אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – סִימָנִים בַּדֶּרֶךְ

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – סִימָנִים בַּדֶּרֶךְ

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

יְדוּעִים דִּבְרֵי חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁאֵין הַנְּגָעִים בָּאִים עַל הָאָדָם אֶלָּא בִּכְדֵי לְעוֹרְרוֹ בִּתְשׁוּבָה עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים, וּלְמַעַן יִפְרֹשׁ מִדֶּרֶךְ רָעָה וְיִדְבַּק בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, וּבְכָךְ יִזְכֶּה לַטּוֹב הַצָּפוּן לְיִרְאֵי ה' וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. וְעַל פִּי זֶה נוּכַל לְבָאֵר בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא אֶת אַזְהָרַת הַתּוֹרָה "וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ" שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁהַנֶּגַע בָּא עַל הָאָדָם לְעוֹרְרוֹ, לָכֵן אָסוּר לוֹ לִתְלֹשׁ אֶת הַנֶּגַע אוֹ לְגַלְּחוֹ וּבְכָךְ לִשְׁכֹּחַ וּלְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁעַל אַף שֶׁהַנֶּגַע בַּגּוּף הוּסַר, מִכָּל מָקוֹם הַנֶּגַע הָעִקָּרִי שֶׁהוּא בְּנִשְׁמָתוֹ לֹא חָלַף, וּמִי יוֹדֵעַ אִם שׁוּב יְקַבֵּל אִתּוּת כָּזֶה אוֹ אַחֵר מִן הַשָּׁמַיִם אוֹ שֶׁחָלִילָה מִדַּת הַדִּין כְּבָר תִּתְבַּע אֶת שֶׁלָּהּ.

מֵחֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁל הַבּוֹרֵא עִם בְּרִיּוֹתָיו, שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶם כְּדִין הַתּוֹרָה "אֵין עוֹנְשִׁין אֶלָּא אִם כֵּן מַזְהִירִין"סנהדרין (נ"ו ע"ב). , וְלָכֵן מְעַכֵּב הַקָּבָּ"ה אֶת מִדַּת הַדִּין מִלִּפְגֹּעַ בָּאָדָם, וְשׁוֹלֵחַ לוֹ שְׁלִיחִים טוֹבִים וְנֶאֱמָנִים לְעוֹרֵר אוֹתוֹ לִתְשׁוּבָה וּלְשִׁנּוּי הַמַּעֲשִׂים. בְּיָמִים עָבָרוּ הָיוּ שְׁלִיחִים אֵלּוּ הַנְּבִיאִים שֶׁהֵבִיאוּ אֶת דְּבַר ה', וּמִינֵי הַנְּגָעִים שֶׁפָּקְדוּ אֶת הָאָדָם. אַךְ בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ נִכְנַסְנוּ לְהַנְהָגָה שֶׁל "הֶסְתֵּר פָּנִים", וּפְעָמִים אַף לְ"הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה"כמו שכתוב על אחרית הימים (דברים ל"א, י"ח) "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" על כל הרעה אשר עשה והיינו שהקב"ה יסתיר את הנהגתו, וגם כשירצה לעורר את האדם על מעשיו הרעים ימסור לו את מסריו רק בהסתרה שבתוך הסתרה. והדברים מורגשים בימינו היטב. , נִשְׁלָחִים לָנוּ רַק רְמָזִים סְמוּיִים וַעֲקִיפִים כְּגוֹן שְׁמוּעוֹת עַל אֲחֵרִים שֶׁלּוֹקִים, אוֹ עָנְשֵׁי מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה הַמְלַמְּדִים אוֹתָנוּ לְקָחִים, אוֹ יִסּוּרִין הַבָּאִים בְּמַטָּרָה לְנַעֵר אוֹתָנוּ מֵהַתַּרְדֶּמֶת בָּהּ אָנוּ שׁוֹקְעִים מֵעֵת לְעֵת.

