לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ קָטָן וּקְטַנָּהוכן עבדים עבריים, למעט גוים וגר תושב. כן למדו חכמינו במסכת נדה (מ"ג ע"ב) ממה שכתוב "אדם כי יהיה בעור בשרו" – אדם כל שהוא. שֶׁיִּרְאֶה עַל גּוּפוֹ סִימָנֵי נָגַע צָרַעַת, לָבוֹא אֶל הַכֹּהֵן שֶׁיִּפְסֹק אִם אָכֵן טָמֵא הוּא בְּנֶגַע צָרַעַת וְיִנְהַג בְּדִינֵי הַמְצֹרָעספר המצוות להרמב"ם (עשה ק"א) וספר החינוך בבאור מצוה זו. .
נֶגַע הַצָּרַעַת הִנּוֹ מַרְאֵה כֶּתֶם לָבָן בְּעוֹרוֹ שֶׁל הָאָדָם הַנֶּחֱלַק לְאַרְבָּעָה סוּגִים: הַבַּהֶרֶת, וְסַפַּחְתָּהּ, וְהַשְּׂאֵת, וְסַפַּחְתָּהּ, כָּל אֶחָד כְּמַרְאֵהוּ וּכְדִינָיומסכת נגעים (פרק א') ושבועות (ה' ע"ב) ורמב"ם הלכות טומאת צרעת (פרק א'). . וְאִם בָּדַק הַכֹּהֵן וּמָצָא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶחָד מֵאֵלּוּ הַנְּגָעִים בַּשִּׁעוּר כִּגְרִיס הַקִּלְקִי, שֶׁהוּא שֶׁטַח עוֹר מְרֻבָּע הַמַּחֲזִיק שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה שְׂעָרוֹתמסכת נגעים (פרק ו') וברמב"ם (שם). , וְמַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר בְּמַרְאִית הָעַיִןכמו שכתוב "ומראהו עמוק מן העור". ופרשו חכמינו ז"ל (שבועות ו' ע"ב) לא שעמוק במישוש היד אלא במראהו. וכן פסק הרמב"ם (שם הלכה ו'), וראה שם בהשגות הראב"ד שסובר שיש לחלק בין בהרת לשאת. , וּמָצָא בּוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ מִחְיַת בָּשָׂר חַי – הֲרֵי זֶה טָמֵא בְּטֻמְאַת צָרַעַת וּמִיָּד עָלָיו לְהַתְחִיל בְּתַהֲלִיךְ הַהִטָּהֲרוּת.
וְאִם לֹא הָיָה בּוֹ שֵׂעָר לָבָן וְלֹא מִחְיָה – מַסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים, וּבַשְּׁבִיעִי בּוֹדְקוֹ: אִם נוֹלָד בּוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ מִחְיָה אוֹ שֶׁפָּשָׂה וְהִתְרַחֵב הַנֶּגַע – הֲרֵי זֶה טָמֵא. וְאִם לֹא נוֹלָד בּוֹ אֶחָד מֵאֵלּוּ מַסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ שֵׁנִי, וּבַשְּׁבִיעִי בּוֹדְקוֹ: אִם נוֹלָד בּוֹ אֶחָד מֵהַנַּ"ל – הֲרֵי זֶה טָמֵא, וְאִם לֹא נוֹלָד בּוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר וּפוֹטְרוֹ. וְאִם בְּכָל זֹאת נוֹלָד בּוֹ לְאַחַר מִכֵּן אֶחָד מֵהַסִּימָנִים הַלָּלוּ - הֲרֵי זֶה טָמֵא. וּפְרָטֵי הַדִּינִים בְּכָל הָאָמוּר הֲרֵי הֵם מְבֹאָרִים בַּתַּלְמוּד וּמוּבָאִים בָּרַמְבָּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיו, עַיֵּן שָׁם.
עוֹד לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁאֵין הַנְּגָעִים מְטַמְּאִים אֶלָּא כְּשֶׁהוֹפִיעוּ בִּמְקוֹם עוֹר גָּלוּי בָּאָדָם, אֲבָל אִם הוֹפִיעוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם עוֹר, אוֹ שֶׁלֹּא בְּמָקוֹם גָּלוּי – אֲזַי אֵינָם מְטַמְּאִים, כְּגוֹן נֶגַע שֶׁהוֹפִיעַ בְּתוֹךְ הָעַיִן אוֹ בְּתוֹךְ הָאֹזֶן אוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּה אוֹ עַל הַצִּפָּרְנַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁטְּהוֹרִיםמסכת נגעים (פרק ו') ורמב"ם (שם פרק ו'). .
רְאִיַּת הַנְּגָעִים נַעֲשֵׂית אַךְ וְרַק בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָהמסכת נגעים (פרק ב') ומועד קטן (ח'). ודוקא בשעות רביעית, חמישית, שמינית ותשיעית. , וְהַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת נְגָעִים וַאֲפִלּוּ יִשְׂרְאֵלִים וְכֹהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִים, לְמַעֵט הַסּוּמָא וְהֶחָלָל, וּבִלְבַד שֶׁאֶת הַפְּסִיקָה יֹאמַר הַכֹּהֵן בְּפִיו בְּעַצְמוֹמסכת נגעים (פרק ב', ג') ותורת כהנים. ואפילו סומא באחת מעיניו פסול לראיית נגעים. וראה בספר "המאיר לארץ" על הרמב"ם (פרק י"א מהלכות טומאת צרעת הלכה ו') שהביא בשם ספר "תולדות אדם" להג"ר זלמן שכתב שרק כשישנם כהנים בעלי ייחוס חלים דינים אלו, משא"כ כיום שאין לכהנים ייחוס כראוי ממילא לא חלים דיני המצורע וטהרתו. ע"ש). .
וּמִי שֶׁנִּצְטָרַע בְּגוּפוֹ וְלֹא נָהַג כְּדִינֵי הַתּוֹרָה בְּעִנְיַן טֻמְאַת הַצָּרַעַת וּבָאֳפָנֵי טָהֳרָתָהּ, הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה.