אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – נְגִיעָה אִישִׁית

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – נְגִיעָה אִישִׁית

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

מִבֵּין פְּרָטֵי הַדִּינִים הָרַבִּים בְּהַנְהָגַת הַמְצֹרָע וְטָהֳרָתוֹ מָצִינוּ הֲלָכָה מְעַנְיֶנֶת שֶׁהָפְכָה לְפִתְגָּם הַשָּׁגוּר בְּפִינוּ רַבּוֹת, הַטּוֹמֶנֶת בְּתוֹכָהּ לִמּוּד חָשׁוּב וְגָדוֹל לָאָדָם. רַבּוֹתֵינוּ פָּסְקוּ שֶׁכָּל הַבָּקִיא בְּדִינֵי נְגָעִים רַשַּׁאי לִרְאוֹת נְגָעִים וּלְהַכְרִיעַ בָּהֶם, מִלְּבַד – נִגְעֵי עַצְמוֹ, שֶׁעַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן לִבְחֹן וּלְהַכְרִיעַ אִם נְגָעָיו טְמֵאִים אוֹ לֹאונפסק ברמב"ם ז"ל הלכות טומאת צרעת (פרק ט' הלכה א'). . וְזֶה מִסִּבָּה פְּשׁוּטָה: שֶׁהָאָדָם קָרוֹב וְנָגוּעַ אֵצֶל עַצְמוֹ, וּמִטֶּבַע הָאָדָם שֶׁגַּם מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְהַמְקֻלְקָלִים יִישְּׁרוּ בְּעֵינָיו וַיֵּרָאוּ בְּעֵינָיו כִּמְתֻקָּנִים, וְגַם אִם עַל אֲחֵרִים שֶׁעָשׂוּ אֶת אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה הוּא יִצְוַח וְיוֹכִיחַ – עַל עַצְמוֹ יִמְצָא כָּל תֵּרוּצִים שֶׁבָּעוֹלָם לְהַצְדִּיק אֶת מַעֲשָׂיו וּלְיַשֵּׁר אֶת דְּרָכָיו.

וּכְדֵי לְהָבִין עַד כַּמָּה לְקוּיָה רְאִיָּתוֹ שֶׁל הָאָדָם עַל עַצְמוֹ, יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בַּהֲלָכָה נוֹסֶפֶת שֶׁהוּבְאָה בַּתַּלְמוּד הָאוֹמֶרֶת כִּי אֵין אָדָם נֶאֱמָן לָשִׂים אֶת עַצְמוֹ לָרָשָׁע, דְּהַיְנוּ שֶׁאִם בָּא אָדָם וּמֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה מְסֻיֶּמֶת – אֵינוֹ נֶאֱמָן לְחַיֵּב אֶת עַצְמוֹ בַּדִּין כְּלָל, בִּהְיוֹת שֶׁקָּרוֹב הוּא אֵצֶל עַצְמוֹיבמות (כ"ה ע"ב), וראה בפירוש רש"י ז"ל שם החילוק בין חיוב ממון לבין חיוב קנסות ועונשין. . וְהַתְּמִיהָה הִיא גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר: זֶה שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן לְזַכּוֹת אֶת עַצְמוֹ – מוּבָן, אֲבָל לְהַרְשִׁיעַ אֶת עַצְמוֹ מַדּוּעַ לֹא? וְכִי מִי לָנוּ גָּדוֹל מֵהָאָדָם עַצְמוֹ לְהָעִיד עַל עַצְמוֹ כָּךְ?! אֶלָּא בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהַכְּלָל הַזֶּה שֶׁהָאָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הָרַע שֶׁבְּעַצְמוֹ, הוּא כְּלָל כָּל כָּךְ יַצִּיב וְהֶחְלֵטִי בִּידֵי חֲזַ"ל, עַד שֶׁאֲפִלּוּ עֵדוּת גְּמוּרָה שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ לֹא תִּגְבַּר עַל דָּבָר זֶה הַמְקֻבָּל בְּיַד רַבּוֹתֵינוּ.

מִטַּעַם זֶה הִזְהִירוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ "אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ"מסכת אבות (פרק ב' משנה ד'). . וְלִכְאוֹרָה מַדּוּעַ עָלַי לְהַגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ וּלְמַצָּבוֹ כְּדֵי לְדוּנוֹ? הֲרֵי אִם לָמַדְתִּי אֶת הַדִּין וְיוֹדֵעַ אֲנִי מַה מֻּתָּר וּמָה אָסוּר לָמָּה שֶׁלֹּא אָדוּן אוֹתוֹ לְפִי מֵיטַב יְדִיעוֹתַי?! אֶלָּא שֶׁחֲכָמֵינוּ זָ"ל צָלֲלוּ אֶל עֹמֶק נַפְשׁוֹ וּמִדּוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, וּמָצְאוּ שֶׁבְּתוֹךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ חָבוּי טֶבַע רַע וּמְגֻנֶּה הַמְבַקֵּשׁ לְהִתְנַשֵּׂא וּלְטַפֵּס מֵעַל זוּלָתֵנוּ, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, וְיֶשְׁנוֹ חֲשָׁשׁ קַל שֶׁבְּבוֹאֵנוּ לִשְׁפֹּט וְלָדוּן אֶת זוּלָתֵנוּ – יִתְעוֹרֵר הַטֶּבַע הַזֶּה בְּקִרְבֵּנוּ וְיַרְאֶה לָנוּ אֶת מַעֲשָׂיו כִּפְסוּלִים וַאֲסוּרִים, וְלוּ רַק בִּכְדֵי לְנַשֵּׂא אֶת עַצְמֵנוּ מֵעָלָיו, וְלְהַרְאוֹת שֶׁ"אֲנִי יוֹתֵר טוֹב מִמְּךָ". לָכֵן הוֹרוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ גַּם כֵּן לִמְקוֹמוֹ, שֶׁכֵּן אִם הִגַּעְתָּ לְכָךְ בְּעַצְמְךָ וְחִיַּבְתָּ גַּם אֶת עַצְמְךָ – הֲרֵי בָּטוּחַ שֶׁמַּה שֶּׁחִיַּבְתָּ גַּם אוֹתוֹ זֶה בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמוּנָה, וְלֹא חָלִילָה מִתּוֹךְ נְגִיעָה אוֹ מִדָּה רָעָה כָּל שֶׁהִיא. וְעַל זוֹ הַדֶּרֶךְ נוּכַל לְהָבִין בס"ד אֶת הוֹרָאַת חֲזַ"ל "קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים"אימרת ריש לקיש בבבא מציעא (ק"ז ע"ב). , שֶׁפֵּרוּשָׁהּ קֹדֶם תִּגְדֹּר אֶת עַצְמְךָ בְּדָבָר וְאַחֲרֵי כֵן אֶת אֲחֵרִים, וְגַם זֶה מֵהַטַּעַם הַנַּ"ל שֶׁאִם אֶת עַצְמְךָ הוֹכַחְתָּ וְשִׁנִּיתָ בַּדָּבָר, אָז בְּוַדַּאי שֶׁמַּה שֶּׁמּוֹכִיחַ אַתָּה אֶת אֲחֵרִים זֶה בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט.

כְּשֶׁחֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים בִּקְּשׁוּ לְתָאֵר וּלְהַגְדִּיר מִיהוּ הָרָאוּי לַתֹּאַר הַנִּכְסָף "תַּלְמִיד חָכָם", אָמְרוּ שֶׁזֶּהוּ אָדָם הָרוֹאֶה טְּרֵפָה לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְעוֹרֵר אֵיזֶה סָפֵק כַּשְׁרוּתִי בִּבְהֶמְתּוֹ שֶׁנִּשְׁחֲטָה, וְנִרְאֶה בּוֹ צַד לְהֶתֵּר וּלְאִסּוּר, וְאֵינוֹ חָס עָלֶיהָ וְאוֹסְרָהּ – זֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם אֲמִתִּיראה חולין (מ"ד ע"ב) ובפירוש רש"י ז"ל שם. . כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה סְגֻלָּתָהּ וּמַעֲלָתָהּ לְשַׁחְרֵר אֶת הָאָדָם מִכַּבְלֵי הַ"אֲנִי", וּלְהָסִיר אֶת הַנְּגִיעָה הָאִישִׁית מִלִּבּוֹ, עַד שֶׁלֹּא יַעֲמֹד לְנֶגֶד עֵינָיו שׁוּם דָּבָר מִלְּבַד רְצוֹן הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְלָכֵן רַק מִי שֶׁטִּהֵר אֶת לִבּוֹ וְזִכֵּךְ אֶת שִׂכְלוֹ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בִּיכָלְתּוֹ לִשְׁפֹּט וּלְחַיֵּב אֶת עַצְמוֹ בַּדִּין.

גַּם כְּלַפֵּי קְרוֹבָיו שֶׁל הָאָדָם יֵשׁ לוֹ נְגִיעָה מְסֻיֶּמֶת, לְהַעֲדִיפָם עַל פְּנֵי אֲחֵרִים וּלְהַעֲלִים עֵינוֹ מִנִּגְעֵיהֶם. מִטַּעַם זֶה פָּסְלָה הַתּוֹרָה אֶת הָאָדָם מִלָּדוּן אֶת קְרוֹבָיו וַאֲהוּבָיו, שֶׁמָּא נְגִיעָתוֹ כְּלַפֵּיהֶם תַּטֶּה אֶת דַּעְתּוֹ מִן הַיֹּשֶׁרראה שלחן ערוך חושן משפט (סימן ל"ג). . וְכַמָּה רַבָּה הִיא הַמַּכְשֵׁלָה בְּקֶרֶב בַּעֲלֵי זְרוֹעַ לְמִינֵיהֶם הַמְטִיבִים עִם קְרוֹבֵיהֶם שֶׁלֹּא כְּדִין, וּבַעֲלֵי סַמְכוּת הַמְקַדְּמִים אֶת שֶׁאֵינָם רְאוּיִים כְּדֵי לֵיהָנוֹת מֵהֶם, וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל שֶׁהַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ נָטַע אִילָן לַעֲבוֹדָה זָרָה לְיַד מִזְבַּח ה'אימרת ריש לקיש במסכת עבודה זרה (נ"ב ע"א). , וּבֵאֲרוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁכְּמוֹ שֶׁאִילָן הָעֲבוֹדָה זָרָה מוֹצִיא עֲנָפִים לַחֲסוֹת בְּצִלָּם, כָּךְ גַּם הַלָּלוּ מוֹצִיאִים וּמַעֲמִידִים דַּיָּנִים מִקְּרוֹבֵיהֶם כְּדֵי לֵיהָנוֹת מֵהֶם, וְדִינָם כְּנוֹטְעֵי עֵץ הָאֲשֵׁרָהכן כתב בעל ה"כלי יקר" בפירושו על התורה (שמות כ"א). .

גַּם בַּמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה עָלָיו לִבְחֹן אִם בֶּאֱמֶת הֵם נְכוֹנִים וִישָׁרִים. שֶׁכֵּן פְּעָמִים שֶׁהָרְצוֹנוֹת הָאִישִׁיִּים שֶׁל הָאָדָם מַטְעִים אוֹתוֹ לַחֲשֹׁב שֶׁדָּבָר פְּלוֹנִי הוּא טוֹב לַעֲשׂוֹתוֹ, וְשֶׁמַּעֲשֵׂה פְּלוֹנִי הוּא קָדוֹשׁ וְעִילָאִי, כְּשֶׁלְּמַעַן הָאֱמֶת אֵין זוֹ אֶלָּא תַּאֲוָה אִישִׁית שֶׁלּוֹ. כָּךְ הָיָה אוֹמֵר הַסַּבָּא מִנּוֹבָהרְדוֹק זַצַ"ל שֶׁאָדָם הֶחָפֵץ לְקָרֵב רְחוֹקִים וּלְחַזֵּק רְפוּיֵי יָדַיִם יִתְאַמֵּץ לַעֲשׂוֹת כֵּן דַּוְקָא עִם כָּאֵלּוּ שֶׁטִּבְעָם וּמִזְגָּם שׁוֹנֶה מִשֶּׁלּוֹ, וְשֶׁאֵין לוֹ הֲנָאָה טִבְעִית לְשׂוֹחֵחַ עִמָּהֶם, וְזוֹ תִּהְיֶה הַהוֹכָחָה שֶׁמַּעֲשָׂיו נוֹבְעִים בֶּאֱמֶת מִתּוֹךְ רָצוֹן לְהֵיטִיב עִם הַזּוּלָת, וְלֹא מִתּוֹךְ נְגִיעָה אִישִׁית כָּל שֶׁהִיאראה ספר "המאורות הגדולים" (עמוד קצ"ז). .

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה