אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – מִשְׁמַעַת עַצְמִית

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – מִשְׁמַעַת עַצְמִית

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה בְּתָאֳרוֹ אֶת מִין הָאַרְבֶּה אוֹמֵר "מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ"משלי ל', כ"ז. , וּבֵאֵר הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל כִּי הָאַרְבֶּה אֵין לָהֶם שׁוּם שַׂר אוֹ מוֹשֵׁל, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם הוֹלְכִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כְּחַיָּל. וְזוֹהִי אֶבֶן יְקָרָה וּמַעֲלָה מֻפְלָאָה לָאָדָם לִהְיוֹת בַּעַל מִשְׁמַעַת עַצְמִית וּמְסֻגָּל לָקַחַת אֶת עַצְמוֹ בַּיָּדַיִם, לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשִׂים הַנְּכוֹנִים מִבְּלִי שֶׁיַּעֲמֹד מִישֶׁהוּ מֵעָלָיו הַמְחַיֵּב אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹתָם. גַּם בַּנְּמָלָה מָצָא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מִדָּה זוֹ בְּאָמְרוֹ "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל"משלי ו', ז'. - הִתְפַּעֲלוּתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הִיא דַּוְקָא מִכָּךְ שֶׁאֵין לִנְמָלָהּ מִי שֶׁיְּחַיְּבֶנָּה לַעֲבֹד, וּמִי שֶׁיְּזָרְזֶנָּה לֶאֱסֹף, וְעִם כָּל זֹאת "תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ"משלי ו', ח'. . וּמִיצוּר קָטָן זֶה נְאַלֵּף בִּינָה אֵלֵינוּ בְּנֵי הָאָדָם הַחֲכָמִים וְהַנְּבוֹנִים כַּמָּה עָלֵינוּ לִהְיוֹת אַחְרָאִים עַל עַצְמֵנוּ וְלִשְׁלֹט בְּמַעֲשֵׂינוּ, וְלֹא לְהִתָּלוֹת וּלְהִצְטָרֵךְ לַאֲחֵרִים כְּדֵי לְמַלְּאוֹת יִעוּדֵנוּ וְחוֹבָתֵנוּ בָּעוֹלָם.

בַּתַּלְמוּד מְסֻפָּר שֶׁכְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ, אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ בָּרְכֵנוּ! אָמַר לָהֶם יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: עַד כָּאן?! אָמַר לָהֶם וְהַלְוַאי, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא יִרְאַנִי אָדָםברכות (כ"ח ע"ב). . וּמִי שֶׁיַּעֲמִיק בְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַלָּלוּ יִמְצָא שֶׁבִּקֵּשׁ לְבָרְכָם בַּמִּדָּה הַיְקָרָה הַזּוֹ שֶׁל מִשְׁמַעַת עַצְמִית לִהְיוֹת עוֹשִׂים מַה שֶּׁצָּרִיךְ לֹא מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הָרוֹאִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, וּמִבְּלִי חֲשָׁשׁ שֶׁיִּתְגַּלֶּה קְלוֹנָם לָרַבִּים, אֶלָּא מִתּוֹךְ תּוֹבָנָה פְּנִימִית אֲמִתִּית שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹסֵר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה פְּלוֹנִי, אוֹ שֶׁמִצְוָה לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה אַלְמוֹנִי, וְלָכֵן חוֹבָה עָלַי לַעֲשׂוֹתוֹ, וְלֹא רַק בְּעִקְבוֹת לַחַץ שֶׁל הַחֶבְרָה אוֹ הַשְׁפָּעָה שֶׁל הַסְּבִיבָה אֶעֱשֶׂנּוּ.

כָּךְ לִמֵּד הִלֵּל הַזָּקֵן אֶת תַּלְמִידָיו לְשַׁנֵּן לְעַצְמָם כָּל הַזְּמַן: "אִם אֵין אֲנִי לִי – מִי לִי?!"אבות פרק א' משנה י"ד. אַל תְּחַכֶּה לֶחָבֵר שֶׁיְּעוֹדֵד אוֹתְךָ, וְלֹא לָרַב שֶׁיָּרִים אוֹתְךָ, וְלֹא לָאִשָּׁה שֶׁבְּיַחַד אִתָּהּ תִּתְחַזֵּק – כָּל אֵלּוּ סִפּוּרִים וְתֵרוּצִים שֶׁל אָדָם עָצֵל שֶׁלֹּא רוֹצֶה לָקַחַת אַחֲרָיוּת עַל עַצְמוֹ, שֶׁמְּחַפֵּשׂ שֶׁכֻּלָּם יַעֲשׂוּ בִּשְׁבִילוֹ חוּץ מִמֶּנּוּ, וְעִם אֶחָד כָּזֶה הַתּוֹרָה לֹא מִסְתַּדֶּרֶת. אִם אַתָּה מֵבִין שֶׁצָּרִיךְ וְנָכוֹן – אָז קוּם וְתַעֲשֶׂה, גַּם מִבְּלִי שֶׁיַּגִּידוּ לְךָ. חֲכָמֵינוּ זָ"ל מְצַוִּים אוֹתָנוּ "פְּשֹׁט נְבֵלָה בַּשּׁוּק וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת"ראה פסחים (קי"ג ע"ב) כעין זה. – עֲשֵׂה כָּל שֶׁבִּיכָלְתְּךָ כְּדֵי לְהִסְתַּדֵּר בְּכֹחוֹת עַצְמְךָ מִבְּלִי שֶׁאֲחֵרִים יִשְּׂאוּ וְיִסְחֲבוּ אוֹתְךָ. תִּהְיֶה הַמּוֹשֵׁל שֶׁל רוּחֲךָ וְהַקָּצִין שֶׁל אֵיבָרֶיךָ וְתִדְאַג שֶׁחַיָּלֶיךָ הַלָּלוּ יְמַלְּאוּ אֶת תַּפְקִידָם כַּנִּדְרָשׁ.

עַל הַגה"ק רַבִּי מֵאִיר שַׁפִּירָא מִלּוּבְּלִין זַצַ"ל מְסֻפָּר שֶׁבָּנָה וְחִנֵּךְ אֶת תַּלְמִידֵי יְשִׁיבָתוֹ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת. הַתְמָדָה מֻפְלָאָה, תְּפִלּוֹת בְּכַוָּנָה, גְּמִילוּת חֶסֶד אֲמִתִּית, כָּל אֵלּוּ הָיוּ נְטוּעוֹת וּמֻשְׁרָשׁוֹת בְּתַלְמִידָיו. וְהִנֵּה בְּהַגִּיעַ עוֹנַת בֵּין הַזְּמַנִּים בָּהּ אֲמוּרִים הַבַּחוּרִים לַעֲזֹב אֶת הַיְשִׁיבָה לִתְקוּפַת מָה בִּקֵּשׁ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה מֵאַב הַבַּיִת לְהַצִּיב מֵעַל דֶּלֶת הַיְצִיאָה שֶׁלֶט גָּדוֹל, עָלָיו הָיָה כָּתוּב הַפָּסוּק "לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם"תהלים ל"ד, י"ב. . וְלַתַּלְמִידִים שֶׁתָּמְהוּ לְפֵשֶׁר הַדָּבָר הִסְבִּיר שֶׁעַד עַתָּה הָיָה כָּל אֶחָד מִכֶּם חוֹסֶה בְּצֵל הַיְשִׁיבָה, וּמִן הַמִּתְבַּקֵּשׁ הָיָה שֶׁבְּתוֹךְ מִסְגֶּרֶת שֶׁל מַשְׁגִּיחַ וְרַבָּנִים וְכוּ' יְקַיֵּם אֶת כָּל הַתַּקָּנוֹת וְהַהַנְהָגוֹת שֶׁל הַמָּקוֹם כָּרָאוּי, אַךְ כָּעֵת יוֹצֵא בָּחוּר לָעוֹלָם הַגָּדוֹל בּוֹ לֹא מַשְׁגִּיחַ עָלָיו שׁוּם אָדָם, וְלֹא מְפַקֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו שׁוּם אַב בַּיִת, אֵין מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה וְאֵין מִי יֹאמַר לוֹ מַה תִּפְעַל כִּי הַכֹּל מַעֲשֵׂה יָדָיומתוך קטעי הסליחות לימים נוראים. , כָּעֵת זֶהוּ הַמִּבְחָן הָאֲמִתִּי מִיהוּ עוֹבֵד ה' בֶּאֱמֶת וּמִי לֹא. וְכָךְ פֵּרֵשׁ לָהֶם אֶת הַפָּסוּק "לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם": כָּעֵת שֶׁאַתֶּם בִּבְחִינַת "לְכוּ בָנִים" אִם עֲדַיִן תִּהְיוּ בְּגֶדֶר "שִׁמְעוּ לִי" זוֹהִי הַהוֹכָחָה שֶׁאָכֵן "יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם" וְשֶׁאָכֵן בָּנִיתִי אֶתְכֶם עִם יִרְאַת שָׁמַיִם פְּנִימִית וּמִשְׁמַעַת עַצְמִית.

גַּם רַבֵּנוּ הַחֲתַם סוֹפֵר זִיעָ"א כּוֹתֵב בְּזה"ל: "מְקֻבְּלַנִי מִמּוֹרִי הַגָּאוֹן (רַבִּי נָתָן אַדְלֵר) זַצַ"ל שֶׁאֵין הַתַּלְמִיד זוֹכֶה לְתַכְלִית הַשָּׂגָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה כָּל זְמַן שֶׁהוּא חוֹסֶה תַּחַת כַּנְפֵי רַבּוֹתָיו, עַד שֶׁיִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי"ראה פתיחה לדרוש ש"ש תק"ע. . וְנִרְאֶה שֶׁסִּבַּת דְּבָרָיו הִיא בִּהְיוֹת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַתַּלְמִיד עוֹד חוֹסֶה תַּחַת כַּנְפֵי רַבּוֹתָיו – אֵינוֹ נוֹטֵל אֶת הָאַחֲרָיוּת הַמְּלֵאָה עַל עַצְמוֹ וְעַל לִמּוּדָיו וּמַעֲשָׂיו, בִּהְיוֹתוֹ נִשְׁעָן וְנִסְמָךְ גַּם עַל דַּעַת רַבּוֹתָיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹתָר הוּא לְבַדּוֹ מִבְּלִי שׁוּם סוֹמֵךְ וּמוֹשִׁיעַ נוֹטֵל הוּא אֶת מְלוֹא הָאַחֲרָיוּת עַל כְּתֵפָיו, וְחַיָּב לְהִשָּׁמַע לְעַצְמוֹ כָּרָאוּי, וַאֲזַי זוֹכֶה לְמַצּוֹת אֶת מְלוֹא כֹּחוֹתָיו וְהֶשֵּׂגָיווכמובן שכל זה רק לאחר שנעשה בר סמכא ומסוגל לעמוד בכך, מה שאין כן אם עדין לא נבנה דיו ועוזב הוא את משענתו מיד יפול ויאבד גם את מה שיש בידו, וד"ל. . מַה שֶּׁשּׁוּב מְלַמְּדֵנוּ עַל הַחֲשִׁיבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּבְּנִיָּה הָאִישִׁית וּבַמִּשְׁמַעַת הָעַצְמִית שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִרְכֹּשׁ לְעַצְמוֹ.

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁלְּלֹא מִסְגֶּרֶת מְחַיֶּבֶת מְאַבְּדִים אֶת עַצְמָם וְאֵינָם מְנַצְּלִים אֶת יוֹמָם. דָּבָר זֶה יִתָּכֵן, אַךְ מֵעִיד עַל כָּךְ שֶׁאָפְיָם חַלָּשׁ וְשֶׁלֹּא עָמְלוּ דַּי לְחַזְּקוֹ. אָדָם בַּעַל אֹפִי חָזָק אֵינוֹ זָקוּק שֶׁיְּעוֹרְרוּ וִידַרְבְּנוֹ אוֹתוֹ כָּל הַזְּמַן לַעֲשִׂיָּה, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת אָז עוֹשֶׂה. יֶשְׁנָם כָּאֵלּוּ שֶׁאִם לֹא יָעִיר אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ לִתְפִלַּת הַשַּׁחֲרִית הוּא לֹא יַגִּיעַ, וְאִם לֹא תַּזְכִּיר לוֹ אִשְׁתּוֹ לְשַׁלֵּם אֶת הַתַּשְׁלוּמִים הַחָדְשִׁיִּים הוּא לֹא יְשַׁלֵּם – עַל מָה וְלָמָּה? לָמָּה שֶׁלֹּא תִּבְנֶה אֶת עַצְמְךָ לֹא לִהְיוֹת תְּלוּתִי בְּאַף אֶחָד, וּבְשׁוּם דָּבָר, וּתְמַלֵּא אֶת חוֹבוֹתֶיךָ בְּכֹחוֹת עַצְמְךָ וּבְטִבְעִיּוּת?! אִם אֵין לְךָ מִשְׁמַעַת וְחִנּוּךְ כְּלַפֵּי עַצְמְךָ – אֵיךְ תִּרְצֶה לְחַנֵּךְ אֶת יְלָדֶיךָ לְמִשְׁמַעַת וּלְאַחֲרָיוּת?!

הָאַרְבֶּה אָמְנָם נִרְאִים קְטַנִּים וְחַסְרֵי כֹּחַ וְעָצְמָה, אֲבָל בְּכֹחַ הַמִּשְׁמַעַת הַמֻּפְלֵאת שֶׁבָּהֶם מַצְלִיחִים הֵם לִגְבֹּר עַל עֲיָרוֹת שְׁלֵמוֹת וּלְכַלּוֹת שָׂדוֹת שְׁלֵמִים שֶׁל תְּבוּאָה מִבְּלִי לְהִנָּזֵק בְּצִפֹּרֶן רַגְלָם, וְכָל זֶה בִּזְכוּת הַמִּשְׁמַעַת הָעַצְמִית שֶׁבָּהֶם. כָּךְ גַּם אָדָם הַיּוֹדֵעַ אֶת מְחֻיָּבוּתוֹ וְדָבֵק בָּהּ בְּהַתְמָדָה אֵין שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכַל לְמָנְעוֹ מִלְּיַשְּׂמָהּ.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה