בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר עִנְיַן טֻמְאַת הַזָּב עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה בְּסֵפֶר "אִמְרַת הַצְּרוּפָה"בבאורו למצוה קע"ט. שֶׁכָּתַב שֶׁבְּחֵטְא אָדָם וְחַוָּה הֵטִיל הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֶת זֹהַמְתּוֹ בְּחַוָּה, שֶׁהִיא הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, וּכְפִי שֶׁנִּרְמַז בַּכְּתוּבִים "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה (- זוֹ הַקִּנְאָה)... וְכִי תַּאֲוָה (- זוֹ הַתַּאֲוָה)... וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים (- זֶה הַכָּבוֹד)", וְלָכֵן מֵאָז הָאָדָם רוֹדֵף אַחַר הַדְּבָרִים הַלָּלוּ וּמִתְאַוֶּה אֲלֵיהֶם.
וּשְׁלוֹשְׁתָּם יוֹצְאִים מִגּוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם בִּשְׁלוֹשָׁה מִינֵי טֻמְאוֹת, וְהֵם קֶרִי וְזִיבָה וְנִדָּה: הַקֶּרִי הַבָּא מִן הַקִּנְאָה שֶׁכֵּן מְקוֹרוֹ מֵהַיְסוֹד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת יוֹסֵ"ף הָעוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא כְּמִנְיַן קִנְאָ"ה, וְהַנִּדּוּת הַבָּאָה מֵחֲמַת הַתַּאֲוָה כְּאוֹמְרָם זָ"ל שֶׁמֵּחֲמַת חִמּוּד רוֹאָה הָאִשָּׁה דָּמִים, וְהַזִּיבָה הַבָּאָה מֵרְדִיפַת הַכָּבוֹד וְהַגַּאֲוָה שֶׁכֵּן גַּאֲוָ"ה עוֹלָה בְּגִימַטְרִיָּא כְּמִנְיַן זוֹ"ב.
וְלָכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם"אימרת רבי אלעזר הקפר באבות (פרק ד' משנה כ"א). , שֶׁכֵּן אָדָם הָרִאשׁוֹן גֹּרַשׁ מִמְּקוֹמוֹ לְאַחַר שֶׁנִּדְבְּקוּ בּוֹ הַטֻּמְאוֹת הַלָּלוּ, וְהָבֵן.
מצוה קע"ט: קרבן הזב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
"וְכִי יִטְהַר... וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי ה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן, וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹבוֹ"ויקרא ט"ו, י"ג – ט"ו. .