וְעַל מְסָרִים אֵלּוּ הַנִּשְׁלָחִים אֵלֵינוּ מִן הַשָּׁמַיִם מַזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה "וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ" – אַל תִּתְעַלֵּם מֵהַמְּסָרִים, אַל תַּחְלִיק וְתַעֲבִיר אֶת מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ וְתַמְשִׁיךְ עַל סֵדֶר הַיּוֹם. אִם קִבַּלְתָּ מֶסֶר מִמְּרוֹמִים – תַּעֲצֹר, תִּתְבּוֹנֵן בּוֹ, תָּבִין אֶת תָּכְנוֹ וְתִפְעַל בְּהֶתְאֵם. אֵין יוֹתֵר חָמוּר מֵאָדָם שֶׁאֵינוֹ מִתְיַחֵס לַהַתְרָאוֹת שֶׁמְּקַבֵּל בְּטֶרֶם תַּגִּיעַ הַהוֹצָאָה לַפֹּעַל, שֶׁכֵּן אוֹתָן הַזְהָרוֹת אֵינָן אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ, וְאִם אֲלֵיהֶן הוּא אֵינוֹ מִתְיַחֵס מִי יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה סוֹפוֹ! לָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּסּוּרִין בָּאִים עָלָיו יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיוברכות (ה' ע"א). , וְלֹא יְחַכֶּה שֶׁתַּחֲלֹף הַצָּרָה מֵאֵלֶיהָ וְיַמְשִׁיךְ אֶת חַיָּיו כָּרָגִיל.

אֲנָשִׁים רְגִילִים בִּשְׁעַת צָרָה חָלִילָה אוֹ יִסּוּרִין לוֹמַר "זֶה יַעֲבֹר", וְאָמְנָם חוֹבָה עָלֵינוּ לְקַוּוֹת לִישׁוּעַת ה' בְּכָל עִנְיָנֵינוּ, אוּלָם אֵין זֶה שׁוֹלֵל אֶת הַחוֹבָה לְהִתְבּוֹנֵן בִּמְקוֹר הַיִּסּוּרִים וּלְחַפֵּשׂ מָה הַקָּבָּ"ה רוֹמֵז לָנוּ בָּהֶם, כִּי אִם חָלִילָה יַחְלְפוּ וְיַעַבְרוּ אוֹתָם הַיִּסּוּרִים מִבְּלִי שֶׁנְּשַׁנֶּה אֶת מַעֲשֵׂינוּ, אֲזַי מַצָּבֵנוּ יִהְיֶה חָמוּר פִּי כַּמָּה וְכַמָּה! וּכְפִי שֶׁמְּסַפְּרִים חֲזַ"ל בַּתַּלְמוּדברכות (ה' ע"ב), ועיין שם המעשה במקורו, ואנו הבאנוהו עם תוספת נופך ומוסרים העולים ונלמדים ממנו. עַל רַב הוּנָא שֶׁהֶחְמִיצוּ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן וְהָיָה מִצְטַעֵר עַל כָּךְ בְּיוֹתֵר, שָׁמְעוּ עַל כָּךְ חֲבֵרָיו מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וּבָאוּ לְבֵיתוֹ לְבַקְּרוֹ (וְנִלְמַד מִכָּאן שֶׁאַף גְּדוֹלִים כְּמוֹהֶם לֹא חָשְׁשׁוּ לְ"בִטּוּל תּוֹרָה" בִּשְׁעַת צָרַת חֲבֵרָם...). אָמְרוּ לוֹ: פַּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ! אָמַר לָהֶם וְכִי חָשׁוּד אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם שֶׁלֹּא פִּשְׁפַּשְׁתִּי? וַדַּאי שֶׁפִּשְׁפַּשְׁתִּי אַךְ לֹא מָצָאתִי(!!!) אָמְרוּ לוֹ אִם הַקָּבָּ"ה מֵבִיא עָלֶיךָ יִסּוּרִים אֵלּוּ – בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ לְךָ מַה לְּתַקֵּן אֶלָּא שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ, וְהֵאִירוּ אֶת עֵינָיו עַל דָּבָר דַּק שֶׁנִּתְבַּע עָלָיו. עָמַד רַב הוּנָא וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר וּמִיָּד חָזְרוּ חָבִיּוֹת יֵינוֹ לְעֶרְכָּן. עַד כָּאן הַמַּעֲשֶׂה.

וּנְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ לוּ הָיָה מַמְשִׁיךְ רַב הוּנָא עַל סֵדֶר הַיּוֹם עַד שֶׁתַּחֲלֹף לָהּ הַצָּרָה, לוּ הָיָה אוֹמֵר עַל הֶפְסֵדָיו "כַּפָּרָה" וְ"הַכֹּל מִשָּׁמַיִם" וְהוֹלֵךְ לַיְשִׁיבָה כָּרָגִיל– מִסְתַּבֵּר שֶׁלְּאַחַר זְמַן מָה הָיָה מַגִּיעַ לוֹ הֶזֵּק נוֹסָף, וְצָרָה נוֹסֶפֶת, כָּךְ שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל יִסּוּרִים, עַד שֶׁחָלִילָה הָיָה צָרִיךְ לְמַצּוֹת אֶת דִּינוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. אַךְ בִּמְקוֹם זֹאת מֶה עָשָׂה רַב הוּנָא? פָּשׁוּט עָצַר, הִתְבּוֹנֵן, מָצָא אֶת שֹׁרֶשׁ הַבְּעָיָה וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְתַקְּנָהּ – וְעוֹד בְּטֶרֶם תִּקְּנָהּ כְּבָר חָלְפָה לָהּ הַצָּרָה וְהָיְתָה כְּלֹא הָיְתָה. זוֹהִי הַדֶּרֶךְ לְהִתְמוֹדֵד עִם יִסּוּרִים, כָּךְ פּוֹתְרִים בְּעָיוֹת בַּחַיִּים, כָּךְ הַחַיִּים לֹא "נִתְקָעִים", וְלֹא בְּשׁוּם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת!

כָּל אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁחֹר בְּשֵׁן לֹא מִיָּד סוֹתְמִים. יֵשׁ צֹרֶךְ לִקְדֹּחַ בַּשֵּׁן וְלִמְצֹא אֶת הַמָּקוֹם הָרָקוּב, לְגָרְדוֹ וּלְנַקּוֹתוֹ עַד שֶׁכָּל הַחֵלֶק הַנָּגוּעַ יוּסַר, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן מְמַלְּאִים אֶת הַמָּקוֹם בְּחֹמֶר וּמְקַוִּים שֶׁשּׁוּב לֹא יִוָּצֵר חֹר. אִם יַחְלִיט מִישֶׁהוּ לִנְקֹט בְּשִׁיטַת "עֲשֵׂה זֹאת בְּעַצְמְךָ" וְלִסְתֹּם אֶת הַחֹר בְּחֹמֶר מִבְּלִי לַחְפֹּר וּלְנַקּוֹת אֶת הַשֶּׁטַח – הַחֹ?ר רַק יֵלֵךְ יַעֲמִיק, עַד שֶׁיֻּצְרַךְ הַלָּה לְטִפּוּל שֹׁרֶשׁ כּוֹאֵב וְאָרֹךְ שֶׁיַּעֲלֶה לוֹ פִּי כַּמָּה וְכַמָּה. כָּךְ הַדְּבָרִים גַּם בְּחַיֵּינוּ: מִבְּעָיוֹת לֹא מִתְעַלְּמִים, בְּעָיוֹת פּוֹתְרִים! אִם נִתְקַלְתָּ בְּאֵיזוֹ בְּעָיָה בְּחַיֶּיךָ, בְּאֵיזֶה מַחְסוֹם בִּדְרָכֶיךָ – עֲצֹר לְהִתְבּוֹנְנוּת, חַפֵּשׂ אֶת הַמֶּסֶר שֶׁבַּדָּבָר, עַד תִּמְצָא פִּתְרוֹן לַבְּעָיָה. וְאִם אֵינְךָ מֻמְחֶה בִּרְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וְהַנְּשָׁמָה - לֵךְ לֶחָכָם שֶׁהוּא רוֹפֵא הַנְּפָשׁוֹת, וְהוּא יַעֲרֹךְ בְּךָ בְּדִיקָה מַקִּיפָה וְיִמְצָא אֶת מְקוֹר הַכְּאֵבִים, וִיטַפֵּל בְּךָ בִּיסוֹדִיּוּת וּבִיעִילוּת (וְאַף מִבְּלִי לָקַחַת עַל זֶה כֶּסֶף...).

חַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹהֶם כְּמוֹ נֶהָג הַנּוֹסֵעַ בִּכְבִישׁ מְפֻתָּל וְאָרֹךְ, וּבְדַרְכּוֹ מֻצָּבִים לוֹ תַּמְרוּרִים רַבִּים: פְּעָמִים מְסַמְּנִים לוֹ "הָאֵט - אַתָּה מִתְקַדֵּם מַהֵר מִדַּי", וּפְעָמִים "אֵין כְּנִיסָה - זֶה לֹא הַיִּעוּד שֶׁלְּךָ", לְעִתִּים יֵשׁ מַעֲבַר חֲצִיָּה בּוֹ צָרִיךְ לְוַתֵּר וְלַעֲצֹר בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים וְיֵשׁ גַּם מִקְרִים בָּהֶם פָּגַעְתָּ בְּאַחֵר וְחֻיַּבְתָּ לְשַׁלֵּם עַל כָּךְ. אַתָּה הוּא הַנֶּהָג, וְהַהֶגֶה הוּא בְּיָדֶיךָ. אַךְ מַה נֹּאמַר עַל נֶהָג שֶׁנִּדְלְקָה לוֹ נוּרַת הַדֶּלֶק אוֹ הַשֶּׁמֶן, אוֹ שֶׁנִּהְיָה לוֹ פַּנְצֵ'ר בַּגַּלְגַּל, וְהוּא לְתֻמּוֹ אוֹמֵר "כַּפָּרָה, זֶה מִשָּׁמַיִם, גַּם זֶה יַעֲבֹר" וּמַמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ – כַּמָּה זְמַן נִתֵּן לוֹ עַד שֶׁרִכְבּוֹ יִתָּקַע בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ?! כָּךְ בְּדִיּוּק הוּא אָדָם הַמִּתְעַלֵּם מֵהָאִתּוּתִים וּמֵהַמְּסָרִים שֶׁבְּחַיָּיו, וּמִסְתַּפֵּק בְּאֵיזוֹ סִסְמָה מְנַחֶמֶת שֶׁל "כָּל דַּעֲבִיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵיד"ברכות (ס' ע"ב). וּמַמְשִׁיךְ כְּאִלּוּ לֹא קָרָה כְּלוּם. לֹא בִּשְׁבִיל זֶה נִשְׁלְחוּ הָאִתּוּתִים, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁתַּעֲצֹר בַּצַּד, תִּקַּח יוֹם חֹפֶשׁ מֵהָעֲבוֹדָה אוֹ מֵהַלִּמּוּדִים, תְּטַפֵּל בַּבְּעָיָה וְרַק אַחַר כָּךְ תּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ. זֶהוּ הַנֶּהָג הֶחָכָם וְהַזָּהִיר שֶׁרִכְבּוֹ לֹא יִשְׁבֹּק חַיִּים בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, וְעוֹד יִזְכֶּה בְּעֵזֶר ה' לְהַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. דֶּרֶךְ צְלֵחָה!

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה