אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – כַּת הַנִּרְדָּפִים

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – כַּת הַנִּרְדָּפִים

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בַּתּוֹרָה מְבֹאָר שֶׁקָּרְבָּן הַזָּב וְהַזָּבָה הוּא שְׁנֵי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אוֹתָם מַקְרִיב הַכֹּהֵן לְכַפָּרַת הַבְּעָלִים הָאֶחָד לְחַטָּאת וְהָאֶחָד לְעוֹלָה. וְרַבּוֹתֵינוּ בַּתַּלְמוּד שָׁאֲלוּ מַה נִּשְׁתַּנּוּ הַתּוֹרִים וּבְנֵי הַיּוֹנָה מִשְּׁאָר הָעוֹפוֹת, שֶׁדַּוְקָא הַלָּלוּ הֻכְשְׁרוּ לִיקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ? וְהֵשִׁיבוּ שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁהַמִּינִים הַלָּלוּ מִטֶּבַע בְּרִיָּתָם לִהְיוֹת חֲלוּשִׁים וְחַסְרֵי כֹּחַ, וְאֵין בְּיָדָם אֶת הַכֹּחַ וְהָאֶמְצָעִים לְהָשִׁיב מִלְחָמָה לְרוֹדְפֵיהֶם, מִמֵּילָא הֵם רְדוּפִים וּמֻתְקָפִים כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם עַל יְדֵי שְׁאָר הַנִּבְרָאִים. וּבִהְיוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַבֵּב וּמְקָרֵב אֶת הָרְדוּפִים וְהַמֻּשְׁפָּלִים, לָכֵן הִכְשִׁירָם הַכָּתוּב לַעֲלוֹת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְלָכֵן לִמְּדוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם מִן הַנִּרְדָּפִים וְלֹא מִן הָרוֹדְפִים, וּבְכָךְ יִזְכֶּה לְקִרְבָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְראה בבא קמא (צ"ג ע"א). .

הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא מֵיטִיב שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל הֲטָבָה מִשּׁוּם גּוֹרֵם, וְכָל הֲוָיָתוֹ וּמַהוּתוֹ הִיא לְהֵיטִיב וּלְסַיֵּעַ לַחַלָּשִׁים מִמֶּנּוּ. וְלָכֵן הַנְהָגָתוֹ עִם הַבְּרִיּוֹת הִיא שֶׁכְּכָל שֶׁהַנִּבְרָא יוֹתֵר תְּלוּתִי וְזָקוּק לוֹ - כָּךְ הַקִּרְבָה שֶׁלּוֹ לַבּוֹרֵא הִיא אַמִּיצָה וַחֲזָקָה יוֹתֵר, וּכְכָל שֶׁהַנִּבְרָא אֵינוֹ תְּלוּתִי וְהִנּוֹ בַּעַל חֹסֶן עַצְמִי – כָּךְ פְּחוּתָה קִרְבָתוֹ לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּאכן כותב שלמה המלך בקהלת (ט', י"א) "לא לחכמים לחם" ופירש השרף מקאצק זיע"א שמי שחושב את עצמו לחכם הקדוש ברוך הוא אינו עוזרו, ואומר לו: "אם חכם אתה, בא נראה אותך מסתדר לבד"... והרה"ק בעל התפארת שמואל מאלכסנדר זיע"א פירש על זו הדרך את הכתוב בתהלים (י"ג, ב'-ג') "עד אנה תסתיר פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי" שכל עוד יש לאדם עצות ותחבולות איך להצליח בכחות עצמו לא מובטח שהקב"ה יעזרו, ורק כשנתלה האדם כל כולו על השי"ת אזי מובטח לו שהקב"ה יושיעו. . כָּךְ מָצִינוּ כַּאֲשֶׁר הֶחֱטִיא הַנָּחָשׁ אֶת חַוָּה בְּעֵץ הַדַּעַת, וּבִקֵּשׁ הַקָּבָּ"ה לְהַעֲנִישׁוֹ וּלְהַרְחִיקוֹ – עָמַד וְגָזַר עָלָיו שֶׁיִּהְיוּ מְזוֹנוֹתָיו מְצוּיִים לוֹ בְּכָל מָקוֹם: עוֹלֶה לַגַּג – מְזוֹנוֹתָיו עִמּוֹ, יוֹרֵד לְמַטָּה –מְזוֹנוֹתָיו עִמּוֹ. וְלִכְאוֹרָה מָה הָעֹנֶשׁ בְּכָךְ שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו מְצוּיִים לוֹ? אֶלָּא שֶׁבְּכָךְ שֶׁעֲשָׂאוֹ עַצְמָאִי וּבִלְתִּי תְּלוּתִי מִמֵּילָא הִרְחִיקוֹ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין לְךָ עֹנֶשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר מִלִּהְיוֹת מְרֻחָק מִבּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמִים!

מֵאִידָךְ גִּיסָא מָצִינוּ שֶׁדַּוְקָא אוֹתָם שֶׁהֵם חֲלוּשִׁים וְחַסְרֵי כֹּחַ – הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא מְקָרְבָם וּמְחַבְּבָם: הֶעָנִי וְהַגֵּר, הַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָהשכן עליהם הוזהרנו ביותר שלא לצערם, ולהרבות באהבתם ובטובתם, כמבואר רבות בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. , דַּוְקָא עֲלֵיהֶם הַבּוֹרֵא נָתַן אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ, וְדָאַג לָהֶם לְכָל צָרְכֵיהֶם וּמַחְסוֹרָם, וְהִזְהִיר אוֹתָנוּ עַל אַהֲבָתָם וְקֵרוּבָם וּמִלּוּי חֶסְרוֹנָם. וְזֶה לֹא בִּגְלַל צִדְקוּתָם אוֹ גַּדְלוּתָם, אֶלָּא כִּי עַל פִּי רוֹב הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ הֵם חַסְרֵי תְּמִיכָה וּמִשְׁעָן, בּוֹדְדִים וְחַסְרֵי יֵשַׁע וּמָגֵן, וְלָכֵן רַבִּים עֲלוּלִים לְנַצֵּל אֶת חֻלְשָׁתָם וּלְעָשְׁקָם, לָכֵן בָּחַר הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לְשַׁמֵּשׁ לָהֶם לְמָגֵן וּלְצִנָּהוראה בזהר הקדוש (פרשת בלק) שהקדוש ברוך הוא מחבב את תפילת העני יותר מכל התפילות, וכמו שכתוב (תהלים ק"ב, א') "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו". .

כָּךְ אוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּסִפְרוֹ: "וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת הַנִּרְדָּף"קהלת ג', ט"ו. , וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ תָּמִיד לִדְאֹג וּלְסַיֵּעַ לַנִּרְדָּף, וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲמֹד צַדִּיק וְיִרְדֹּף אֶת הָרָשָׁע – עִם כָּל זֹאת הָאֱלֹקִים יְבַקֵּשׁ וִיסַיֵּעַ לַנִּרְדָּףמדרש קהלת רבה (פרק ג'). . וְלָכֵן הִזְהִירוּ חֲזַ"ל לָאָדָם שֶׁגַּם אִם נוֹהֲגִים עִמּוֹ בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא כַּדִּין, וּמְצַעֲרִים וּמְבַזִּים אוֹתוֹ עַל לֹא עָוֶל בְּכַפָּיו - עִם כָּל זֹאת יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִצְעֹק עַל כָּךְ לַה', שֶׁכֵּן מִן הַשָּׁמַיִם מְמַהֲרִים לִפָּרַע מִן הַצּוֹעֵק יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מִן הַנִּצְעָקראה בבא קמא (צ"ג ע"א) שאמר רבי חנינא כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה, שכן שרה אמנו אמרה לאברהם (בראשית ט"ז, ה') "ישפוט ה' ביני וביניך" וזמן קצר לאחר מכן נפטרה. , וְדַוְקָא זֶה שֶׁנִּרְדָּף וְקָרוֹב עַתָּה לַה' עָלוּל לַהֲפֹךְ בֵּין רֶגַע לְרוֹדֵף, וּלְאַבֵּד אֶת קִרְבָתוֹ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְומכל מקום מבואר בתלמוד (שם) שכל זה דוקא כשנעשה בעבורו דין בארץ, מה שאין כן אם אין לאדם את האפשרות להציל את עצמו בדיני הארץ אזי מותר לו לצעוק על כך לה'. עיין שם. . נִמְצָא, שֶׁהָאָדָם הוּא זֶה הַקּוֹבֵעַ אֶת מַעֲמָדוֹ בְּעֵינֵי ה' עַל פִּי מַעֲשָׂיו וַהֲלִיכוֹתָיו, וְאִם רַק יַשְׂכִּיל הָאָדָם לִדְבֹּק בְּמִדַּת הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, וְהַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים – אֲזַי יִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ"ראה שבת (פ"ח ע"ב). .

כָּךְ מְסֻפָּר עַל הָאַדְמוֹ"ר הַקָּדוֹש בַּעַל הַחִדּוּשֵׁי הָרִי"ם מִגּוּר זִיעָ"א שֶׁבִּקֵּשׁ מִמְּשַׁמְּשׁוֹ לֶאֱסֹף מִנְיָן לִתְפִלַּת עַרְבִית בְּחַדְרוֹ, וְאַחַד הַחֲסִידִים נִסָּה לְהִדָּחֵף וּלְהִכָּנֵס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, אַךְ הַמְשַׁמֵּשׁ סֵרֵב בְּכָל תֹּקֶף, וּמִשֶׁהִתְעַקֵּשׁ הַ"מִּסְתַּנֵּן" עַל כָּךְ – סָטַר לוֹ הַמְשַׁמֵּשׁ עַל פָּנָיו וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת עַל פָּנָיו. הָאַדְמוֹ"ר הִסְתַּכֵּל עַל הַנּוֹכְחִים בַּחֶדֶר וְשָׁאַל: "הֲלֹא יֵשׁ כָּאן תִּשְׁעָה, וּמַדּוּעַ לֹא הִכְנַסְתָּ עוֹד אֶחָד עֲשִׂירִי?" מָנָה הַמְשַׁמֵּשׁ בְּעֵינָיו אֶת הַנּוֹכְחִים וְשָׁאַל אֶת הָרַבִּי בִּפְלִיאָה: וַהֲרֵי עֲשָׂרָה בְּדִיּוּק אֲנַחְנוּ?! אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "לֹא, אַתָּה הֵרַמְתָּ יָד וּבִזִּיתָ יְהוּדִי, וְאִם כֵּן אֵינְךָ מִצְטָרֵף לְמִנְיָןכן הובא בהגהת הרמ"א על השלחן ערוך חלק חושן משפט (סימן ת"כ סעיף א') שיש חרם קדמונים על המכה את חבירו ואינו מצטרף למנין. עיין שם. , וּמִמֵּילָא אֲנַחְנוּ כָּאן רַק תִּשְׁעָה. לָכֵן מַהֵר וּבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁבִּיַּשְׁתָּ אוֹ שֶׁתַּכְנִיס אָדָם נוֹסָף לְמִנְיָן!".

פְּעָמִים שֶׁאָדָם עוֹבֵר מַסֶּכֶת יִסּוּרִים שֶׁל רְדִיפָה מֵאֲחֵרִים, הַשְׁפָּלָה וּבִזְיוֹנוֹת וּרְגָעִים בִּלְתִּי נְעִימִים שֶׁל פְּגִיעוֹת וְעֶלְבּוֹנוֹת, וּבְאוֹתָם זְמַנִּים עֲלוּלָה לְהִתְעוֹרֵר בָּאָדָם בְּכִיָּה מִתּוֹךְ הַצַּעַר וְעָגְמַת הַנֶּפֶשׁ הַגְּדוֹלָה שֶׁעוֹבֵר, אַךְ חוֹבָה עָלָיו לְדַעַת שֶׁאוֹתָם רְגָעִים הֵם רִגְעֵי קִרְבָה גְּדוֹלָה לַה', וְדַוְקָא אָז יָכוֹל הוּא לְהַשִּׂיג דְּבָרִים רַבִּים אוֹתָם לֹא הִצְלִיחַ לְהַשִּׂיג בִּזְמַנִּים אֲחֵרִים. וְחָשַׁבְנוּ לִרְמֹז זֹאת בַּמִּלָּה "בְּכִיָּה" הַטּוֹמֶנֶת בְּתוֹכָהּ אֶת הַמִּלִּים "בְּךָ – יָהּ", שֶׁדַּוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם בּוֹכֶה וּמוֹרִיד דְּמָעוֹת הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא נִכְנַס אֶל לִבּוֹ וּמִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בְּצַעֲרוֹ, וְכִלְשׁוֹן הַכָּתוּב "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ"תהלים ל"ד, י"ט. . וְלָכֵן בַּמִּלָּה "בּוֹדֵד" תִּמְצָא שֶׁיֵּשׁ רַק אוֹתִיּוֹת זוּגִיּוֹת, לִרְמֹז לָאָדָם שֶׁדַּוְקָא בַּמַּצָּבִים בָּהֶם הוּא מַרְגִּישׁ בּוֹדֵד וְגַלְמוּד – דַּוְקָא אָז הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא מִתְחַבֵּר אֵלָיו בְּיוֹתֵר, וְאֵינֶנּוּ בֶּאֱמֶת לְבַד.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה אוֹמֵר בְּסִפְרוֹ "אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ"תהלים כ"ז, ג'. . וּפֵרְשׁוּ בַּעֲלֵי חֲסִידוּת שֶׁאִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁקָּמִים עָלָיו אוֹיְבִים וְשׂוֹנְאִים עַל חִנָּם, וְרוֹדְפִים אוֹתוֹ שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק – יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. כִּי כְּשֶׁרוֹצִים מִשָּׁמַיִם לְרוֹמֵם אֶת הָאָדָם וּלְנַשְּׂאוֹ, אֲזַי מַעֲמִידִים עָלָיו חוֹלְקִים שֶׁיְּחָרְפוּהוּ וִיבַזּוּהוּ, וְאִם מַשְׂכִּיל הוּא לִשְׁתֹּק וְלֹא לְהָשִׁיב לִמְחָרְפָיו דָּבָר אֲזַי מִן הַשָּׁמַיִם מְגַדְּלִים וּמְנַשְּׂאִים אוֹתוֹ עַל כָּךְ. לָכֵן אֵין לְהִבָּהֵל מִכָּל רוֹדֵף וּמֵצִיק, וְאִם קָמִים עָלֶיךָ אִינְשֵׁי דְּלֹא מַעֲלֵי וּמַתְקִיפִים אוֹתְךָ בְּבִזְיוֹנוֹת וּבְהַשְׁמָצוֹת - אַל תְּנַסֶּה אֲפִלּוּ לְהִשְׁתִּיקָם, אֶלָּא דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, וְהוּא כְּבָר יַפִּילֵם לְךָ חֲלָלִים חֲלָלִיםגיטין (ז' ע"א). .

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה