אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – מְצָא אֶת הַהֶבְדֵּלִים

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – מְצָא אֶת הַהֶבְדֵּלִים

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּמִצְוָה נִכְבָּדָה זוֹ נֶחְשָׂפִים אָנוּ לַמֻּנָּח "הַבְדָּלָה" הַמֻּזְכָּר בְּכַמָּה עִנְיָנִים וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתֶיהָ, כְּשֶׁכֻּלָּם מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ עַל הַחֲשִׁיבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בְּמֻשָּׂג זֶה. כְּבָר בְּמַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה הִטְבִּיעַ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת הַמֻּשָּׂג "הַבְדָּלָה" בְּבָרְאוֹ אֶת הַמַּיִם, בָּהֶם עָשָׂה הַבְדָּלָה בֵּין הַמַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִיםראה בראשית א', ו'. . כְּמוֹ כֵן בָּרָא אֶת הַיְמָמָה, וּבָהּ יָצַר חַיִץ בֵּין הַיּוֹם לְבֵין הַלַּיְלָהראה בראשית א', י"ד. . לְאַחַר מִכֵּן נָטַל אֶת הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָא וְהִבְדִּילָם זֶה מִזֶּהראה בראשית א', י"ח. . וְכָל זֹאת לַמְרוֹת שֶׁיָּכֹל הַקָּבָּ"ה לְבָרְאָם מַתְחִילָה נִפְרָדִים וְנִבְדָּלִים זֶה מִזֶּה, בְּכָל זֹאת בָּחַר לְבָרְאָם יַחַד וּלְהַבְדִּילָם.

וְטַעַם הַדָּבָר הוּא בִּהְיוֹת שֶׁרָצָה הַבּוֹרֵא לְהַטְבִּיעַ בַּבְּרִיאָה אֶת הַמֻּשָּׂג שֶׁל "הַבְדָּלָה", בָּהּ יֵדַע הָאָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַטּוֹב לְבֵין הָרַע שֶׁבַּבְּרִיאָה, לָכֵן הֶעֱנִיק לוֹ אֶת הַכֹּחַ לְהַבְחִין בֵּין הַטּוֹב לְרַע וְאֶת הַיְכֹלֶת לִבְחֹר בַּטּוֹב וְלִמְאֹס בָּרַע, שֶׁזּוֹהִי כָּל מַעֲלָתוֹ שֶׁל הָאָדָם מֵעַל שְׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִּים בִּהְיוֹתוֹ בַּעַל דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל לְהַבְדִּיל בִּין דְּבָרִים, וּבִלְעֲדֵי כֵּן כָּמוֹהוּ כְּמוֹ חַיַּת הַשָּׂדֶהראה רש"י (ויקרא כ', ) שכתב שהאדם שונה מהבהמה בכך שיודע להבחין בין טוב לרע, ועוד עיין בספר "נתיבות חיים" (עמוד ע"ג) שגם בשאר היצורים קיים מושג של בחירה והבדלה במובן מסויים, ע"ש באורך. . וְלָכֵן כָּל שְׂכָרוֹ שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַבָּא מְבֻסָּס עַל כֹּשֶׁר הַבְדָּלָתוֹ בֵּין הַטּוֹב לָרַע וּבְחִירָתוֹ בַּטּוֹב, וּכְפִי שֶׁכָּתוּב "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע"דברים ל', ט"ו. וּפֵרְשׁוּ בְּשִׂפְתֵי חֲכָמִים שֶׁאִם תַּעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב – אֶתֵּן לְךָ אֶת הַחַיִּים, וְאִם תַּעֲשֶׂה אֶת הָרַע – אֶתֵּן לְךָ אֶת הַמָּוֶת, כִּי בְּיָדְךָ לִבְחֹר מֵהַטּוֹב וְהָרַע אֵיזֶה שֶׁתִּרְצֶה, עכל"ק.

חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תִּקְּנוּ לָנוּ לוֹמַר הַבְדָּלָה בְּתוֹךְ תְּפִלַּת מוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם בַּתְּפִלָּה תִּקְּנוּ לְאָמְרָהּ? בְּבִרְכַּת "אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה". לִכְאוֹרָה הַהִגָּיוֹן הַפָּשׁוּט אוֹמֵר שֶׁהָיָה לָהֶם לְתַקְּנָהּ בְּתוֹךְ בִּרְכַּת "רְצֵה" כְּמוֹ שְׁאָר הַמּוֹעֲדִים, אוֹ בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת שֶׁלֹּא מָצִינוּ בָּהֶן שׁוּם הוֹסָפָה?! עַל כָּךְ מְבֹאָר בַּתַּלְמוּד שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁהַהַבְדָּלָה הִיא חָכְמָה, לָכֵן קְבָעוּהָ בְּבִרְכַּת הַחָכְמָה. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכְּדֵי לְדַעַת לְהַבְדִּיל בֵּין דְּבָרִים צָרִיךְ חָכְמָה גְּדוֹלָה, וּמִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לַעֲשׂוֹת הַבְדָּלָה וְהַפְרָדָה בֵּין דָּבָר לְמִשְׁנֵהוּ מִמֵּילָא אֵינוֹ חָכָם...

מִי שֶׁמֻּרְגָּל בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וְהִרְבָּה לַעֲסֹק בָּהּ בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו זוֹכֶה לִתְכוּנַת נֶפֶשׁ מֻפְלָאָה שֶׁל הַיְכֹלֶת לְהַבְחִין בִּדְבָרִים קְטַנִּים. עֲמַל הַתּוֹרָה וִיגִיעַת לִמּוּד הַהֲלָכָה מַרְגִּילִים אֶת הָאָדָם לָשִׂים לֵב לְכָל פְּרָט קָטָן וּלְהַעֲנִיק לוֹ מַשְׁמָעוּת גְּדוֹלָה וּרְחָבָה. כָּךְ מְיַחֶסֶת הַהֲלָכָה חֲשִׁיבוּת לְכַוָּנַת הָאָדָם בְּעֵת קִיּוּם הַמִּצְווֹת, וּלְכַמּוּת הָאִסּוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בַּהֶתֵּר, וּלְכָל דִּין וְסָעִיף יֶשְׁנָם עַשְׂרוֹת סְעִיפִים קְטַנִּים וַחֲקִירוֹת וְחִלּוּקִים דַּקִּים הַמַּרְגִּילִים אֶת הָאָדָם לִבְחֹן כָּל דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּלְהִתְיַחֵס לְכָל מִקְרֶה לְגוּפוֹ. בּוֹרֵא הָעוֹלָם יָכוֹל הָיָה לִבְרֹא רַק בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת, וְכָךְ לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְזַהוֹת וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַטְּהוֹרָה לִטְמֵאָה. אַךְ מָצָא הַשׁי"ת לְנָכוֹן לִבְרֹא אֶת זוֹ וְאֶת זוֹ בִּכְדֵי לְהַרְגִּילֵנוּ בִּתְכוּנַת הַהַבְדָּלָה, בָּהּ נִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם לִשְׁאָר עִנְיְנֵי הַחַיִּים לְהַבְחִין וּלְהַבְדִּיל בָּהֶם בֵּין טוֹב לְרַע.

גַּם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ צִוָּה הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה, שֶׁתַּפְקִידָהּ הוּא לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁיםכפי שכתוב (שמות כ"ו, ל"ג): "והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים". , מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ שֶׁגַּם בַּקְּדֻשָּׁה – בַּטּוֹב, יֵשׁ לֵידַע לַעֲשׂוֹת הַבְדָּלָה בֵּין טוֹב אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ, וּבֵין יוֹתֵר טוֹב לְפָחוֹת, וּבֵין טוֹב עַכְשָׁו לְטוֹב אַחַר כָּךְ. כָּךְ הִבְדִּילָנוּ אֱלֹקֵינוּ מִן הַגּוֹיִםכפי שכתוב (ויקרא כ', כ"ו): "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". , וְאֶת הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים הִבְדִּיל מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵלכפי שכתוב (דברים י', ח'): "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי". , וְאֶת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִיֶּתֶר אָחִיו הַכֹּהֲנִיםכך למדו חכמינו (יומא י"ח ע"א) "הכהן הגדול מאחיו – שיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר. , לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהָעוֹלָם מֻשְׁתָּת עַל הֶבְדֵּלִים בֵּין דָּבָר לְמִשְׁנֵהוּ, וּבֵין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְעַל הֶבְדֵּלִים אֵלּוּ חוֹבָתֵנוּ לְהַקְפִּיד וְלִשְׁמֹר כֵּיוָן שֶׁגַּם הֵם מֵרְצוֹן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא.

בִּלְעָם הָרָשָׁע בְּעֵת שֶׁהִשְׁקִיף עַל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל אָמַר "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"במדבר כ"ד, ה'. . וַחֲכָמֵינוּ זָ"ל מְגַלִּים שֶׁאוֹתוֹ רָשָׁע נִתְפַּעֵל מִדָּבָר אֶחָד: שֶׁרָאָה כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט שׁוֹכֵן לְעַצְמוֹ וְאֵינָם מְעֹרָבִים, וְשֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶהראה רש"י ז"ל בפירושו על התורה (במדבר כ"ד, ב'). . שֶׁזּוֹהִי עִקַּר מַעֲלָתוֹ וּסְגֻלָּתוֹ שֶׁל עַמֵּנוּ, בִּהְיוֹתֵנוּ יוֹדְעִים לִיצֹר חַיִץ וְהַבְדָּלָה בֵּין דָּבָר לְמִשְׁנֵהוּ, וּלְהַגְדִּיר כָּל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ, וְלֹא מַנִּיחִים לְאוֹר וּלְחֹשֶׁךְ לְשַׁמֵּשׁ בְּעִרְבּוּבְיָא. זוֹהִי גַּם כֵּן פְּנִימִיּוּת מִצְוַת הַצְּנִיעוּתשעיקרה להרגיל את האדם לגדור את עצמו וליצור הפרדה בינו לבין הזולת. ולכן אדם וחוה לאחר שאכלו מעץ הדעת טוב ורע מיד תפרו לעצמם בגדים להתכסות בהם ולהיבדל. , וְזֶהוּ עֹמֶק אִסּוּר הַגֶּזֶל וְהָעֲרָיוֹתומטעם זה אמרו חז"ל (חגיגה י"א ע"ב) ששני דברים אלו נפשו של אדם מחמתדן, בהיות שהנפש מטבעה אוהבת להתפשט ולהתרחב כמה שיותר בלי גבול ומדה, לכן נמשכת היא לשני דברים הללו שהם פריצת הגבול והגדר שבין האדם לזולתו. וראה עוד בספרנו "פרדס רמונים" חלק א' (מצוה ק"ה) ותהנה. , לֵידַע לִיתֵן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים וְלִיצֹר גְּבוּלוֹת בֵּין דָּבָר לְמִשְׁנֵהוּ. וּמִי שֶׁקָּנָה בְּנַפְשׁוֹ אֶת הַמִּדָּה הַחִיּוּנִית הַלֵּזוּ מֻבְטָח לוֹ שֶׁמִּכָּאן וָהָלְאָה תְּהֵא לוֹ הַדֶּרֶךְ קַלָּה וּקְצָרָה, וְיִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ"תהלים קמ"ז, י"ד. .

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה