אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – עֲשֵׂה כְּפִי יְכָלְתְּךָ

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – עֲשֵׂה כְּפִי יְכָלְתְּךָ

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

מִצְוַת קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד הִיא מִצְוָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ. מַכִּירִים אָנוּ כַּמָּה סוּגֵי עֲבֵרוֹת עֲלֵיהֶן מִתְחַיֵּב אָדָם לְהַקְרִיב קָרְבָּן לְכַפָּרָתוֹ, אוּלָם כָּאן בְּאַרְבַּעַת הָעֲבֵרוֹת הַמְסֻיָּמוֹת הַלָּלוּ שָׁמָּה הַתּוֹרָה דָּגֵשׁ עַל הַחֲלוּקָה בֵּין הֶעָנִי לְעָשִׁיר, שֶׁכָּל אֶחָד חוֹבָתוֹ לְהָבִיא אֶת הַקָּרְבָּן בְּהֶתְאֵם לְמַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי וְלֹא אַחֶרֶת. וְיֵשׁ לְהָבִין מַהוּ הַדָּגֵשׁ שֶׁנִּתָּן כָּאן עַל דָּבָר זֶה?

וּלְאַחַר הִתְבּוֹנְנוּת בְּאַרְבַּעַת הַדְּבָרִים עֲלֵיהֶם נִתְחַיֵּב אָדָם בְּקָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, מָצָאנוּ בס"ד שֶׁהַמְכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף בְּכֻלָּם הוּא שֶׁעָשׂוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ תּוֹאֵם לְמַצָּבָם וּלְמַהוּתָם: הַנִּכְנָס לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא וְהָאוֹכֵל מִן הַקֳּדָשִׁים בִּהְיוֹתוֹ טָמֵא –שְׁנֵי אֵלּוּ אֵינָם רְאוּיִים לְכָךְ, וְעַל אַף שֶׁאֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים הִיא מִמִּנְיַן הַמִּצְווֹתראה לקמן בבאור מצוה קל"ד. , אוּלָם לְגַבֵּיהֶם נֶחְשֶׁבֶת לַעֲבֵרָה. וְכֵן הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת בִּטּוּי עַל דָּבָר שֶׁעָשָׂה אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה - אָמְנָם יָכֹל לְקַיֵּם מִצְווֹת "וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ"דברים י', כ'. וראה תמורה (ג' ע"ב). , אוּלָם בְּפֹעַל לֹּא עָמַד בִּדְבָרָיו וְנִמְצָא מְחַלֵּל שָׁם שָׁמַיִם וְנוֹשְׂאוֹ לַשָּׁוְא. וְהַנִּשְׁבָּע שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עֵדוּת לַחֲבֵרוֹ –הֲרֵי זֶה מְנַסֶּה לְהִתְכַּחֵשׁ לִידִיעָתוֹ וְלִהְיוֹתוֹ בַּעַל כֹּחַ הַשְׁפָּעָה עַל הַזּוּלָת. כָּל אֵלּוּ אִבְּדוּ אֶת הַ"אֲנִי" הָאֲמִתִּי שֶׁבָּהֶם וְהָלְכוּ שׁוֹלָל אַחַר "אֲנִי" אַחַר שֶׁרָצוּ אוֹ שֶׁחָשְׁבוּ לִהְיוֹת.

וְלָכֵן תַּקָּנָתָם וְכַפָּרָתָם הִיא בְּכָךְ שֶׁיַּכִּירוּ אֶת עַצְמָם, וְיִדְבְּקוּ בְּמַעֲמָד וּבְדַרְגָּה בָּהּ הֵם נִמְצָאִים, וְלֹא יְנַסּוּ לִהְיוֹת מַה שֶּׁהֵם אֵינָם. אִם עָנִי אַתָּה – הָבֵא קָרְבַּן עָנִי, וְאִם עָשִׁיר אַתָּה – הָבֵא קָרְבַּן עָשִׁיר. הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ חָפֵץ בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ אַתָּה, וְאַף אִם זֶה יוֹתֵר, כִּי לִפְעָמִים יוֹתֵר מִדֵּי זֶה פָּחוֹת בִּבְחִינַת "כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ"סנהדרין (פ"ח ע"ב). וכן מצינו בחז"ל שציוו (כתובות נ"ב ע"ב) שאין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהם מפני תקון העולם, מה שמלמדנו שלא תמיד העשייה מעבר היא טובה ונכונה ורצויה, והבן. .

בַּתַּלְמוּד מוּבָא פִּתְגָּם שֶׁהָיָה שָׁגוּר בְּפִי חַכְמֵי יַבְנֶה: "אֲנִי בְּרִיָּה וַחֲבֵרִי בְּרִיָּה (פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: אֲנִי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּרִיָּה אֲנִי, וְכֵן חֲבֵרִי שֶׁהוּא עַם הָאָרֶץ בְּרִיָּה הוּא), אֲנִי מְלַאכְתִּי בָּעִיר וְהוּא מְלַאכְתּוֹ בַּשָּׂדֶה, אֲנִי מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתִּי וְהוּא מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתִּי, כָּךְ אֲנִי אֵינִי מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתּוֹ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֲנִי מַרְבֶּה וְהוּא מַמְעִיט – שָׁנִינוּ אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם"ברכות (י"ז ע"א). . וּבֵאֵר הַמַּהַרְשָׁ"א בַּמָּקוֹם שֶׁחָכְמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא מֵהַדְּבָרִים הַנִּגְזָרִים בִּשְׁעַת בְּרִיאָתוֹכמבואר בנדה (ט"ז ע"ב) שמלאך הממונה על ההריון שואל מהקב"ה "טפה זו מה תהא עליה... חכם או טיפש?". , וְלָכֵן אָדָם הָעוֹסֵק כְּפִי יְכָלְתּוֹ בַּתּוֹרָה וְלוּ בִּמְעַטוכמובן שהדגש הוא על "כפי יכלתו". שאם יש ביכלתו לעסוק בתורה הרבה והוא עוסק בה מעט לא ינקה ביום הדין, אולם אם אין ביכלתו לעסוק הרבה מחמת עול הפרנסה או חלישות שכלו וכיוב"ז אזי מתקיים בו הכלל של "אחד המרבה ואחד הממעיט". , אִם הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בִּמְעַט הַזֶּה לַשָּׁמַיִם, הֲרֵי שֶׁשְּׂכָרוֹ שָׁוֶה לִשְׂכָרוֹ שֶׁל הַמַּרְבֶּה. וְהַלֶּקַח הַמּוּפָק מִדִּבְרֵי קֹדֶשׁ אֵלּוּ הוּא שֶׁאֵין לִי לְהִתְגַּדֵּר בִּמְלֶאכֶת חֲבֵרִי, וּלְנַסּוֹת לִהְיוֹת מַה שֶּׁלֹּא אֲנִי, אֶלָּא חוֹבָתִי הִיא לִדְבֹּק בְּמַטָּרָה וּבַיַּעַד שֶׁלִּי, וְלִהְיוֹת לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאֲנִי. שֶׁכֵּן מָה הַתּוֹעֶלֶת אִם אֶעֱשֶׂה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מֵחוֹבָתִי וּמִסַּמְכוּתִי?

כָּל אֶחָד קִבֵּל מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת הַכֵּלִים הַמַּתְאִימִים לוֹ, וְאִתָּם עָלָיו לְבַצֵּעַ אֶת מְלַאכְתּוֹ וּשְׁלִיחוּתוֹ נֶאֱמָנָה. כֵּיצַד נָגִיב בִּרְאוֹתֵנוּ קַבְּלַן בִּנְיָן הַמְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת בִּנְיַן גּוֹרֵד שְׁחָקִים בְּסַכִּין נִתּוּחִים וּבְפִּינְצֶטָה? וְכֵיצַד נִסְתַּכֵּל עַל רוֹפֵא הַנִּגָּשׁ לְרַפֵּא אֶת מְטֻפָּלוֹ עִם גַּרְזֶן וּמַסּוֹר חַשְׁמַלִּי? וַדַּאי לֹא הָיִינוּ חֲפֵצִים בְּקַבְּלָן שֶׁכָּזֶה, וְלֹא בְּרוֹפֵא שֶׁכְּמוֹתוֹ (וַעֲלֵיהֶם אָכֵן נִתָּן לְהַמְלִיץ אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל "כָּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן מִתְמַסְכֵּן"יבמות ס"ג ע"ב. , וְ"הַטּוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים לַגֵּיהִנֹּם"קידושין (פ"ב ע"א). ). אַךְ הַאִם לֹא דּוֹמִים אָנוּ לִפְעָמִים לְאוֹתוֹ קַבְּלָן אוֹ רוֹפֵא, בְּבַקְּשֵׁנוּ לִהְיוֹת כְּמוֹ פְּלוֹנִי אוֹ אַלְמוֹנִי, וְלַעֲשׂוֹת יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת מֵהַמְיֹעָד וְהַמַּתְאִים לָנוּ?! חוֹבָתֵנוּ לִזְכֹּר שֶׁלֹּא רוֹב הַמַּעֲשֶׂה הוּא שֶׁמַּגְבִּיהַּ אֶת מַעֲמָדֵנוּ, וְלֹא מִעוּטוֹ הוּא שֶׁמּוֹרִיד אֶת עֶרְכֵּנוּ. אֶלָּא כַּוָּנַת הַלֵּב הִיא הַמַּכְרִיעָה, וְרַק עַל פִּיהָ דָּנִים וּמוֹדְדִים אֶת מַעֲשֵׂינוּ בַּמְּרוֹמִים.

כָּךְ דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל בַּתַּלְמוּד עַל הַפָּסוּק "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן"ישעיה נ"ט, י"ז. – מַה שִּׁרְיוֹן זֶה כָּל קְלִפָּה וּקְלִפָּה מִצְטָרֶפֶת לְשִׁרְיוֹן גָּדוֹל, אַף צְדָקָה כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹלבבא בתרא (ט' ע"ב). . וּבֵאֵר בַּעַל "נֹעַם הַמִּצְווֹת"להג"ר נפתלי קרעצמער זצ"ל, עיין שם (חלק ב') בבאור מצוה קכ"ג. שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לִצְדָקָה הַנֶּאֱסֶפֶת לְמַטָּרָה מְסֻיֶּמֶת, כְּשֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן סְכוּם פָּעוּט כְּפִי יְכָלְתּוֹ, עַד שֶׁמִּצְטָרֵף הַכֹּל לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל, וְיָכוֹל אָדָם לַחֲשֹׁב לְעַצְמוֹ מַה כְּבָר נָתַתִּי? סַךְ הַכֹּל פְּרוּטָה אוֹ שְׁנַיִם! עַל כָּךְ אוֹמְרִים חֲזַ"ל שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַשִּׁרְיוֹן אָמְנָם גָּדוֹל וְחָזָק, אַךְ כָּל קְלִפָּה וּקְלִפָּה שֶׁבּוֹ נִקְרֵאת "שִׁרְיוֹן" בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כָּךְ גַּם בִּצְדָקָה אָמְנָם נִדְרָשׁ סַךְ גָּדוֹל, אוּלָם כָּל מִי שֶׁנָּתַן כְּפִי יְכָלְתּוֹ וְלוּ פְּרוּטָה אַחַת, הֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב לוֹ שֶׁנָּתַן אֶת כָּל הַסְּכוּם הַנִּדְרָשׁ.

וְאֶת זֹאת לָמְדוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל מִמִּצְוַת הַקָּרְבָּנוֹת: בְּקָרְבַּן הַבְּהֵמָה נֶאֱמַר "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ", וְאַף בְּעוֹלַת הָעוֹף נֶאֱמַר "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ", וְאַף בְּקָרְבַּן הַמִּנְחָה נֶאֱמַר "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ". לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִםמנחות (ק"י ע"א). . תַּפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל הַ"כַּמָּה", אַל תִּתְיַחֵס לַכַּמּוּת, תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֶׂיךָ יוֹצְאִים מִן הַלֵּב וְיַעֲלֶה לְךָ הַדָּבָר לְרֵיחַ נִחוֹחַ לִפְנֵי ה'.

וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר הֶחָכָם בָּאָדָם: "מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכַל"קהלת ה', י"א. וראה בגמרא במנחות (שם) שהביאו פסוק זה כסימוכין להנ"ל. , רָצָה לוֹמַר הָעוֹבֵד כְּשֶׁמַּגִּיעַ סוֹף הַיּוֹם, שָׁב הוּא לְבֵיתוֹ וְסוֹעֵד אֶת לִבּוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן עוֹלֶה הוּא עַל יְצוּעוֹ וְנָם אֶת שְׁנַת הַלַּיְלָה שֶׁלּוֹ. בְּעֵת שֶׁיָּשֵׁן הוּא, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ אִם אָכַל הַרְבֵּה אוֹ מְעַט, אֹכֶל כָּזֶה אוֹ אַחֵר. הָעִקָּר שֶׁבְּסוֹפָם שֶׁל דְּבָרִים הִגִּיעַ לִשְׁעַת מְנוּחָתוֹ לְאַחַר יוֹם שֶׁל עָמָל וַעֲבוֹדָה בּוֹ מִלֵּא אֶת מְלַאכְתּוֹ נֶאֱמָנָה. כָּךְ הֵם הַדְּבָרִים לְגַבֵּינוּ: בָּעוֹלָם הַבָּא לֹא מֻרְגָּשׁ אִם הָיִיתָ הָרַב הָרָאשִׁי אוֹ אֶחָד מִן הַמִּנְיָן, אִם לָבַשְׁתָּ שָׁחֹר לָבָן אוֹ יָרֹק וּתְכֵלֶת, אִם סִיַּמְתָּ אֶת הַשַּׁ"ס אוֹ אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים. בָּעוֹלָם הַבָּא לֹא מַכְרִיעִים עַל פִּי הַקְּרִיטֶרְיוֹנִים הַלָּלוּ. הָעִקָּר שֶׁהִגַּעְתָּ לָעוֹלָם הַבָּא לְאַחַר עָמָל וַעֲבוֹדָה, לְאַחַר שֶׁעָשִׂיתָ אֶת הַמֻּטָּל עָלֶיךָ.

וְאֶת זֹאת לָמַדְנוּ מִקָּרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. תִּבְנֶה אֶת עַצְמְךָ לְפִי מִי שֶׁאַתָּה, לְפִי מַה שֶּׁבִּיכָלְתְּךָ. וּמַה שֶּׁמֵעֵבֶר לִיכָלְתְּךָ - הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֵינוֹ קַיָּם. לָכֵן אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה