דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בַּמִּשְׁנָה נִתְבָּאֵר שֶׁשִּׁבְעָה דְּבָרִים חִיצוֹנִיִּים עֲלוּלִים לִגְרֹם לְאָדָם לְזִיבָה: אֲכִילָה גַּסָּה, וּשְׁתִיָּה מְרֻבָּה, וּנְשִׂיאַת מַשָּׂא כָּבֵד, וּקְפִיצָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וָחֳלִי הַגּוּף, וּרְאִיַּת אִשָּׁה, וְהִרְהוּרֵי בְּעִילָה.
וְאִם קָדַם אֶחָד מֵאֵלּוּ בְּסָמוּךְ לְזִיבָתוֹ בְּתוֹךְ מֵעֵת לְעֵת תּוֹלִים שֶׁמֵּחֲמַת כֵּן זָב בְּשָׂרוֹ, וְלָכֵן אֵין זוֹ זִיבָה הַמְטַמְּאָהכריתות (ח' ע"ב) ורמב"ם הלכות מחוסרי כפרה (פרק ב' הלכה ב'). .
וּמִכָּל מָקוֹם עַל אַף שֶׁרְאִיּוֹת כְּגוֹן אֵלּוּ אֵינָן מְטַמְּאוֹת, מִכָּל מָקוֹם מִצְטָרְפוֹת הֵן לִרְאִיּוֹת רְגִילוֹת שֶׁלֹּא מֵחֲמַת גּוֹרֵם חִיצוֹנִי, כְּגוֹן שֶׁרָאָה רְאִיָּה אַחַת מֵחֲמַת חֹלִי וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת חֹלִי – הֲרֵי זֶה טָמֵא, וְכֵן אִם רָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת רְגִילוּת וּרְאִיָּה שְׁלִישִׁית מֵחֲמַת חֹלִי - בְּכָל זֹאת הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבָּן, הוֹאִיל וּכְבָר נִזְקַק לְטֻמְאָה לָכֵן נִתְחַיֵּב בְּקָרְבָּןמשנה זבים (פרק ב') ורמב"ם (שם). .