אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – מַכַּת חַשְׁמַל

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – מַכַּת חַשְׁמַל

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּעָסְקֵנוּ בְּמִצְוַת הֲבָאַת קָרְבַּן הַזָּב, חִפַּשְׂנוּ אַחַר טַעַם לְכָךְ שֶׁחִיְּבָה הַתּוֹרָה אֶת הַזָּב בְּקָרְבָּן, מֵאַחַר וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵילבבאור המצוה הקודמת, בחלק הפשט. שֶׁהַזִּיבָה אֵינָהּ בָּאָה לָאָדָם מֵחֲמַת הִרְהוּר אוֹ מַחֲשָׁבָה אֲסוּרָה, וְלֹא מִשּׁוּם אֵיזֶה גּוֹרֵם חִיצוֹנִי, וְאַף אֵין שׁוּם תַּאֲוָה אוֹ הֲנָאָה כָּל שֶׁהִיא בַּזִּיבָה עַצְמָהּ, אֶלָּא מִין חֹלִי הוּא בְּגוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל מָה וְלָמָּה יְחֻיַּב הָאִישׁ הַזֶּה בַּהֲבָאַת קָרְבָּן לְכַפֵּר עַל זוֹבוֹ? וַהֲרֵי לִכְאוֹרָה אֵין שׁוּם עָוֶל בְּכַפָּיו?

וְהִנֵּה הִקְרָה ה' לְעֵינֵינוּ אֶת דְּבָרָיו הַקְּצָרִים וְהַקּוֹלְעִים שֶׁל רַבֵּנוּ הָאִבְּן עֶזְרָא זַצַ"ל, שֶׁכָּתַב בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "וְהַקָּרְבָּן עוֹלָה וְחַטָּאת הוּא בַּעֲבוּר כִּי הַזּוֹב הוּא מוּסָר עַל עָווֹן"ראה בפירושו על התורה על פסוק זה. . דְּהַיְנוּ שֶׁאָמְנָם בְּעֵינַיִם גַּשְׁמִיּוּת הַחֹלִי הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא תּוֹפָעָה טִבְעִית הָעֲלוּלָה לְהוֹפִיעַ בְּאַקְרַאי אֵצֶל כָּל אֶחָד, אַךְ בָּעֵינַיִם הָרוֹאוֹת מֵעֵבֶר לַעֲצָמִים וּלְחָמְרִיּוּת נִתָּן לְזַהוֹת כִּי אֵין חֹלִי זֶה אוֹ אַחֵר בָּא לָאָדָם אֶלָּא כְּמוּסָר וּכְ"מַכַּת חַשְׁמַל" שֶׁמַּטְּרָתָהּ לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם עַל עֲווֹנוֹתָיו, וּלְהוֹרוֹת לוֹ לְשַׁנּוֹת אֶת דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו.

כָּךְ כּוֹתֵב דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה בִּתְהִלִּים: "אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ, אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי"תהלים ל"ח, ד'. , וּבֵאֲרוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ מוֹדִיעַ בִּדְבָרָיו בִּפְנֵי בּוֹרְאוֹ שֶׁכָּל מַסֶּכֶת הַיִּסּוּרִין הָעוֹבֶרֶת עָלָיו מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ, אֵינָהּ אֶלָּא מוּסָר וְתוֹכָחָה עַל עֲווֹנוֹתָיו. וְכָךְ לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל בַּתַּלְמוּד שֶׁאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָווֹןשבת (נ"ה ע"א). , וְאִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּסּוּרִין בָּאִים עָלָיו יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיוברכות (ה' ע"א). , שֶׁלֹּא בִּכְדִי פּוֹקֵד אֶת הָאָדָם חֹלִי כָּזֶה אוֹ אַחֵר, אֶלָּא חֳלִי הַגּוּף הוּא תּוֹצָאָה יְשִׁירָה שֶׁל חֳלִי הַנֶּפֶשׁ. לָכֵן נִשְׁתַּרְבְּבָה לְשׁוֹנָם שֶׁל הַמְרַגְּלִיםכך הובא בסוטה (ל"ה ע"א) בשם רבי שילא שהמרגלים על שהוציאו דיבה על ארץ הקודש נשתרבבה לשונם עד טבורם, והיו תולעים יוצאות ונכנסות בפיהם, עד שמתו מכך. , וְלָכֵן לָקָה שִׁמְשׁוֹן בְּעֵינָיוראה סוטה (ט' ע"ב) במשנה שאמרו: "שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלישתים את עיניו". ועיין שם שהובאו עוד דוגמאות לדבר. , וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

לְפִי זֶה נוּכַל לְהָבִין מַדּוּעַ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁשְּׁנֵי דְּבָרִים אֵינָם תְּלוּיִים בִּגְזֵרַת שָׁמַיִם, אֶלָּא הֵם בְּיָדָיו שֶׁל הָאָדָם בִּלְבַד: יִרְאַת שָׁמַיִם וְצִנִּים פַּחִים (חֹלִי קֹר וָחֹם)כתובות (ל' ע"א) וכפירוש רש"י ז"ל שם. , וְזֶה בִּהְיוֹת שֶׁיִּרְאַת הַשָּׁמַיִם שֶׁל הָאָדָם הִיא בְּחִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם אִם לַחֲטֹא אוֹ לֹא, וּמִמֵּילָא חֳלָאֵי הַגּוּף הֵם תּוֹצָאָה שֶׁל בְּחִירָתוֹ בַּטּוֹב אוֹ בָּרַע, שֶׁאִם בָּחַר לַחֲטֹא וְלִפְגֹּם – מִמֵּילָא בָּחַר גַּם בָּחֳלָאִים, וְאִם בָּחַר לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ נֶאֱמָנָה – מִמֵּילָא אֵין סִבָּה שֶׁיִּפְקְדוּהוּ חֳלָאִים כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרִים. מִטַּעַם זֶה גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵין הַחוֹלֶה עוֹמֵד מֵחָלְיוֹ עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיואימרת רבי חייא בר אבא בנדרים (מ"א ע"א), ונלמד מהכתוב בתהלים (ק"ג, ג'): "הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי". , וּפֵרוּשׁ הַדְּבָרִים הוּא שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁלֹּא בָּאִים הֶחֳלָאִים עַל הָאָדָם אֶלָּא כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ עַל עֲווֹנוֹתָיו, מִמֵּילָא כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר וְעוֹשֶׂה עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה לְפִי דַּרְגָּתוֹ מִיָּד נִמְחָלִין לוֹ עֲווֹנוֹתָיו, וְשָׁב הַחוֹלֶה לְאֵיתָנוֹ.

בְּנֵי הָאָדָם רְגִילִים לַחֲשֹׁב שֶׁאִם נִסְתָּם חָלִילָה אֵיזֶה עוֹרֵק אוֹ צִנּוֹר בְּגוּף הָאָדָם – אֲזַי מִתְפַּתַּחַת בְּעָיָה בְּאוֹתוֹ אֵיבָר, וְשֶׁאִם נִתְקָף אָדָם בְּאֵיזֶה חַיְדַק - מִיָּד נֶחְלָשׁ וְנוֹפֵל לְמִשְׁכָּב, אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁסֵּדֶר הַדְּבָרִים הוּא הָפוּךְ: כְּשֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם עַל יְדֵי חֹלִי מְסֻיָּם – פָּשׁוּט מַמְצִיא לוֹ אֵיזוֹ דֶּרֶךְ לִלְקוֹת וְלַחֲלוֹת, נִמְצָא שֶׁהַמַּכָּה אֵינָהּ הַסִּבָּה אֶלָּא הָאֶמְצָעִי וְהַכְּלִי הַמְּשַׁמֵּשׁ לַסִּבָּה הָאֲמִתִּית, שֶׁהִיא עֲווֹנוֹתָיו וַחֲטָאָיו. וְאִם רַק נַשְׂכִּיל וְנִזְכֹּר זֹאת כָּל יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת, נוּכַל לִהְיוֹת הַ"דּוֹקְטוֹרִים" שֶׁל עַצְמֵנוּ, וְהָ"רוֹקְחִים" לְמַחֲלוֹתֵינוּ, עַל יְדֵי שֶׁנְּרַפֵּא אֶת נַפְשֵׁנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ, וּמִמֵּילָא תָּסוּר כָּל מַחֲלָה מִקִּרְבֵּנוּ.

טָּעוּת שֶׁל רַבִּים מֵאִתָּנוּ הִיא שֶׁבִּמְקוֹם לְהִתְעַסֵּק וּלְהִסְתַּדֵּר עִם זֶה שֶׁשּׁוֹלֵחַ אֶת הַיִּסּוּרִים וְהֶחֳלָאִים, מִתְמַקְּדִים אָנוּ בְּהִתְמוֹדְדוּת מוּל הַיִּסּוּרִים עַצְמָם. אַךְ כְּמוֹ שֶׁחוֹב לְחֶבְרַת הַחַשְׁמַל לֹא יִמָּחֵק בְּכָךְ שֶׁנַּשְׁלִיךְ אֶת סֶפַח הַתַּשְׁלוּם לַפַּח מִבְּלִי לְשַׁלְּמוֹ, וּרְטִיבוּת שֶׁבְּתִקְרַת הַבַּיִת לֹא תֵּעָלֵם בְּכָךְ שֶׁנִצְבַּע אֶת הַתִּקְרָה מִבְּלִי לַעֲצֹר אֶת חֲדִירַת הַמַּיִם, כָּךְ גַּם בְּעָיוֹתָיו וְצָרוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם לֹא יִפָּתְרוּ בֶּאֱמֶת עַד שֶׁיַּעֲמֹד וְיִפְתְּרֵם מוּל בּוֹרֵא עוֹלָם. כָּךְ מְסֻפָּר בַּתַּלְמוּדפסחים (נ"ז ע"א – ע"ב). עַל יִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקָאִי שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל הַמְשָׁרֵת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְבַזֶּה אֶת הַמִּקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו בְּכָךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵד עִם כְּפָפוֹת לְיָדָיו. מַה גָּמַל לוֹ הַקָּבָּ"ה עַל כָּךְ? שֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים הִתְוַכְּחוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה אֵיזֶה בָּשָׂר יוֹתֵר מְשֻׁבָּח: הַמֶּלֶךְ אָמַר שֶׁבְּשַׂר הַגְּדִי מְשֻׁבָּח יוֹתֵר, וְאִלּוּ הַמַּלְכָּה אָמְרָה שֶׁבְּשַׂר הַכֶּבֶשׂ מְשֻׁבָּח יוֹתֵר. אָמְרוּ מִי יַכְרִיעַ בֵּינֵינוּ? הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁעוֹסֵק כָּל הַיּוֹם בְּקָרְבָּנוֹת. הֵבִיאוּ אֶת אוֹתוֹ יִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקָאִי וְשָׁאֲלוּ לְדַעְתּוֹ בָּעִנְיָן, וְהַלָּה הֵנִיף יָדוֹ בְּזִלְזוּל וְאָמַר: אִם הָיָה הַגְּדִי עָדִיף – הָיוּ מַקְרִיבִים מִמֶּנּוּ אֶת קָרְבַּן הַתָּמִיד! מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִקְצֹץ אֶת יַד יְמִינוֹ עַל שֶׁזִּלְזֵל בַּמַּלְכוּת, אַךְ הַלָּה נִסָּה לְהִתְחַכֵּם וְשִׁחֵד אֶת הַחַיָּלִים כְּדֵי שֶׁיְּקַצְּצוּ אֶת יָד שְׂמֹאלוֹ בִּמְקוֹם אֶת יַד יְמִינוֹ. לְאַחַר זְמַן שָׁמַע זֹאת הַמֶּלֶךְ וְצִוָּה לִקְצֹץ גַּם אֶת יַד יְמִינוֹ, וְכָךְ נוֹתַר עָרֹם בְּלֹא שְׁתֵּי יָדָיו...!

וְכָעֵת נִתְבּוֹנֵן: הֲרֵי אוֹתוֹ יִשָּׂשׂכָר עָשָׂה הִשְׁתַּדְּלוּת נוֹרְמָלִית כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת יָדוֹ, וּבְכָל זֹאת לֹא הִצְלִיחַ, מַדּוּעַ? כֵּיוָן שֶׁלֹּא הַמֶּלֶךְ הָיָה הַגּוֹרֵם, וְלֹא הַחַיָּלִים, הֵם הָיוּ רַק שְׁלִיחִים. אֶלָּא הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ הֵן שֶׁהִטִּילוּ עָלָיו אֶת הָעֹנֶשׁ הַזֶּה, וְרַק עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה הָיָה יָכוֹל לְבַטֵּל מֵעָלָיו אֶת הַגְּזֵרָה. אַךְ בִּמְקוֹם לְנַסּוֹת לְהִסְתַּדֵּר עִם בּוֹרֵא עוֹלָם שֶׁמַּעֲנִישׁוֹ, הוּא נִסָּה לְהִתְחַמֵּק מֵהַגְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו, מַה שֶּׁרַק סִבֵּךְ אוֹתוֹ עוֹד יוֹתֵר!

כָּךְ מּוֹדִיעַ הַנָּבִיא וְאוֹמֵר: "וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב – וְרָפָא לוֹ"ישעיה ו', י'. , שֶׁאִם אָדָם רַק יָבִין מַהִי סִבַּת הַחֹלִי הָאֲמִתִּית, וְיַחְזֹר בּוֹ מִדְּרָכָיו הָרָעִים וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה וּנְכוֹנָה, מִמֵּילָא מַבְטִיחַ הַנָּבִיא שֶׁיַּעֲמֹד וְיִתְרַפֵּא מֵחָלְיוֹ, וְיִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם"ירמיה ג', כ"ב. .

וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁחִיְּבָה הַתּוֹרָה אֶת הַזָּב קָרְבַּן כַּפָּרָה עַל זוֹבוֹ, לַמְרוֹת שֶׁבַּזּוֹב עַצְמוֹ אֵין שׁוּם חֵטְא אוֹ פְּגָם, הוֹאִיל וְהַזּוֹב אֵינוֹ סִבָּה וְתַכְלִית אֶלָּא רַק אֶמְצָעִי לְהַבִּיעַ אֶת הַסִּבָּה הָאֲמִתִּית לְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְהִיא חֲטָאָיו וּפְגָמָיו שֶׁל זֶה. וּמִכָּאן בָּנָה בִּנְיַן אָב לְכָל חֹלִי שֶׁלֹּא יָבוֹא עַל הָאָדָם, שֶׁלֹּא יִתְלֶה אָדָם אֶת חֳלָאָיו וּמַכְאוֹבָיו בְּסִבּוֹת גַּשְׁמִיּוֹת מְדֻמּוֹת כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרוֹת, אֶלָּא אַךְ וְרַק בִּגְזֵרַת שָׁמַיִם שֶׁנִּגְזְרָה בְּמַטָּרָה לְעוֹרְרוֹ וּלְיַשְּׁרוֹ, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶהמשלי ג', י"ב. .

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה