אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – עֲשֵׂה זֹאת בְּעַצְמְךָ

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – עֲשֵׂה זֹאת בְּעַצְמְךָ

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

אֵשֶׁת הָאָח נֶאֶסְרָה עַל הָאָדָם לְעוֹלָם, בֵּין בְּחַיֵּי אָחִיו וּבֵין לְאַחַר מוֹתוֹ, מִלְּבַד מִבְּמִקְרֶה שֶׁל יִבּוּם, מַה שֶּׁבָּא לְהַחְדִּיר בְּלִבֵּנוּ וּלְהַטְבִּיעַ בְּנַפְשֵׁנוּ אֶת הַתּוֹבָנָה שֶׁאֵין לָאָדָם לְבַקֵּשׁ וּלְהִזְדַּקֵּק לַזּוּלָת, אֶלָּא יַעֲמֹל וְיִתְיַגֵּעַ בְּעַצְמוֹ לְהַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ מִבְּלִי לְהִצְטָרֵךְ לְעֶזְרָתָם וּלְטוֹבָתָם שֶׁל אֲחֵרִים.

כָּךְ הֵעִידוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל עַל רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁמִּיָּמָיו לֹא בָּצַע עַל פְּרוּסָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ, וְשֶׁמִּיּוֹם שֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ לֹא נֶהֱנָה אַף מִסְּעוּדַת אָבִיוחולין ז' ע"ב. . וְנִרְאֶה שֶׁרַבּוֹתֵינוּ הֵעִידוּ בְּדַוְקָא עַל שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ, הַמְלַמְּדִים כִּי רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר הֵבִין שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לְהִסְתַּדֵּר בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ אָסוּר לוֹ לְהִתָּלוֹת וּלְהִשָּׁעֵן עַל אֲחֵרִים, וַאֲפִלּוּ בַּדָּבָר הַקָּטָן וְהַשּׁוּלִי בְּיוֹתֵר כְּמוֹ פְּרוּסַת לֶחֶם, וַאֲפִלּוּ בְּמַעֲרֶכֶת הַיְחָסִים הַקְּרוֹבָה וְהַדּוֹאֶגֶת בְּיוֹתֵר כְּמוֹ הָאָב לִבְנוֹ. גַּם בְּמַצָּבִים שֶׁכָּאֵלּוּ אֵין לָאָדָם לְהִתָּלוֹת עַל הַזּוּלָת כָּל עוֹד יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהִסְתַּדֵּר לְבַדּוֹ.

אָדָם שֶׁרָגִיל לְבַקֵּשׁ טוֹבוֹת מֵהַזּוּלָת בְּלִי גְּבוּל – סוֹף שֶׁיִּמָּאֵס וִיאַבֵּד אֶת עֶרְכּוֹ. כִּי אֵין מִצְוָה לַעְזֹר וּלְסַיֵּעַ לְמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹזֵר לְעַצְמוֹ, וּבְרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁעמשלי י', י"ט. , וּבִרְבוֹת הַיָּמִים יָקוּצוּ חֲבֵרָיו בְּבַקָּשׁוֹתָיו וּבְטֹרַח חֲפָצָיו וְאַט אַט יַרְחִיקוּ אֶת עַצְמָם מֵחֶבְרָתוֹ וְיִמָּנְעוּ מִלִדְּרֹשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ וּבְטוֹבָתוֹ. וְרַבֵּנוּ הַחֲזוֹן אִישׁ זַצוּקָ"ל הֵיטִיב לְהַבִּיעַ זֹאת בְּאַחַת מֵאִגְרוֹתָיו בְּאָמְרוֹ: "אִם רְצוֹנְךָ לְבַקֵּשׁ דָּבָר מֵאֵת רֵעֲךָ, שְׁקֹל בַּפֶּלֶס אִם תָּפִיק בַּקָּשָׁתְךָ. וְאַל תֹּאמַר: מַה מִּנִּי יַהֲלֹךְ אִם אֶשְׁאֲלֵהוּ וְיִמָּנַע מְבֻקָּשִׁי? דַּע, כִּי הַרְבֵּה הִפְסַדְתָּ בְּמַעֲשֶׂיךָ, כִּי אֵינְךָ בָּטוּחַ בְּעַצְמְךָ מֵהֶעָרַת כַּעַס הַלֵּב עַל מֵאוּן אָחִיךָ, וְגַם בְּלֵב רֵעֲךָ מִתְגַּנֵּב כִּי לִבְּךָ עָלָיו, וְאַתָּה בֵּין אַחִים הִפְרַדְתָּ, וְהִרְבֵּיתָ שִׂנְאַת חִנָּם. וּמִי שֶׁדְּבָרָיו קַלִּים וְרָגִיל בְּבַקָּשׁוֹת – הוּא שׂוֹנֵא וְשָׂנְאוּי!"קובץ אגרות מרבינו החזון איש זצוק"ל (חלק ג' עמוד קנ"ג). עכל"ק.

