לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
חֵלֶק נִכְבָּד מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הַמְבֹאֶרֶת בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הוּא עִנְיַן הַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת. וְאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁל קָרְבָּנוֹת מִן הַחַי הֵם: הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם וְהַשְּׁלָמִים, הַמּוּבָאִים עַל יְדֵי הַיָּחִיד וְעַל יְדֵי הָרַבִּים. וְנוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם הַפֶּסַח וְהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר, הַמּוּבָאִים עַל יְדֵי הַיָּחִיד בִּלְבַדהרמב"ם ז"ל בריש הלכות מעשה הקרבנות. . מֵהֶם חוֹבָה וּמֵהֶם רְשׁוּת, מֵהֶם לְכַפָּרָה וּמֵהֶם לְהוֹדָאָה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּדִינָיו וּכְמִשְׁפָּטָיו כְּפִי שֶׁיְּבֹאַר אי"ה כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹכן הובא בתלמוד במסכת תמורה, ונתבאר באורך ברמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות, ואנו נפרט ונבאר הדברים אי"ה כל דבר במקומו. .
סוּג הַקָּרְבָּן הָרִאשׁוֹן הַנִּזְכָּר בַּתּוֹרָה הוּא קָרְבַּן הָעוֹלָהבמדרש הגדול הובא: מפני מה לא פתח הכתוב אלא בעולה? לפי שהיא המעולה שבכל הקרבנות. ועוד: מפני שהיא מעלה את ישראל מדינה של גיהנם. . מִמְּבִיאֶיהָ: הַגֵּר, וְהַנָּזִיר, וְהַזָּב, וְהַיּוֹלֶדֶת וְעוֹד. וּבָאָה מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים וּמִן הַבָּקָר הַזְּכָרִים בִּלְבַדכן מבואר בתורה (פרשת ויקרא) ובסמ"ג (עשין מצוה קפ"ג) וברמב"ם (הלכות מעשה הקרבנות פרק א' הלכה ח'). ומכל מקום יש שאינם באים אלא ממין מסויים כגון עולת הצבור שאינה באה מן העזים, ועולת כהן גדול ביום הכפורים שאינה באה אלא אלא מן האילים, וכן על זו הדרך. , בֵּין גְּדוֹלִים וּבֵין קְטַנִּיםשיש מהקרבנות שאינם באים אלא מבן שנה או שנתיים, מה שאין כן העולה שבאה מיום השמיני והלאה. והובא ברמב"ם שם. , וּמִן הַתּוֹרִים וּבְנֵי הַיּוֹנָה בֵּין זְכָרִים וּבֵין נְקֵבוֹתכן נלמד בגמרא מסכת תמורה (דף י"ד ע"א) שאין דין תמות וזכרות בעופות, ונפסק ברמב"ם שם. .
וּמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְהַקְרִיב אֶת הָעוֹלָה כְּמִשְׁפָּטָהּ כַּמְבֹאָר בַּתּוֹרָה: מִשֶׁקִּבֵּל הַכֹּהֵן אֶת הָעוֹלָה הַשְּׁחוּטָהשכן נתבאר במשנה בזבחים (ריש פרק ג') ששחיטת הקדשים כשרה בזר אף לכתחילה, והובא ברמב"ם בהלכות פסולי המוקדשין (פרק א' הלכה א'). ובזוהר הקדוש (במדבר דף קכ"ד) מבואר שאף אסור לכהן לשחטם בהיות שהכהן מקומו ממדת החסד לכן אין לו לעורר את מדת הדין בשחיטה זו. עיין שם. בִּצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַשכן כל קדשי הקדשים, והעולה בכללם, שחיטתם בצפון המזבח. וראה בגמרא יומא (ל"ו ע"א) וברמב"ם בהלכות בית הבחירה (פרק ה' הלכה ט"ז) מה נחשב לצפון המזבח. עָלָיו לָקַחַת אֶת דָּמָהּ בְּמִזְרָק וּלְזָרְקוֹ בְּמִזְרָק עַל גַּבֵּי כָּתְלֵי הַמִּזְבֵּחַבאופן הנזכר ברמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (פרק ה' הלכה ו'), עיין שם. , וּלְאַחַר מִכֵּן מַפְשִׁיט אֶת הָעוֹלָהובתלמוד (זבחים פ"ה ע"ב) וברמב"ם (פרק ו' מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ב') מובא שחלקים מסויימים כמו הצמר שבראשי הכבשים וזקן התיישים והקרניים כל זמן שלא נתלשו משאירם להקטר יחד עם הקרבן, כמו שכתוב (ויקרא א', ט'): "והקטיר הכהן את הכל". וּמְנַתְּחָהּ לִנְתָחִים, וּמֵסִיר אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה מִן הַיָּרֵךְ, וּמוֹלֵחַ אֶת הַנְּתָחִים בְּמֶלַח וּמַקְטִירָם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַראה ברמב"ם שם אופן ניתוח איבריה שאינם רשאים לחתוך איבר אחד לשניים כמוש"כ (ויקרא א', ו') "ונתח אותה לנתחיה" ודרשו על כך (חולין י"א, א') "ולא נתחיה לנתחים", ומספר הכהנים הנדרשים לישא איבריה למזבח, ע"ש ואכמ"ל. . וְאִם הָיְתָה עוֹלַת הָעוֹף עָלָיו לְמָלְקָהּ בְּצִפָּרְנוֹ מִמּוּל עָרְפָּה, וּלְהַבְדִּיל הָרֹאשׁ מֵהַגּוּף בִּשְׁנֵי סִימָנִים וּלְמַצּוֹת דָּמָהּ עַל גַּבֵּי קִיר הַמִּזְבֵּחַ, לְאַחַר מִכֵּן מַפְרִיד אֵיבָרֶיהָ וְזוֹרְקָם עַל גַּבֵּי הָאִישִׁים כְּפִי הַמְבֹאָרבמשנה בזבחים (ס"ד ע"ב) ובסמ"ג (מצות עשה ק"פ) וברמב"ם (פרק ו' מהלכות מעשה הקרבנות הלכה כ' – כ"ג). עע"ש באורך פרטי הדינים בעולת העוף. . וְכֹהֵן שֶׁשִּׁנָּה מִדִּינֵי עֲשִׂיָּתָהּ וְהַקְרָבָתָהּ הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה.