אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – קְדֻשַּׁת הַיְסוֹד

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – קְדֻשַּׁת הַיְסוֹד

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

תַּפְקִיד נַעֲלֶה הֶעֱנִיק בּוֹרֵא הָעוֹלָם לִבְרִיּוֹתָיו, וְהוּא הַזְּכוּת לְהִשְׁתַּתֵּף בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם בְּתוֹלָדוֹת וּבְהַבְטָחַת קִיּוּמָהּ וְהֶמְשֵׁכִיּוּתָהּ שֶׁל הַבְּרִיאָה. מַה שֶּׁלִּכְאוֹרָה הָיָה רָאוּי לְהִשָּׁאֵר מֻפְקָד בְּיָדָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא, וּבְכָל זֹאת מָצָא הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לְנָכוֹן לְשַׁתֵּף אֶת בְּרִיּוֹתָיו בְּדָבָר עָצוּם זֶה. אָמְנָם כְּפִי גֹּדֶל מַעֲלַת וַחֲשִׁיבוּת הַדָּבָר – כָּךְ גַּם גֹּדֶל חֻמְרַת הַמּוֹעֵל בְּתַפְקִידוֹ. שֶׁכֵּן פִּקָּדוֹן יָקָר וְאֵיכוּתִי כְּמוֹ זֶרַע הַיְלוּדָה הִנּוֹ כָּל כָּךְ בַּעַל עֵרֶךְ, עַד שֶׁמִּי שֶׁמְּאַבְּדוֹ חָלִילָה לְבַטָּלָה – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁשּׂוֹרֵף מָמוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וּמוֹעֵל בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וְאֵין לְךָ קָשֶׁה וְחָמוּר מִכָּךְ.

מִי שֶׁשֵּׁרֵת בְּמִסְגֶּרֶת צְבָאִית יוֹדֵעַ שֶׁבַּצָּבָא יֶשְׁנָה עֲבֵרָה חֲמוּרָה בְּיוֹתֵר עָלֶיהָ עָלוּל אָדָם לְהֵעָנֵשׁ בְּשֶׁבַע שְׁנוֹת מַאֲסָר, וְהִיא "הַפְקָרַת נֶשֶׁק צְבָאִי". בִּידֵי כָּל חַיָּל מֻפְקָד כְּלִי נֶשֶׁק מְסֻכָּן וְקַטְלָנִי הַמְיֹעָד לִשְׁמֹר וּלְהָגֵן עַל חַיֵּיהֶם שֶׁל הַתּוֹשָׁבִים, אוּלָם עַל יְדֵי שִׁמּוּשׁ לֹא נָכוֹן בִּכְלִי זֶה עֲלוּלִים בְּנֵי אָדָם רַבִּים לְקַפֵּחַ אֶת חַיֵּיהֶם. וְחַיָּל שֶׁקִּבֵּל נֶשֶׁק לְיָדָיו וְלֹא שְׁמָרוֹ כָּרָאוּי, וּשְׁכָחוֹ אוֹ אִבְּדוֹ מִכָּל סִבָּה שֶׁתְּהֵא – נוֹהֲגִים עִמּוֹ בִּמְלוֹא חֻמְרַת הַדִּין. וְאִם גַּם הִגִּיעַ הַכְּלִי לִידֵי הָאוֹיֵב – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁחָמוּר הוּא דִּינוֹ שֶׁל זֶה. כָּךְ גַּם הַדָּבָר כְּלַפֵּי זַרְעוֹ שֶׁל הָאָדָם, שֶׁאִם לֹא שׁוֹמְרוֹ הָאָדָם כָּרָאוּי וּמַפְקִירוֹ וּמְאַבְּדוֹ לְבַטָּלָה, וְכָל שֶׁכֵּן אִם מוֹסְרוֹ וּמַעֲנִיקוֹ לִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָם רְאוּיִיםכגון להביא בן מהגויה, או להביא ממזר מאשת איש, בר מינן. – אֲזַי חָלִילָה עָנְשׁוֹ שֶׁל זוֹ הוּא רַע וָמַר.

הָרה"ק רַבִּי אֵלִיָּהוּ דִּי וִידָאשׁ זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ הַנּוֹרָא "רֵאשִׁית חָכְמָה" מְבָאֵר שֶׁעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה שֶׁלָּנוּ הִנּוֹ הַגְשָׁמָה וְתַרְגּוּם שֶׁל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְכָל פְּעֻלָּה גַּשְׁמִית כָּאן לְמַטָּה פּוֹעֶלֶת וּמַשְׁפִּיעָה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. וְאָדָם שֶׁחָלִילָה מַפְקִיר אֶת זַרְעוֹ לָרִיק וּלְבַטָּלָה הֲרֵי זֶה נוֹתְנוֹ בְּעֶצֶם לַסִּטְרָא אַחֲרָא הִיא לֵילִי"ת הַמִּתְעַבֶּרֶת מִמֶּנּוּ וּמוֹלִידָה מִמֶּנּוּ שֵׁדִים וְרוּחוֹת רָעוֹת לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, הָעוֹמְדִים וּמַזִּיקִים וּמְיַסְּרִים אֶת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם עִקַּר הַכִּשְׁלוֹנוֹת וְהָאַכְזָבוֹת שֶׁל הָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזֶּה הוֹצִיא אֶת כֹּחוֹ וְחֵילוֹ לָרִיק – כָּךְ גַּם אוֹתָם שֵׁדִים מְיַגְּעִים אוֹתוֹ לָרִיק וּלְבֶהָלָה, וְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה אֵינוֹ מַצְלִיחַ, וְאֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו.

וְרַבֵּנוּ הָרמ"ק הַקָּדוֹש זִיעָ"א בְּסִפְרוֹ "אֵילִמָה רַבָּתִי" כָּתַב לְבָאֵר מַדּוּעַ חָמוּר מַעֲשֶׂה זֶה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַחַטָּאִים, בִּהְיוֹת שֶׁשֹּׁרֶשׁ וּמָקוֹר כְּלַל הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים שֶׁל הָאָדָם הוּא בַּלֵּב, שָׁם מִשְׁכַּן הַתַּאֲווֹת וְהַיְצָרִים שֶׁל הָאָדָםכמו שכתוב (בראשית ו', ה') "וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום", וכן אמרו חז"ל (ברכות ס"א ע"א) שהיצר הרע שוכן בלבו של האדם, וכן אמרו (מדרש רבה במדבר י"ז) שהלב והעינים הם סרסורי העבירה, וכן על זו הדרך. , וְלָכֵן גַּם הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הָאָדָם מִן הָעֲבֵרוֹת עִקָּרָהּ וְשָׁרְשָׁהּ הוּא בַּלֵּבוכמו שכתוב (ישעיה ו', י') "ולבבו יבין ושב ורפא לו". ובמצות התשובה כתוב (דברים ל',י') "כי תשוב אל ה"א בכל לבבך" וכתוב (שם פסוק י"ד) "בפיך ובלבבך לעשותו". וכן כתב הגה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א בספרו "צדקת הצדיק" (אות קס"ח) שהתשובה מקומה בלב, ע"ש. . אוּלָם חֶטְאוֹ שֶׁל הַמֵּרִיק זַרְעוֹ לְבַטָּלָה שָׁרְשׁוֹ אֵינוֹ מִן הַלֵּב אֶלָּא מִן הַמֹּחַכן תדע שהרי הרהור ומחשבה רעה במוחו של האדם הם המביאים ליציאת הזרע מגופו, וכמו שאמרה התורה (דברים כ"ג, י') "ונשמרת מכל דבר רע" ופירשו חז"ל (כתובות מ"ו ע"א) שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. ואף חקי הרפואה מורים כי דיכוי כח המחשבה של האדם גורם לדיכוי כח הילודה. , שָׁם הוּא מְקוֹר הַטִּפָּה הָרִאשׁוֹנָה הַיּוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְיוֹרֶדֶת דֶּרֶךְ עַמּוּד הַשִּׁדְרָה שֶׁל הָאָדָם עַד שֶׁיּוֹצֵאת מִבְּרִית הַמָּעוֹר. וּבִהְיוֹת שֶׁמְּקוֹם הַמֹּחַ הוּא גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם יוֹתֵר מִן הַלֵּבהן מההיבט הרוחני – שהלב הוא מבחינת הבינה ואילו המח הוא מבחינת החכמה שהיא למעלה מהבינה, כמבואר בתיקוני הזהר (קט"ו ע"א) ובדברי הרמ"ק הנ"ל, והן מההיבט הגשמי – שמקום המח באדם הוא גבוה מעל כל האיברים, מה שמעיד על רוממותו ומעלתו. , לְפִיכָךְ גַּם חֻמְרַת הֶעָווֹן הַזֶּה הִיא גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, וְלָכֵן גַּם הַתְּשׁוּבָה מִמֶּנּוּ הִיא קָשָׁה יוֹתֵר וּמְקוֹמָהּ בַּמֹּחַ, כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁיםעיין בזהר הקדוש (פרשת ויקהל) ובספרי התיקונים. .

הַמִּתְבּוֹנֵן בְּעָמְקָן שֶׁל מִצְווֹת הָעֲשֵׂה וְהַלֹּא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, יִמְצָא הֶבְדֵּל יְסוֹדִי וּבָרוּר בֵּין הַמִּצְווֹת לַעֲבֵרוֹת. שֶׁכֵּן כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה עִנְיָנָן וּמַהוּתָן מִלּוּי וְהוֹסָפָה וּנְשִׂיאָה בְּעֹל: נְטִילַת הַלּוּלָב, וּקְשִׁירַת הַתְּפִלִּין, וַהֲשָׁבַת הָאֲבֵדָה לִבְעָלֶיהָ, כָּל אֵלּוּ וְעוֹד עִנְיָנָן לְמַלְּאוֹת אֶת הֶחָסֵר וּלְהוֹסִיף עַל הַקַּיָּם. לְעֻמַּת זֹאת הָעֲבֵרוֹת בִּפְנִימִיּוּתָן הֵן הוֹצָאָה וְרִקּוּן וּפְּרִיקַת עֹל: חִלּוּל הַשַּׁבָּתוֹת וְהַמּוֹעֲדִים, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגִלּוּי הָעֲרָיוֹת הָאֲסוּרוֹת, וְהוֹצָאַת שֵׁם רַע, כָּל אֵלּוּ וְעוֹד הֵן פְּעֻלּוֹת שֶׁל שְׁבִירַת הַגְּבוּלוֹת וְהַמֻּסְכָּמוֹת וּפְרִיקַת הַיְּצָרִים וְהַמַּחְשָׁבוֹת הַזְּדוֹנִיּוֹת שֶׁבָּאָדָם. וְלָכֵן מַעֲשֵׂי הַמִּצְווֹת תָּמִיד יְעוֹרְרוּ בָּאָדָם תְּחוּשַׁת מִלּוּי וְסִפּוּק, וְאִלּוּ הָעֲבֵרוֹת לְעוֹלָם מְבִיאוֹת אֶת הָאָדָם לִתְחוּשַׁת רֵיקָנוּת וְחֹסֶר עֵרֶךְ עַצְמִיולכן מצוה היא מלשון "מיצוי" שפירושו מילוי, ואילו "חטא" הוא מלשון החטאה וחיסרון. . כָּךְ גַּם הוֹצָאַת זֶרַע קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא בָּאֹפֶן וּבַמָּקוֹם הַמּוֹעִיל כָּל מַהוּתָהּ הִיא רִקּוּן וּפְרִיקָה, וְלָכֵן בְּהֶכְרֵחַ הוּא שֶׁתָּבִיא בְּעִקְבוֹתֶיהָ תְּחוּשַׁת רֵיקָנוּת וְתִסְכּוּל, וְחֹסֶר סִפּוּק עַצְמִי. וְזֶהוּ עֹמֶק דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "אֵבֶר קָטָן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם: מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ, מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב", רָצוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא תִּטְעֶה לַחֲשֹׁב שֶׁסִּפּוּק יִצְרוֹ וְתַאֲוָתוֹ תְּבִיאֵהוּ עַל סִפּוּקוֹ, אֶלָּא אַדְּרַבָּה כְּכָל שֶׁתַּרְבֶּה לְהַשְׂבִּיעוֹ כָּךְ רַק יִגְדַּל חֶסְרוֹנוֹ וְרַעֲבוֹנוֹ. כִּי מֵעֲבֵרָה נוֹצָר רַק חִסָּרוֹן וְרֵיקָנוּת.

יָדוּעַ הַדָּבָר בְּקֶרֶב חַכְמֵי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְפוּאָה, שֶׁרוֹב הַדִּכְאוֹנוֹת וְהָעַצְבֻיּוֹת הַפּוֹקְדוֹת אֶת בְּנֵי הָאָדָם מְקוֹרָן מֵהָעֵדֶר הַקְּדֻשָּׁה, בִּהְיוֹת הָאָדָם שָׁטוּף בְּתַאֲווֹת וּבְיִצְרֵי לִבּוֹ, וְלָכֵן מְקוֹנֶנֶת בְּתוֹכוֹ תְּחוּשַׁת רֵיקָנוּת וְחֹסֶר תְּמִידִית. וּמִטַּעַם זֶה תִּמְצָא שֶׁרַבִּים מֵאַנְשֵׁי דּוֹרֵנוּ לוֹקִים בְּנַפְשָׁם וְסוֹבְלִים מֵחֲרָדוֹת וּשְׁאָר תַּסְמִינִים שֶׁכָּאֵלּוּ, שֶׁשָּׁרְשָׁם בְּרוֹב הַמִּקְרִים מִפְּרִיצַת גְּבוּלוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמּוֹרָה לָנוּ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

לְעֻמַּת זֹאת, אָדָם הַמְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ וְשׁוֹמֵר אֶת אוֹרְחוֹתָיו, וּמִתְרַחֵק מִכָּל דָּבָר הֶעָלוּל לְהוֹבִילוֹ חָלִילָה לְמִכְשׁוֹל, הֲרֵי זֶה הוֹפֵךְ לִהְיוֹת תַּשְׁמִישׁ קְדֻשָּׁה מַמָּשׁ, כְּדֻגְמַת הַתְּפִלִּין וְסֵפֶר הַתּוֹרָה. וּכְשֵׁם שֶׁבְּנֵי הָאָדָם שׁוֹמְרִים וּמְיַקְּרִים אֶת תַּשְׁמִישֵׁי הַקְּדֻשָּׁה כָּךְ הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר וּמְיַקֵּר אֶת הַמַּקְפִּיד עַל קְדֻשַּׁת אֵיבָרָיו. וְעָלָיו אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה "יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל"תהלים קמ"ט, ג'. – "בְּמָחוֹל" אוֹתִיּוֹת "מֹחַ וָלֵב", שֶׁאִם הָאָדָם מְקַדֵּשׁ וּמְטַהֵר אֶת מֹחוֹ וְאֶת לִבּוֹ אֲזַי מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לִהְיוֹת קָרוֹב לַה' יִתְבָּרַךְ, וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה' יַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה