אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּרִית כָּרַת הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא עִם הַמֶּלַח: "לֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית"ויקרא ב', י"ג. וראה ברכות (ה' ע"א). . אֵין זוֹ סְתָם כְּרִיתַת בְּרִית רְגִילָה, זוֹהִי שֻׁתָּפוּת נִצְחִית שֶׁל בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמִים עִם אֶחָד מִנִּבְרָאָיו. אֶת כָּל קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה נִצְטַוּוּ עַם יִשְׂרָאֵל לִמְלֹחַ בְּמֶלַח בְּטֶרֶם הַהַקְרָבָה, מַה שֶּׁמַּעֲלֶה אֶת הַמֶּלַח בְּדַרְגָּתוֹ וּבְמַעֲמָדוֹ לְרֹאשׁ הַסֻּלָּם.

אִם נִתְבּוֹנֵן בְּמֶלַח לִכְשֶׁעַצְמוֹ וּנְחַפֵּשׂ בּוֹ אֵיזוֹ מַעֲלָה, דָּבָר טוֹב אוֹ תְּכוּנָה מְיֻחֶדֶת, לֹא נִמְצָא בּוֹ דָּבָר אֶחָד טוֹב. הָאוֹכְלוֹ טוֹעֵם טַעַם הַדּוֹחֶה כָּל בֶּן אֱנוֹשׁ, תּוֹעֶלֶת תְּזוּנָתִית אֵין בּוֹ אֲפִלּוּ בִּמְעַטכפי שאמרו רבותינו שהמלח אינו נחשב למזון כלל ולכן אין מערבין בו (ערובין כ"ו ע"ב), והמברך עליו "בורא מיני מזונות" לא יצא ידי חובתו (ברכות ל"ה ע"ב), והנודר מן המזון מותר בו (ברכות שם). , נְזָקָיו הַבְּרִיאוּתִיִּים לַגּוּף גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִיםשכידוע ריכוז מלחים גבוה בגוף גורם לעליה בלחץ הדם ולעוד בעיות רפואיות באדם. ואף הצומח סובל מנזקי המלח ש"גונב" ממנו את המים. , גַּם אֶת מֵי הַיָּם שֶׁכָּל כָּךְ נִדְרָשִׁים וְנִצְרָכִים לָאָדָם הוּא פָּגַם וּפָסַל אֲפִלּוּ לִשְׁתִיַּת הַכֶּלֶבראה בשלחן ערוך אורח חיים סימן ק"ס. . נִדְמֶה הַדָּבָר שֶׁהַמֶּלַח הוּא הַנִּבְרָא הַטָּפֵל בְּיוֹתֵר בַּיְקוּם, אֲשֶׁר כָּל אֲשֶׁר יַבִּיט בּוֹ יִשָּׂא עֵינָיו לַמָּרוֹם וְיִתְמַהּ: עַל מַה שָּׁוְא בָּרָאתָ...תהלים פ"ט, מ"ח.

אַךְ כְּבָר לָמַדְנוּ כִּי רְאִיָּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא שׁוֹנֶה מִשֶּׁלָּנוּ. אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק: אֵין לָנוּ בִּכְלָל רְאִיָּה לְמוּל רְאִיָּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. הַמֶּלַח לִכְשֶׁעַצְמוֹ אָמְנָם אֵין בּוֹ שׁוּם יִתְרוֹן אוֹ מַעֲלָה, אַךְ דָּבָר אֶחָד הוּא יוֹדֵעַ מְצֻיָּן: לְיַעֵל וּלְהוֹעִיל לַאֲחֵרִים.

יוֹשֵׁב אָדָם לְאַחַר יוֹם עֲבוֹדָה מְפָרֵךְ, רָעֵב כְּמִי שֶׁיּוֹמַיִם שְׁלֵמִים לֹא אָכַל, וְהִנֵּה רַעֲיָתוֹ הַמְּסוּרָה מַגִּישָׁה לוֹ אֶת צַלַּחַת הָאֹכֶל הַמַּהְבִּילָה. אֵיזֶה אֹכֶל, אֵילוּ רֵיחוֹת, רַק לְבָרֵךְ וְלִשְׁקֹעַ בַּמְּלָאכָה. אֲבָל מְיֻדָּעֵנוּ טוֹעֵם לוֹ טְעִימָה קְטַנָּה, וּמִיָּד מְנַתֵּר מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ. רָץ לַמִּטְבָּח, פּוֹתֵחַ אָרוֹן אַחַר אָרוֹן, לֹא נָח וְלֹא נִרְגָּע, עַד שֶׁחוֹזֵר הוּא עִם צִנְצֶנֶת קְטַנְטַנָּה בְּיָדוֹ: מִלְחִיָּה. מַהוּ כְּבָר הַמֶּלַח לְעֻמַּת הַמַּאֲכָל? בִּשְׁבִיל זֶה מָשַׁכְתָּ אֶת יָדְךָ וְעִכַּבְתָּ אֶת אֲכִילָתְךָ? אַךְ הַתְּשׁוּבָה בְּרוּרָה לְכֻלָּנוּ: הַמֶּלַח מַטְעִים אֶת הַמַּאֲכָל, נוֹתֵן בּוֹ טַעַם טוֹב. בִּלְעָדָיו אֵין טַעַם בְּמַאֲכָל, וְלוּ הַמְשֻׁבָּח וְהַשָּׁמֵן בְּיוֹתֵר.

הַמֶּלַח מִטִּבְעוֹ גַּם מְשַׁמֵּר כָּל דָּבָר הַנִּמְלָח בּוֹ. בֶּעָבָר הָיוּ מוֹלְחִים בְּשָׂרִים בְּמֶלַח עַל מְנָת לְשָׁמְרָם בִּדְרָכִים, וְכָךְ הָיוּ הוֹלְכִים עִמָּהֶם דְּרָכִים אֲרֻכּוֹת מִבְּלִי שֶׁיִּתְקַלְקְלוּראה שבת (ע"ה ע"ב). וכן הביא הגה"ק בעל ה"ישמח משה" זיע"א (פרשת קרח) שברית כרותה עם המלח שלא יבאיש דבר שימלח בו. . גַּם לַצּוֹמֵחַ דּוֹאֵג הַמֶּלַח לְסַיֵּעַ וְלַעֲזֹר: בְּמֵי הַהַשְׁקָיָה קַיָּמִים מִגְוַן מִינֵי מְלָחִיםכגון הנתרן והכלור ועוד. הַמְחַזְּקִים אֶת הַצֶּמַח וּמְסַיְּעִים בִּגְדִילָתוֹ, וּבִלְעֲדֵיהֶם הַצֶּמַח לֹא יוּכַל לַעֲמֹד וּלְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, מַה שֶּׁשּׁוּב מַרְאֵנוּ עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא תְּרוּמָתוֹ שֶׁל הַמֶּלַח לַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְהַכֹּל בְּהַסְתָּרָה מִבְּלִי שֶׁנֵּדַע כְּלָל.

נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים שֶׁהַמֶּלַח לִכְשֶׁעַצְמוֹ אֵין בּוֹ שׁוּם מַעֲלָה עַצְמִית, וְעִם כָּל זֹאת בָּחַר בּוֹ הַקָּבָּ"ה לְבֶן בְּרִית. וְלָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁדּוֹאֵג הוּא לְסַיֵּעַ לַאֲחֵרִים. כָּךְ הִיא נְקֻדַּת מַבָּטוֹ שֶׁל הַמֶּלַח: אָז מַה אִם אֲנִי לִכְשֶׁעַצְמִי מָה אֲנִי? אָז מַה אִם אֵין בִּי שׁוּם מַעֲלָה אוֹ תּוֹעֶלֶת עַצְמִית? אֲבָל לַאֲחֵרִים אֲנִי יָכוֹל לְסַיֵּעַ – שֶׁאֲחֵרִים יִשְׁתַּבְּחוּ וְיִתְעַלּוּ עַל יָדִי - אָז לָמָּה לֹא?! עַל כָּךְ רָאוּי הַמֶּלַח לַבְּרִית הַמֻּפְלָאָה הַזּוֹוראה בפירוש רש"י ז"ל על התורה (במדבר י"ח, י"ט) שכתב שהמלח מבריא את אחרים. .

הַמֶּלַח אֵינוֹ חוֹשֵׁב עַל כָּךְ שֶׁהוּא נִתָּךְ וְנָמֵס בְּתוֹךְ אֲחֵרִים, עַל כָּךְ שֶׁאַף אֶחָד לֹא זוֹכֵר אוֹתוֹ כְּחֵלֶק מֵאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הַדְּשֵׁנָה. הָעִקָּר שֶׁלַּשֵּׁנִי יִהְיֶה טוֹב, הָעִקָּר שֶׁאוֹתוֹ יֹאהֲבוּ. כָּךְ אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ לְהֵיטִיב וּלְהָרִים אֶת הַזּוּלָת, גַּם אִם זֶה כָּרוּךְ בְּכָךְ שֶׁאֶתְכּוֹפֵף אֲנִי וְהוּא יַעֲלֶה עַל גַּבִּי וְיִגְבַּהּ – עִם אֶחָד כָּזֶה הַקָּבָּ"ה כּוֹרֵת בְּרִית עוֹלָם. אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ לְהֵיטִיב גַּם כְּשֶׁלֹּא יוֹצֵא לוֹ מִזֶּה מַשֶּׁהוּ, שֶׁמֵּיטִיב עִם הַזּוּלָת גַּם אִם זֶה עַל חֶשְׁבּוֹן שֶׁהוּא עַצְמוֹ יִתְמַעֵט – אֵין לְךָ אָהוּב וְקָרוֹב לַבּוֹרֵא מִמֶּנּוּ. שֶׁהֲרֵי זוֹהִי מִדָּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ: שֶׁמִּעֵט כִּבְיָכוֹל אֶת עַצְמוֹ עַל מְנָת לְהַכְנִיסֵנוּ וּלְבָרְאֵנוּ. שֶׁסּוֹבֵל וּמְקַבֵּל בִּשְׁתִיקָה אֶת עֲווֹנוֹתֵינוּ כְּדֵי שֶׁאוּלַי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָהכמו שכתבנו בספרנו פרדס רמונים ריש חלק א' בבאור י"ג מדות של רחמים. עיין שם. . כָּזֶה הוּא מַלְכֵּנוּ, וְעִם כָּאֵלּוּ חָפֵץ הוּא לְהִתְרוֹעֵעַ. אָז אֱמֹר לִי מִי אַתָּה וְאֹמַר לְךָ מִי חֲבֶרְךָ...

מִטִּבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא לֶאֱהֹב בְּיוֹתֵר אֶת עַצְמוֹ. מִיּוֹם שֶׁיּוֹצֵא הוּא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, וְאַף לִפְנֵי כֵן עוֹד בְּבֶטֶן אִמּוֹ, עָמֵל וְחָרֵד הוּא עַל דָּבָר אֶחָד וִיחִידִי: לֶאֱסֹף וְלִכְנֹס. לִי וְשֶׁלִּי וּבִשְׁבִילִי, וַאֲנִי וְרַק אֲנִי וְשׁוּב אֲנִי, וְאֵין כָּמוֹנִי וְאֵין עוֹד מִלְּבַדִּי, כָּךְ קוֹנֶה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ אֶת מִדַּת הַלְּקִיחָה. אַךְ הַמֶּלַח מְלַמְּדֵנוּ שֶׁאֵצֶל הַקָּבָּ"ה לֹא חָכְמָה הִיא לָקַחַת, לֹא חָכְמָה הִיא לְקַבֵּל. הַחָכְמָה הִיא לָתֵת אֶת עַצְמִי לַשֵּׁנִי, גַּם אִם זֶה עַל חֶשְׁבּוֹנִי.

וְאָכֵן, רַבִּים הֵם הַמְהַוִּים לָנוּ לְסֵמֶל וּלְדֻגְמָא בְּזֹאת, בַּעֲלֵי חֶסֶד וְכֹחַ נְתִינָה אֲמִתִּי. אֶחָד מֵהֶם הוּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה. יָדוּעַ הַדָּבָר עַד כַּמָּה הִשְׁתּוֹקֵק דָּוִד הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הֵן לֹא יָכֹל הוּא לָשֶׁבֶת רָגוּעַ בְּבֵיתוֹ בְּעוֹד שֶׁהַקָּבָּ"ה הִנּוֹ חֲסַר בֵּית קֶבַע. וְלַמְרוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מֵאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה חָלְפוּ מֵאָז נִכְנְסוּ עַם יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַם כָּל זֹאת לֹא הִתְעוֹרֵר אַף אֶחָד לִבְנוֹתוֹ, עַד שֶׁבָּא דָּוִד וְשָׁאַל: "אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹקִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה?!"שמואל ב', ז', ב'. . וְלַמְרוֹת שֶׁיָּדַע דָּוִד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּין הַחַיִּים בַּיּוֹם שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עִם כָּל זֹאת הָיָה מִתְפַּלֵּל וּמְיַחֵל לְבִנְיָנוֹ וְאוֹמֵר "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ, לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹקֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ"תהלים קכ"ב. . נָכוֹן שֶׁבִּשְׁבִילִי זֶה לֹא טוֹב, נָכוֹן שֶׁהַדָּבָר מְקָרֵב אֶת קִצִּי, אֲבָל לְמַעַן יְדִידַי, לְמַעַן רֵעַי, וּלְמַעַן ה' יִתְבָּרַךְ אֲנִי מְבַקֵּשׁכן הובא בירושלמי שקלים (ז' ע"ב) שהקב"ה הודיעו לדוד כי שלמה בנו יבנה את בית המקדש, והוא לא יהיה בין החיים בעת מלכות בנו, ועם כל זאת היה דוד המלך מבקש שיבנה. ואף כשהיו ליצני ופרוצי הדור הולכים אצל חלונו של דוד ואומרים "דוד דוד, אימתי יבנה בית המקדש?! אימתי בית ה' נלך?!" וכל כוונתם היתה להכעיסו – עם כל זאת היה שמח בדבריהם בכל לבו, כמו שכתוב "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך". . זוֹהִי נְתִינָה אֲמִתִּית.

חֲכָמֵינוּ זָ"ל דָּרְשׁוּ בַּתַּלְמוּדבבא מציעא (ל' ע"ב). אֶת הַפָּסוּק "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן"שמות י"ח, כ'. עַל הַדֶּרֶךְ בָּהּ דּוֹרֵשׁ הַקָּבָּ"ה מֵאִתָּנוּ לֵילֵךְ בָּהּ: "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם – זֶה בֵּית חַיֵּיהֶם (פַּרְנָסַת הָאָדָם), אֶת הַדֶּרֶךְ – זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים, יֵלְכוּ – זֶה בִּקּוּר חוֹלִים, בָּהּ – זוֹ קְבוּרָה, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה – זֶה הַדִּין, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן – זוֹ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין". וְשָׁאֲלוּ חַכְמֵי הַגְּמָרָא בַּמָּקוֹם שֶׁהֲרֵי לִכְאוֹרָה בִּקּוּר חוֹלִים הִנּוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים?! אִם כֵּן מַה בָּא הַפָּסוּק לְרַבּוֹת וּלְחַדֵּשׁ?! וְהֵשִׁיבוּ שָׁם שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְרַבּוֹת שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁהַמְבַקֵּר הוּא בֶּן גִּילוֹ (מֵאוֹתוֹ הַמַּזָּל וּמִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ) שֶׁל הַחוֹלֶה, וּבְעִקְבוֹת כָּךְ יַעֲבִיר לוֹ הַחוֹלֶה אֶחָד חֶלְקֵי שִׁשִּׁים מֵחָלְיוֹ, עִם כָּל זֹאת נִדְרָשׁ מִמֶּנּוּ לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים. וּמִדְּבָרִים אֵלּוּ אָנוּ שׁוּב לְמֵדִים כַּנַּ"ל, עַד הֵיכָן הִיא חוֹבָתוֹ שֶׁל הָאָדָם לְהֵיטִיב וּלְסַיֵּעַ לַזּוּלָת, וַאֲפִלּוּ שֶׁיִּתָּכֵן וְיִנָּזֵק מֵהֲטָבָתוֹ לַזּוּלָת – עִם כָּל זֹאת מְחֻיָּב הוּא לְהֵיטִיב עִמּוֹ וּלְסַיְּעוֹ.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה