לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם עַל הַזָּב שֶׁרָאָה שָׁלוֹשׁ רְאִיּוֹת לְהָבִיא קָרְבָּן לְאַחַר שֶׁיִּטָּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ, דְּהַיְנוּ לְאַחַר שֶׁיִּסְפֹּר שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים בָּהֶם לֹא רָאָה שׁוּם זִיבָה נוֹסֶפֶת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי טוֹבֵל בְּמִקְוֵה טָהֳרָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ שְׁנֵי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, הָאֶחָד לְחַטָּאת וְהָאֶחָד לְעוֹלָהמפורש בכתובים, והובא ברמב"ם הלכות מחוסרי כפרה (פרק א'). . וְאִם רָאָה אֲפִלּוּ זִיבָה אַחַת בְּתוֹךְ יְמֵי סְפִירָתוֹ חוֹזֵר לִסְפֹּר שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים מֵחָדָשׁמשנה בזבים (פרק א') ורמב"ם (שם ריש פרק ג'). ואם ראה קרי באחד מימים אלו אינו סותר אלא את אותו היום בלבד, שאינו מצטרף למניין שבעה נקיים, אבל שאר הימים אינם נופלים, כמבואר שם. .
וְעַל אַף שֶׁנִּטְהַר הַזָּב מִטֻּמְאָתוֹ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ הֲרֵי הוּא "מְחֻסַּר כַּפָּרָה" וְאָסוּר בְּבִיאַת הַמִּקְדָּשׁ וּבַאֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹמשנה בכריתות (ח' ע"ב) ורמב"ם הלכות מחוסרי כפרה (ריש פרק א'). . וּמִכָּל מָקוֹם הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְהָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מִידִיעַת הַזָּב כְּגוֹן קָטָן שֶׁזָּב הֲרֵי שֶׁאָבִיו מֵבִיא עָלָיו קָרְבָּן שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ וּלְאַחַר מִכֵּן מַאֲכִילוֹ מִן הַקֳּדָשִׁיםמשנה סוף מסכת נגעים, ורמב"ם שם (פרק א' הלכה ה'). .
וְהַזָּב שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּקָרְבָּן וְלֹא הֱבִיאוֹ הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, וְהִנּוֹ מְחֻסַּר כַּפָּרָה כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר.