ראה שלחן ערוך חושן משפט (סימן י"ז סעיף א'). . בְּחָכְמָתוֹ וּבְעֵינוֹ הַחַדָּה מַפְשִׁיט הוּא אֶת הַמְדֻבָּר מִכָּל הָרְשָׁמִים הַמֻחְצָנִים, וְשׁוֹפְטוֹ עַל פִּי הָאֱמֶת הַפְּנִימִית בִּלְבַד. וְזוֹהִי הַמְכֻנָּה בְּפִי חֲכָמֵינוּ זָ"ל "דַּעַת תּוֹרָה"שכן "דעת תורה" אינה מתייחסת רק לפן ההלכתי שבדבר, אלא לנקודת האמת הפנימית שבכל דבר וענין. .

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה