רָמַז הַכָּתוּב – עוֹלָה לַה'
קָרְבַּן הָעוֹלָה נִקַּב בְּשֵׁם זֶה עַל שֶׁעוֹלֶה הוּא כֻּלּוֹ לַה' עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַראה אבות דרבי נתן (נוסחא א' פרק ד') שם אמרו שחביבה עולה יותר מכל הקרבנות, שהיא עולה כולה כליל לאשים, שנאמר "והקטיר הכהן את הכל המזבחה". . אַף חֶלְקִיק זָעִיר לֹא נוֹתַר מִמֶּנּוּ לִבְנֵי הָאָדָם, אֶלָּא כָּל כֻּלּוֹ עוֹלֶה וְנִשְׂרַף כָּלִיל לְמַעַן ה' וְלִכְבוֹדוֹכן דרשו בתורת כהנים (פרק א') על הפסוק "והקטיר הכהן את הכל" – לרבות הקרניים והטלפיים. מלמד שהיו מקריבים את כל כולו על גבי המזבח. . וּכְדֻגְמַת מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה כָּךְ נִדְרָשׁ מִן הָאָדָם לְהַקְרִיב אֶת כָּל כֻּלּוֹ עַל מִזְבַּח הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָכך הובא בילקוט "לקח טוב" על הפסוק "זכר תמים יקריבנו" – כשם שהאיש אם אינו תמים (שלם) אינו לרצון, כך הקרבן אם אינו כזה אינו לרצון. .
לֹא דַּי בְּכָךְ שֶׁיְּקַבֵּל יְהוּדִי עַל עַצְמוֹ תרי"ב מִצְווֹת וְעַנְפֵיהֶן, תּוֹלְדוֹתֵיהֶן וּגְזֵרוֹתֵיהֶן, בִּכְדֵי לְהַפְקִיעוֹ מֵהַגֶּדֶר שֶׁל "מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ". שֶׁכֵּן הוֹרוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּל שֶׁהֵסִיר מֵעָלָיו עֹל מִצְוָה אַחַת מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה וַחֲכָמֶיהָ, גַם אִם תְּהֵא מֵהַקַּלּוֹת שֶׁבָּהֶן, עִם כָּל זֹאת "מוּמָר" שְׁמוֹ, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲווֹנוֹ מִנְּשׂוֹאכן כתב רבינו יונה בספרו "שערי תשובה" בשער הראשון. . כִּי יְהוּדִי הוּא שְׁלֵמוּת, מִבְּלִי שׁוּם חֹסֶר כְּלָל. וְלוּ יֶחְסַר מִן הַשָּׁלֵם מְעַט שֶׁבִּמְעַט – שָׁלֵם כְּבָר לֹא יִקָּרֵא.
אָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹד ה' מִתּוֹךְ נְכוֹנוּת וּמְסִירוּת לַכֹּל. בְּכָל מַצָּב, בְּכָל מְחִיר, אֲנִי אֶת ה' לֹא עוֹזֵב. עֶבֶד נִרְצָע לַאֲדוֹן הַכֹּלוראה עוד בספרנו פרדס רמונים חלק א' (מצוה כ"ח) מש"כ בס"ד מעניין זה. . וְרַק עַל יְדֵי שֶׁמְּבַטֵּל אֶת יֵשׁוּתוֹ וְאֶת רְצוֹנוֹתָיו בִּפְנֵי הַבּוֹרֵא יוּכַל לִדָּבֵק וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר.
הַגה"צ הָרַב אֵלִיָּהוּ דֶּסְלֶר זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ"חלק א' עמוד 240 מאמר התשובה. כּוֹתֵב שֶׁחִיּוּב הַהִתְקָרְבוּת שֶׁל הָאָדָם לַה' הִיא עַד כְּדֵי מִיתָה. "וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ... וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" – אֲפִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. שֶׁכֵּן לְעוֹלָם הַתַּכְלִית יוֹתֵר מְקֻדֶּשֶׁת מִן הָאֶמְצָעִים, וַהֲרֵי כָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם אֶלָּא אֶמְצָעִי לְהַשִּׂיג אֶת קִרְבַת ה'. וְכָל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁפִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת כָּל הַתּוֹרָה – לֹא נֶאֱמַר עַל הַתְּשׁוּבָה, שֶׁאִם כֵּן לֹא שַׁיָּךְ בּוֹ הַטַּעַם שֶׁל "חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה".
רְאָיָה לַדָּבָר מֵבִיא הָרַב דֶּסְלֶר מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, בְּעֵת שֶׁעָמַד לִפְנֵי הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא וּבִקֵּשׁ "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ"שמות ל"ג, י"ח. , וּתְשׁוּבַת הַקָּבָּ"ה הָיְתָה "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". וּבֵאֵר הָרַדְבָּ"ז בַּתְּשׁוּבָה שֶׁבַּקָּשַׁת מֹשֶׁה הָיְתָה לַעֲלוֹת בְּדַרְגָּה וּלְקַבֵּל אֶת נְבוּאָתוֹ בָּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, אַךְ הַקָּבָּ"ה הֱשִׁיבוֹ שֶׁאִם יַשִּׂיג מַדְרֵגָה זוֹ לֹא יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים, וְעַם יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ שֶׁיּוֹבִילֵם אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. וּמִכָּאן לָמַד הָרַב דֶּסְלֶר שֶׁאִלּוּלֵי הָיוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לְמֹשֶׁה – הָיָה מוּטָל עָלָיו לִמְסֹר נַפְשׁוֹ וְלָמוּת כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת ה'. עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא הַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ הַנִּדְרֶשֶׁת מִן הָאָדָם כְּלַפֵּי בּוֹרְאוֹ.
גַּם הַגְּרַ"ח מִוּוֹלֹאזִ'ין זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "נְעִימָה קְדוֹשָׁה" כָּתַב כְּעֵין זֶה. שָׁם הֵבִיא שֶׁפְּעָמִים שֶׁהָאָדָם עַל יְדֵי חֲטָאָיו כָּל כָּךְ מִתְרַחֵק מֵהַקָּבָּ"ה עַד שֶׁנִּכְרֶתֶת נִשְׁמָתוֹ מִשָּׁרְשָׁהּ, וְלֹא תּוּכַל לִדָּבֵק חֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה אֶל אִם כֵּן יָמוּת בָּהּ, וּבְכָל זֹאת מְחֻיָּב בָּהּ הָאָדָם. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּתַּלְמוּד מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹרְדַיָּא שֶׁלֹּא נִשְׁלְמָה תְּשׁוּבָתוֹ עַד שֶׁפָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ מֵרוֹב צַעֲרוֹמסכת עבודה זרה (י"ז ע"א). וראה שם בגמרא מה שדרשו על הפסוק "וכל באיה לא ישובון" שישנן עבירות מסויימות שתשובתן ממהרת את מיתתם מחמת צערם וכפיית יצרם, וזוהי גזירת מלך עליהם למות. והדברים מבהילים. , וְכֵן עוֹד מַעֲשִׂים רַבִּים כְּגוֹן אֵלּוּ.
יְדוּעִים דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ בַּעֲלֵי הַמִּדְרָשׁראה מדרש בראשית רבה (פרשת וישב). עַל הַפָּסוּק "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" – בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה קָפַץ עָלָיו רֻגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וְלִכְאוֹרָה הַדְּבָרִים תְּמוּהִים: וְכִי מִי יוֹתֵר רָאוּי לִמְנוּחָה וּלְשַׁלְוָה מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה, אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים שֶׁכָּל כֻּלּוֹ חֲתִיכָה שֶׁל תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה?! וְלָמָּה לִתְקֹף אוֹתוֹ עַל בַּקָּשָׁה פְּשׁוּטָה וּמֻצְדֶּקֶת שֶׁכָּזוֹ?! עַל כָּךְ עוֹנִים הַמְפָרְשִׁים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאֱמֶת שֶׁאֵין רָאוּי לִמְנוּחָה וְשַׁלְוָה יוֹתֵר מִן הַצַּדִּיקִים, אֲבָל לָמָּה לְבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁכָּזֶה? הֲרֵי אָדָם מְבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁחָסֵר לוֹ, וְעוֹבֵד ה' כְּיַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא אָמוּר לְהַרְגִּישׁ שׁוּם חֹסֶר מִלְּבַד קִרְבַת אֱלֹקָיו! לֹא אָמוּר לִהְיוֹת לוֹ שׁוּם רָצוֹן מִלְּבַד מִלּוּי חוֹבָתוֹ כְּלַפֵּי בּוֹרְאוֹ! וְזֹאת הָיְתָה הַתְּבִיעָה עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁהוֹבִילָה לְצָרַת מְכִירַת יוֹסֵף בְּנוֹ. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא דִּמְיוֹן אֶחָד גָּדוֹל, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל אַף לְקַיְּמוֹ, אֲבָל לְךָ אָסוּר לְדַמְיֵן אוֹתוֹ...
מַסְקָנַת הַדְּבָרִים: קָרְבַּן הָעוֹלָה מְלַמְּדֵנוּ אֶת הַחוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֵינוּ לְהִתְמַסֵּר לַתּוֹרָה וּלְמִצְווֹתֶיהָ עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, בְּכָל לְבָבֵנוּ וְנַפְשֵׁנוּ וּמְאוֹדֶנוּ, וּבִזְכוּת זֹאת נִזְכֶּה לִדָּבֵק בְּעֵץ הַחַיִּים וָחַי לְעֹלָם.