רָמַז הַכָּתוּב – עֲלֵה יָרֹק
מֵאַזְהָרָה זוֹ שֶׁל אֲכִילַת הַשְּׁרָצִים שֶׁנִּתְהַוּוּ בַּפֵּרוֹת וּפֵרְשׁוּ נִתָּן לִלְמֹד רֶמֶז יָקָר וְחָשׁוּב לְכָל יְהוּדִי וִיהוּדִיָּה, בְּעִנְיַן חוֹבַת הַקֶּשֶׁר הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּלְמִצְווֹתֶיהָ. שֶׁכֵּן פֶּלֶא גָּדוֹל הוּא שֶׁתּוֹלַעַת שֶׁנּוֹצְרָה בְּתוֹךְ הַפְּרִי מֻתֶּרֶת בָּאֲכִילָה, וְאִלּוּ בָּרֶגַע שֶׁתִּפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ לְבַחוּץ מִיָּד תֵּאָסֵר בְּאִסּוּר חָמוּר מִן הַתּוֹרָה. שֶׁהֲרֵי לִכְאוֹרָה מַה נִּשְׁתַּנְּתָה זוֹ בִּיצִיאָתָהּ?! וַהֲלֹא זוֹ אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת וְאַף בְּלִי שִׁנּוּי אַדֶּרֶת? אִם כֵּן עַל מָה מָצְאָה הַתּוֹרָה לְנָכוֹן לְאָסְרָהּ עָלֵינוּ בָּאֲכִילָה?!
וְנִרְאֶה לִרְמֹז בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה נִקְרֵאת "עֵץ חַיִּים"משלי ג', י"ח. וברכות (ל"ב ע"ב). , וְהַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם הֵם בִּבְחִינַת הַפֵּרוֹת אוֹתָם מֵנִיב הָאָדָם בָּעוֹלָםכלשון חז"ל "אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה וכו'". , וְכָל זְמַן שֶׁשָּׁרוּי הָאָדָם בְּתוֹךְ מַעְגַּל הַקְּדֻשָּׁה הַזֶּה הֲרֵי הוּא טָהוֹר וְכָשֵׁר וְהָגוּן. אַךְ בֵרֶגַע שֶׁפּוֹרֵשׁ הָאָדָם מִמְּקוֹר חַיִּים זֶה מִיָּד נִטְמָא וְנַעֲשֶׂה מְרֻחָק וּמְשֻׁקָּץ לַכֹּל, שֶׁכְּלָל גָּדוֹל לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "כָּל הַמְחֻבָּר לְטָהוֹר – טָהוֹר"בבא קמא (צ"ב ע"ב). ובספר "תפארת היהודי" הובא שהרה"ק רבי שמחה בונים מפשיסחא זיע"א שאל פעם את היהודי הקדוש מפשיסחא זיע"א כיצד יתכן שאמרו חכמים שהמחובר לטהור – טהור, בזמן הטהור היה פרוש ומובדל מהבלי העולם הזה ועבד כל ימיו את הבורא במסירות נפש עצומה, ואילו זה אך התחבר לו וכבר נהיה טהור כמוהו?! והשיב לו הרה"ק כי להיות מחובר באמת לטהור זו עבודה גדולה וקשה יותר מלהיות טהור בעצמו!!! ודפח"ח. , לָכֵן כָּל זְמַן שֶׁאָדָם עוֹד מְחֻבָּר לְעֵץ הַחַיִּים וְיוֹנֵק מִמֶּנּוּ עוֹד יָכוֹל לְהָנִיב פֵּרוֹת טוֹבִים בָּעוֹלָם, אֲבָל מֵרֶגַע שֶׁעוֹזֵב וּפוֹרֵשׁ חָלִילָה מִמְּקוֹר חַיּוּתוֹ מִיָּד נַעֲשֶׂה כְּשֶׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץולכן אמר רבי טרפון לרבי עקיבא (קידושין ס"ו ע"ב) "הפורש ממך כפורש מן החיים", שהתורה וחכמיה הם כל חיותו של האדם, וכמו שכתוב (קהלת ז', י"ב) "החכמה תחיה בעליה". .
הַרְאִיתֶם פַּעַם עָלֶה יָרֹק הַמִּתְנַתֵּק מִמְּקוֹר חַיּוּתוֹ? אָמְנָם מְשֻׁחְרָר הוּא מִכָּל רֶסֶן וּכְבָלִים, מְטַיֵּל הוּא לְאִטּוֹ בֵּין הַשְּׁבִילִים וּמְרַחֵף מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֵין מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה, מַמָּשׁ "עוֹשֶׂה חַיִּים" וְ"רוֹאֶה עוֹלָם" – חָפְשִׁי וּמְאֻשָּׁר. אַךְ בַּחֲלוֹף כַּמָּה יָמִים לְפֶתַע נִרְאִים בּוֹ סִימָנִים שֶׁל יַבְשׁוּת, תֹּאַר פָּנָיו מַחְשִׁיךְ וְגוֹן עוֹרוֹ דּוֹהֶה, כָּל יַרְקוּת וְחַיּוּת שֶׁהָיְתָה בּוֹ – חוֹלֶפֶת וְנֶעֱלֶמֶת לַחֲלוּטִין, וְאֶת מְקוֹמָהּ תּוֹפֶסֶת הַכְּמִישָׁה וְהַנִּבְלוּת, הָעֶצֶב וְהַדִּכָּאוֹן. כָּךְ הוֹלֵךְ וּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ עַד שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים תִּמְצָאֵהוּ מוּטָל בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים יַחַד עִם עוֹד "נוֹשְׁרִים" כָּמוֹהוּ, שֶׁאִבְּדוּ כָּל טַעַם מֵחַיֵּיהֶם וּמְצַפִּים לְאֵיזֶה עוֹבֵד עִירִיָּה שֶׁיּוֹאִיל בְּטוּבוֹ לַהֲרִימָם וּלְאָסְפָם לְפַח אַשְׁפָּה.
כָּךְ נִתָּן לִרְאוֹת בְּדוֹרֵנוּ, ה' יְרַחֲמֵנוּ וַיִּשְׁמְרֵנוּ, עָלִים יְרֻקִּים וְחַיִּים, בַּחוּרֵי חֶמֶד בְּנֵי תּוֹרָה עֲסִיסִיִּים, כִּבְנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּמְהַלְּכִים, בְּבִגְדֵי מַלְכוּת מְהֻדָּרִים, כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'ישעיה ס"א, ט'. . אַךְ מִסִּבּוֹת כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרוֹת, שֶׁעַל פִּי רוֹב גַּם לָהֶם לֹא נִרְאוֹת, מִתְנַתְּקִים מִמְּקוֹר חַיּוּתָם, מֵהָאוֹר וּמֵהַקְּדֻשָּה שֶׁבִּרְשׁוּתָם, עוֹזְבִים מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים, פּוֹשְׁטִים צוּרָה וְלוֹבְשִׁים סְחָבוֹת וּסְמַרְטוּטִים, מוֹכְרִים אֶת הַבְּכוֹרָה בְּעַד נְזִיד עֲדָשִׁים, וּבִן רֶגַע הוֹפְכִים חַיֵּיהֶם לְמַסֶּכֶת רְדִיפָה וְיִסּוּרִים, בִּמְקוֹם תְּפִלָּה בְּכֹחַ וּבְשִׂמְחָה – שְׁכוּבִים עַל עַרְשׂוֹתָם עַד לִשְׁעַת הַמִּנְחָה, בִּמְקוֹם לַעֲסֹק בְּתוֹרַת חַיִּים – מִתְעַסְּקִים בְּהַבְלֵי הֲבָלִים, בִּמְקוֹם לְיַגֵּעַ אֶת מֹחָם בַּתּוֹרָה – מִתְיַגְּעִים לִרְדֹּף אַחַר בַּחוּרָה, וּבִמְקוֹם לְהָכִין קָרְבָּן לְיוֹצְרָם – מַכְעִיסִים וּמַקְנִיאִים אֶת קוֹנָם.
וּבְסֵתֶר לִבָּם הַסָּגוּר, יוֹדְעִים גַּם יוֹדְעִים בְּבֵרוּר, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁעָזְבוּ אֶת עֵצָם, וְיָצְאוּ מִמְּקוֹר חַיּוּתָם, לֹא שִׂמְחָה וְלֹא אוֹר עַל פְּנֵיהֶם, לֹא בְּרָכָה וְלֹא הַצְלָחָה בִּידֵיהֶם, אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא קִבְּלוּ, וְאֶת הָעוֹלָם הַבָּא כְּבָר שִׁכְּלוּ. אָנָה יֵלְכוּ? אָנָה יִפְנוּ? לְמִי יִשְׁפְּכוּ אֶת לִבָּם? לְאָן יוֹלִיכוּ אֶת בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם וְאֵיךְ יוֹדוּ הָאֻמְלָלִים בְּטָעוּתָם? לַחְזֹר אֶל הָרַב לֹא נָעִים, וְאֵיךְ לְתַקֵּן אֶת טָעוּתָם לֹא יוֹדְעִים, שָׁנָה וּפֵרֵשׁ קָשֶׁה מִכֻּלָּם – קָשֶׁה לָהֶם שֶׁהִפְסִידוּ עוֹלָםפסחים (מ"ט ע"ב). וכמה פירושים בדבר, וכאן יתפרש שאדם שפירש מן התורה הוא עצמו קשה לו הדבר יותר מכל אחד אחר. , לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם מֵעַי מֵעַי עַל הֲרוּגֵיהֶם, אוֹי לָהֶם לְבָנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶםברכות (ג' ע"א). .
זֶהוּ גּוֹרָלָם שֶׁל עָלִים, שֶׁחָשְׁבוּ אֶת עַצְמָם לִגְדוֹלִים, שֶׁלֹּא הֵבִינוּ שֶׁעָלֶה לֹא גָּדֵל לְבַד, שֶׁזָּקוּק הוּא לְעֵץ מְיֻחָד, לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה בַּזְּמַן, לְרַב תּוֹמֵךְ וּלְיָדִיד נֶאֱמָן, לִדְבָרִים שֶׁנִּרְאוּ כְּמִטְרָד בְּדַרְכֵּנוּ, אַךְ הֵם אֵלּוּ שֶׁיִּצְּבוּ אֶת חַיֵּינוּ. אִם זָכִיתָ לְהִוָּצֵר וְלִגְדֹּל מִבִּפְנִים – זֶהוּ אוֹת שֶׁהִנְּךָ כָּשֵׁר וְטָהוֹר, לָכֵן אַל תִּטְעֶה אֶת טָעוּת חַיֶּיךָ, אַל תִּפְרֹשׁ מֵהַפְּרִי וְלוּ לְרֶגַע. הַקְפֵּד עַל כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, אֱחֹז חָזָק בְּעַמּוּדֵי הָעוֹלָם – אֵלּוּ הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה וּגְמִילוּת הַחֲסָדִיםכמאמר שמעון הצדיק באבות (פרק א' משנה ב') "על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". , וּבִזְכוּתָם תִּזְכֶּה בְּעֵזֶר ה' לְחַיִּים טוֹבִים וּמְאֻשָּׁרִים, בְּצֵל אִילָן גָּדוֹל וְנִפְלָא שֶׁעוֹד עָתִיד לְהוֹצִיא לְךָ פֵּרוֹת טוֹבִים וּמְתוּקִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.