בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר חֲשִׁיבוּת קָרְבַּן הַיּוֹלֶדֶת עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה בְּסֵפֶר "דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ" לְהַגה"ק רַבִּי צְבִי אֱלִימֶלֶךְ מִדִּינוֹב זִיעָ"אבבאור מצות המילה אות כ"ח. שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם הָיָה הַבַּעַל מֵבִיא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֶת קָרְבַּן הַיּוֹלֶדֶת עֲבוּר אִשְׁתּוֹ, וּבְכָךְ הָיָה מְכַפֵּר לָהּ עַל חַטָּאת פִּיהָ כַּמּוּבָא בַּחֲזַ"לראה נדה (ל"א ע"ב) שטעם חיוב קרבן ליולדת הוא בהיות שבשעה שציריה תוקפים אותה היא קופצת ונשבעת שלא תיזקק יותר לבעלה, ולאחר מכן היא מתחרטת, ולכן צריכה על כך כפרה, ועל כן נקרא קרבנה בשם "חטאת", ונאמר בה "וכפר עליה הכהן". .
אוּלָם כַּיּוֹם שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חָרַב בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְאֵין בְּיָדֵינוּ לְהַקְרִיב קָרְבָּן, אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁהָאֲמִירָה עוֹלָה בִּמְקוֹם הַקְרָבָה, כִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ"הושע י"ד, ג'. , וְלָכֵן יֵשׁ לְכָל בַּעַל שֶׁאִשְׁתּוֹ יָלְדָה לְהַמְתִּין שֶׁיִּמְלְאוּ יְמֵי טָהֳרָתָהּ, דְּהַיְנוּ אַרְבָּעִים וְאֶחָד יוֹם לְזָכָר אוֹ שְׁמוֹנִים וְאֶחָד יוֹם לִנְקֵבָה, וַאֲזַי לוֹמַר אֶת פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַיּוֹלֶדֶתדהיינו ספר ויקרא פרק י"ב פסוקים א' – ח'. והביא זאת שם בשם בעל התבואות שור. .
מצוה קס"ט: ענין טמאת הצרעת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
"אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן... וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ"ויקרא י"ג, ב' – ג'. .