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בְּסִפְרוֹ: "כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו"משלי י', כ"ו. . וּבֵאֵר הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זִיעָ"א שֶׁאָדָם הַמְבַקֵּשׁ לִפְתֹּחַ אֶת הַתֵּאָבוֹן אִם יִשְׁתֶּה חֹמֶץ אֲזַי לֹא רַק שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה לַאֲכִילָה, אֶלָּא אַף לֹא יוּכַל לֶאֱכֹל כְּלָל מֵחֲמַת קִהוּי הַשִּׁנַּיִם. וְאָדָם הֶחָפֵץ לִרְאוֹת הֵיטֵב וְיַדְלִיק מְדוּרָה שֶׁתָּאִיר לוֹ אִם יַדְלִיקֶנָּה מֵעֵצִים לַחִים הַמַּעֲלִים עָשָׁן לֹא רַק שֶׁלֹּא תָּאִיר לוֹ, אֶלָּא גַּם תִּכְהֶה וְתַחְלִישׁ אֶת רְאִיָּתוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ מִלִּפְנֵי כֵן. כָּךְ גַּם הַשּׁוֹלֵחַ שָׁלִיחַ לַעֲשׂוֹת דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ לְעוֹלָם לֹא יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִיחַ אֶת הַדָּבָר כְּמוֹתְךָ, וְלֹא יִשְׁתַּדֵּל עַל הַצְלָחַת הָעִנְיָן כְּמוֹתְךָ, וְיִתְמַהְמַהּ בִּשְׁלִיחוּתוֹ וּבָא לְתַקֵּן וְנִמְצָא מְקַלְקֵל, לָכֵן אִם יָכוֹל אַתָּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר בְּעַצְמְךָ לָמָּה תְּבַקְּשֵׁהוּ מִזּוּלָתְךָ?!

חַכְמֵי הַתַּלְמוּד זָ"ל הֶעֱנִיקוּ לָנוּ עֵצוֹת רַבּוֹת לַחַיִּים, וּבְאַחַד הַמְּקוֹמוֹת אָמְרוּ שֶׁמּוּטָב לָאָדָם לַעֲסֹק בְּהַפְשָׁטַת עוֹרוֹת וְלֹא לְהִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וּכְשֶׁתֵּצֵא לַדֶּרֶךְ אֲפִלּוּ הִיא קְרוֹבָה קַח מְזוֹנוֹתֶיךָ עִמְּךָ, וַאֲפִלּוּ הַמְּזוֹנוֹת בְּזוֹל עִם כָּל זֹאת קָחֶם עִמְּךָ, וְאַל תְּהֵא רָגִיל לִשְׁתּוֹת סַמִּים הַמְמַכְּרִיםפסחים (קי"ג ע"א). . וְנִרְאָה מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁלְּכָל הָעֵצוֹת הַלָּלוּ מְכַנֶּה אֶחָד מְשֻׁתָּף וְהוּא שֶׁתַּעֲשֶׂה הַכֹּל עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לְבַקֵּשׁ טוֹבָה מֵהַזּוּלָת, וְשֶׁלֹּא תְּהֵא תָּלוּי וְצָרִיךְ לְעֶזְרָתָם! וְעַל זוֹ הַדֶּרֶךְ נִתָּן לְפָרֵשׁ בְּדֶרֶךְ צַחוּת אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל "חַי הַנּוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ"שבת (צ"ד ע"א). דְּהַיְנוּ אָדָם חַי הוּא אָדָם שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ נִשְׁעָן וְנִסְמָךְ עַל אֲחֵרִים. כִּי אָדָם שֶׁאֵינוֹ פּוֹעֵל וְעוֹשֶׂה לְמַעַן עַצְמוֹ מִמֵּילָא מְאַבֵּד אֶת הָאִישִׁיּוּת וְאֶת הַ"אֲנִי" שֶׁלּוֹ, וּמִמֵּילָא לֹא יִהְיוּ לוֹ שׁוּם סִפּוּק וַהֲנָאָה מֵעַצְמוֹ וּמֵחַיָּיו. וּכְפִי שֶׁלִּמְּדָנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ"תהלים קכ"ח, ב'. שֶׁאֹשֶׁר וְטוֹב אֲמִתִּי זֶה רַק כְּשֶׁאָדָם מִתְיַגֵּעַ וְעוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל שֶׁרוֹצֶה אָדָם בְּקַב אֶחָד שֶׁלּוֹ יוֹתֵר מִבְּתִשְׁעָה קַבִּין שֶׁל חֲבֵרוֹאימרת רב כהנא בבבא מציעא (ל"ח ע"א). וכן אמר שלמה המלך בקהלת (ה', י"א) "מתוקה שינת העובד", וכנ"ל. , לְלַמֶּדְךָ שֶׁגְּדוֹלָה וְרַבָּה הִיא שַׁלְוָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל זֶה הַמְּמַלֵּא אֶת צְרָכָיו בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ.

בַּמִּדְרָשׁ מְסֻפָּר עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שֶׁבִּקֵּשׁ לְנַדֵּב דָּבָר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. יָצָא לַמִּדְבָּר וּמָצָא אֶבֶן גְּדוֹלָה, סִתְּתָהּ וְשִׁיְּפָה וּמֵרְקָהּ, וּבִקֵּשׁ לִשְׂכֹּר סַבָּלִים שֶׁיַּעֲלוּהָ בַּעֲבוּרוֹ לִירוּשָׁלַיִם. נִזְדַּמְּנוּ לוֹ חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וּבִקְּשָׁם אִם יוּכְלוּ לְהַעֲלוֹת לוֹ אֶת הָאֶבֶן לִירוּשָׁלַיִם, אַךְ הַלָּלוּ דָּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְלֹא הָיָה בְּיָדוֹ, וְלָכֵן פְּטָרוּהוּ וְהָלְכוּ. זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים בִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם וּבִקְּשָׁם שֶׁיַּעֲלוּ לוֹ אֶת הָאֶבֶן לִירוּשָׁלַיִם, אָמְרוּ לוֹ תֵּן לָנוּ חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְאָנוּ מַעֲלִים אוֹתָהּ עֲבוּרְךָ לִירוּשָׁלַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתִּתֵּן אֶצְבַּעֲךָ עִמָּנוּ. נָתַן אֶצְבָּעוֹ עִמָּהֶם וּלְפֶתַע נִמְצְאוּ עוֹמְדִים בִּירוּשָׁלַיִם. בִּקֵּשׁ לִיתֵן לָהֶם שְׂכָרָם וְלֹא מְצָאָם, נִכְנַס לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאַל עַל זֹאת, אָמְרוּ לוֹ כִּמְדֻמֶּה שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הֶעֱלוּ אַבְנְךָ לְכָאןמעשה זה הובא במדרש רבה קהלת (פרק א'). . עכ"ל הַמִּדְרָשׁ. וּשְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת יֵשׁ לִשְׁאֹל בַּדָּבָר:

אָ – הֲרֵי לְרַבִּי חֲנִינָא לֹא הָיוּ מְצוּיִים מָעוֹת לְשַׁלֵּם, וְלָכֵן הָרִאשׁוֹנִים לֹא לָקְחוּ אֶת אַבְנוֹ, וְאִם כֵּן הֵיאַךְ הִסְכִּים לָאַחֲרוֹנִים שֶׁגַּם כֵּן דָּרְשׁוּ אֶת אוֹתוֹ הַתַּשְׁלוּם בִּזְמַן שֶׁלֹּא הָיָה הַדָּבָר בְּיָדוֹ?

ב – מַה צֹּרֶךְ הָיָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְבַקֵּשׁ מֵרַבִּי חֲנִינָא שֶׁיִתֵּן אֶצְבָּעוֹ עִמָּהֶם? וְכִי זֶה מַה שֶּׁעָזַר לָהֶם לְהוֹבִיל אֶת הָאֶבֶן לִירוּשָׁלַיִם בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ?!

וְהַתְּשׁוּבָה לִשְׁתֵּי הַתְּמִיהוֹת הַלָּלוּ הִיא שֶׁכָּל דָּבָר בַּחַיִּים דּוֹרֵשׁ מַאֲמָץ אִישִׁי שֶׁל הָאָדָם עַצְמוֹ, וּבִלְעֲדֵי כֵּן לֹא יַצְלִיחַ הָאָדָם בְּשׁוּם דָּבָר בַּחַיִּים. וְאֶת הַכְּלָל הַזֶּה יָדְעוּ גַּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא וְגַם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְלָכֵן כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ הָרִאשׁוֹנִים שָׂכָר שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדוֹ יָדַע רַבִּי חֲנִינָא שֶׁלֹּא מֵהֶם תֵּצֵא הַיְשׁוּעָה, כֵּיוָן לֹא הָיָה לוֹ מִמַּה לְּשַׁלֵּם וְאִם כֵּן בְּמַה יֵּצֵא יְדֵי חוֹבַת הִשְׁתַּדְּלוּת? לָכֵן הֶעְדִּיף שֶׁלֹּא לְהַתְחִיל עִמָּהֶם כְּלָל. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּאַחֲרוֹנִים שֶׁבִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ גַּם לִיתֵן אֶצְבָּעוֹ – אֶת זֶה יָכֹל רַבִּי חֲנִינָא לַעֲשׂוֹת, וְלָכֵן הֵחֵל עִמָּהֶם בִּמְלָאכָה וְהֶאֱמִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַשְׁלִימֶנָּה לוֹ. וְאָכֵן בְּכֹחַ אוֹתָהּ הִשְׁתַּדְּלוּת עַצְמִית שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא נֶעֶשְׂתָה לוֹ קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ, וְאַף שָׂכַר לְאוֹתָם הַמַּלְאָכִים לֹא הָיָה צָרִיךְ הוּא לְשַׁלֵּם. לְלַמֶּדְךָ שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם בַּעֲבוּר עַצְמוֹ הִיא הַמּוֹעֶלֶת וְהַמְסֻגֶּלֶת בְּיוֹתֵר, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָםמשלי י"ב, ט"ו. .

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה