לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם עַל הַזָּבָה הַגְּדוֹלָה לְאַחַר שֶׁיִּפְסֹק זוֹבָהּ וְתִטְהַר בִּסְפִירַת שִׁבְעָה וּבִטְבִילָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁתָּבִיא בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי אֶת קָרְבָּנָהּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהוּא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה מֵהֶם יַקְרִיב הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעוֹלָה, וּבְכָךְ יִתְכַּפֵּר לָהּ מִזּוֹבָהּרמב"ם הלכות מחוסרי כפרה (פרק א'). .
וּכְמוֹ בְּדִין הַזָּב, כָּךְ גַּם הַזָּבָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִקְרִיבָה אֶת קָרְבָּנָהּ הֲרֵי הִיא "מְחֻסֶּרֶת כַּפָּרָה" וַאֲסוּרָה בְּבִיאַת הַמִּקְדָּשׁ וּבַאֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים עַד שֶׁתַּקְרִיב אֶת קָרְבָּנָהּ. וּמִכָּל מָקוֹם רַשָּׁאִית לְהָבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עַל יְדֵי אַחֵר, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מִידִיעָתָהּ, כְּפִי שֶׁנִּזְכַּר לְעֵיל בְּדִין קָרְבָּן הַזָּבראה לעיל בבאור מצוה קע"ט, ושם נתבאר. .
וְהַזָּבָה שֶׁנִּתְחַיְּבָה בְּקָרְבָּן וְלֹא הֵבִיאָתוֹ הֲרֵי זוֹ בִּטְּלָה מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, וְהִנָּהּ מְחֻסֶּרֶת כַּפָּרָה כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר.