אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

פרדס רימונים - חלק ב

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ

מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַחוֹטֵא בְּאֶחָד מֵאַרְבַּעַת הַחַטָּאִים הַמְּנוּיִים כָּאן שֶׁיָּבִיא לְכַפָּרָתוֹ קָרְבָּן, וְהוּא הַנִּקְרָא "קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד"ונקרא כך על כי לא יעמוד במין אחד קבוע, אלא יביא מזה המין פעם ומזה המין פעם, הכל לפי השגת יד החוטא שנתחייב בהבאת הקרבן. הרמב"ם בספר המצוות (מצוה ע"ב). ואמנם גם המצורע והיולדת מביאים קרבן עולה ויורד, אולם אותם נביא אי"ה במקומם ובמצוותם. . וְהָעֲבֵרוֹת עֲלֵיהֶן מִתְחַיֵּב לְהָבִיא קָרְבָּן זֶה הֵן: הַנִּכְנָס לַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁגָגָה בִּהְיוֹתוֹ טָמֵא בְּאָב הַטֻּמְאָהרמב"ם הלכות ביאת המקדש (פרק ג' הלכה י"ב). , וְהָאוֹכֵל מִבְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּהְיוֹתוֹ טָמֵא בְּאָב הַטֻּמְאָהמשנה בריש כריתות, והובא ברמב"ם הלכות פסולי המוקדשין (פרק י"ח הלכה י"ג). , וְהַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת בִּטּוּי לַשֶּׁקֶר בִּשְׁגָגָהשבועות (ל"א ע"ב) ורמב"ם הלכות שבועות (פרק א' הלכה ג'). , וְהַנִּשְׁבָּע שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עֵדוּת לַחֲבֵרוֹ לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדֵעַ – בֵּין בְּמֵזִיד וּבֵין בִּשְׁגָגָהבגמרא (שם) וברמב"ם (שם הלכה י"ב – י"ג). . עַל כָּל אַחַת מֵהָעֲבֵרוֹת הַלָּלוּ הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ: אִם עָשִׁיר הוּא – מֵבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה בִּלְבַד. וְאִם עָנִי הוּא – מֵבִיא עוֹף אוֹ קֶמַח בִּלְבַד. וְאִם הָיָה עָשִׁיר וְהֶעֱנִי אוֹ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר הַכֹּל הוֹלֵךְ לְפִי שְׁעַת הַהַקְרָבָהכריתות (כ"ז ע"ב) ורמב"ם הלכות פסולי המוקדשין (פרק ה' הלכה ט'). עיין שם מה דינו של אדם שכבר הפריש קרבנו ולאחר מכן העשיר או העני כיצד עליו לנהוג, ואכמ"ל. .

לִמְּדוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁבְּכָל עֲבֵרוֹת אֵלּוּ אֵינוֹ חַיָּב קָרְבָּן אֶלָּא בְּאֹפֶן שֶׁיָּדַע בִּתְחִלָּה אֶת טֻמְאָתוֹ וְאִסּוּרוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן נֶעְלַם וְנִשְׁכַּח הַדָּבָר מִמֶּנּוּ וַעֲשָׂאוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן חָזַר וְנִזְכַּר - הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּקָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. אֲבָל אִם לֹא יָדַע כְּלָל מִלִּפְנֵי כֵּן, אוֹ שֶׁיָּדַע גַּם בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה, אוֹ שֶׁהָיָה אָנוּס – בְּכָל אֵלּוּ לֹא נִתְחַיֵּב בְּקָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵדשבועות פרק ראשון. וראה שם שמבארת הגמרא באופנים שאינו חייב בקרבן מה מכפר לו על מעשיו. והובא ברמב"ם הלכות שגגות (פרק י"א), עיין שם פרוט החייבים והפטורים. .

הַחַיָּבִים בְּקָרְבָּנוֹת אֵלּוּ הֵם כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵלוהאשה שנתחייבה קרבן בעלה מביאה בשמה, כמבואר בנדרים (ל"ה ע"ב) וברמב"ם הלכות שגגות (פרק י' הלכה ו'). , לְרַבּוֹת הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וְהַהֶדְיוֹטכן כתב הרמב"ם בהלכות שגגות (שם הלכה ז'), ודלא כהראב"ד שחלק לפטור בחלק ממקרים, ראה בכסף משנה שם שכתב לבאר באורך ראיותיהם וטעמם. , מִלְּבַד קָרְבָּן עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת שֶׁאֵינָהּ שַׁיֶּכֶת אֶלָּא בְּאִישׁ וְלֹא בְּאִשָּׁה, בִּהְיוֹת שֶׁהָאִשָּׁה אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת בִּמְסִירַת עֵדוּת, כַּמְבֹאָר לְעֵילבמצוה קכ"ב. עיין שם. . וְהַמִּתְחַיֵּב בְּקָרְבָּן זֶה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְאֵינוֹ מְבִיאוֹ הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מֵהַתּוֹרָה.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה