לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אַזְהָרַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל הַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא יַקְרִיבוּ שׁוּם קָרְבָּן אוֹ מִנְחָה אֶלָּא אִם כֵּן יַמְלִיחוּהוּ תְּחִלָּה בְּמֶלַח. וְאֵין לְךָ דָּבָר הַקָּרֵב לַמִּזְבֵּחַ בְּלֹא מֶלַח אֶלָּא הַיַּיִן וְהַנְּסָכִים וְהַדָּם וְהָעֵצִים בִּלְבַדכן מבואר בתלמוד במסכת מנחות (כ' ע"א), והובא להלכה ברמב"ם בהלכות איסורי המזבח (פרק ה' הלכה י"א). וכתב שם הרמב"ם ז"ל שדין זה שהיין והנסכים וכו' אינם טעונים מלח הוא קבלה ביד חכמים ואין לו מקרא לסמוך עליו, ועיין בכסף משנה שם מה שהקשה על דבריו ומה שתירץ. .
וְאִם עָבַר הַכֹּהֵן וְהִקְרִיב הַקָּרְבָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בְּלֹא מֶלַח כְּלָל הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, אוּלָם הַקָּרְבָּן לִכְשֶׁעַצְמוֹ כָּשֵׁר וְהֻרְצָה לְכַפֵּר עַל בְּעָלָיו. מִלְּבַד מִן הַמִּנְחָה שֶׁהַמֶּלַח מְעַכֵּב בִּקְמִיצָתָהּ וּבִלְעָדָיו נִפְסְלָה הַמִּנְחָהכן למדו משינוי הלשון בין הקרבן שכתוב בו "על כל קרבנך תקריב מלח" לבין המנחה שכתוב בה "ולא תשבית". ראה ברמב"ם בהלכות איסורי המזבח (פרק ה' הלכה י"ב) ובכסף משנה שם. . וּבַמִּצְוָה קי"ט יְבֹאֲרוּ אי"ה דִּינֵי מְלִיחַת הַקָּרְבָּן וְהִלְכוֹתֶיהָ.